סמדר שטראוס, בת 39, נשואה ואם לארבעה, עובדת בתפקיד לא שגרתי. היא מהנדסת ביו רפואית בהכשרתה שעובדת בחברת רמון ספייס, המפתחת תשתיות מחשוב לחלל עבור לוויינים ותחנת החלל הבינלאומית. לחברה, שנקראת על שמו של אילן רמון ז"ל, יש משרדים ביקנעם, הוד השרון וקליפורניה. לאחרונה הם הכפילו את מספר העובדים לאחר שגייסו 18.5 מיליון דולר.

"כל סביבת החלל מאתגרת בגלל הקרינה והטמפרטורה, אבל גם בגלל שכל מה שעולה לחלל צריך להיות 100 אחוז אמין – הרי לא ניתן לשלוח לשם טכנאי. שיגרת וזה צריך לעבוד בצורה מושלמת", מסבירה שטראוס ל-mako. "החברה שלנו מפתחת מערכות מחשוב המתאימות לחלל, עם המון שטח אחסון, יכולת עיבוד גבוהה אשר צורכות מעט אנרגיה כדי לא להכביד על צריכת האנרגיה של הלוויין".

כשהיא מדברת על טמפרטורה קיצונית, היא מתכוונת ללוויין, למשל, שמסתובב סביב כדור הארץ ומתקרב ומתרחק מהשמש. "הטווח של הטמפרטורה שהמחשב צריך לעמוד בה היא מאוד רחבה – ממינוס 40 מעלות עד 80 מעלות. בנוסף, שינויי הטמפרטורה קורים מהר, כי לוויין שמסתובב קרוב יחסית לכדור הארץ (מסלול LEO - בין 500-1,200 קילומטר מרחק), מקיף אותו ב-90 דקות".

אחת המטרות העיקריות של הלוויינים שעולים לחלל היא לצלם את מה שקורה בכדור הארץ. שטראוס מספרת כי מדובר בטווח לקוחות רחב ממה שנראה: "זה יכול להיות ממשלות ותעשיות ביטחוניות, שברור למה הם רוצים תמונות ומידע שאפשר להשיג מלמעלה, וזה נע עד חקלאים, שרוצים לראות מה מצב השדה שלהם, האם יש בו מזיקים, וסופר כמו וולמארט שרוצה לראות כמה מכוניות חנו בחניון שלו. כל מי שרוצה מידע שאפשר להשיג מלמעלה, הוא לקוח פוטנציאלי".

ומה הכוונה מבחינת שטח אחסון גדול? "דאטה צריך טיפול על פי 3 אלמנטים – אחסון, עיבוד והעברה שלו", מסבירה שטראוס. "לוויין שמצלם מאות אלפי תמונות צריך מערכת שמבוססת על בינה מלאכותית ולמידת מכונה שתדע להצביע כשקורה שינוי. האחסון בחלל נע בין 1 טרה בייט (כ-1,000 ג'יגה בייט) ל-1 פטה בייט (1,000 טרה בייט). 1 פטה בייט זה חצי מכלל ספריית המאמרים בארה"ב. זו כמות אדירה של מידע וזה מאוד מאפיין את מה שקורה בחלל".

סמדר עם פרופסור רן גינוסר מייסד החברה (צילום: יחסי ציבור)
סמדר שטראוס עם פרופסור רן גינוסר, מייסד החברה, ואייל בן שחר, מהנדס ראשי|צילום: יחסי ציבור

תפקידה של שטראוס נקרא Head of Strategic Initiatives, ראש יוזמות אסטרטגיות, ובמסגרת זאת היא בקשר עם גורמים רבים הקשורים לחלל, בין היתר נאס"א, סוכנות החלל האירופאית (ESA) וחברות מובילות בתחום החלל. "השתתפנו כבר ביותר מ-50 משימות, מעולם הרכיבים שלנו לא נכשלו", היא אומרת.

השנה תיירות החלל עלתה לכותרות כששני האנשים העשירים בעולם, אילון מאסק וג'ף בזוס, טסו לחלל. "תיירות בחלל תקרה. יש כל מיני הערכות מתי זה יקרה – ב-10 השנים הקרובות או ב-30 השנים הקרובות. כרגע זה עדיין רחוק, אבל אנחנו כבר עובדים על זה עכשיו - צריך להביא את המחשוב המתקדם לחלל, כדי שלאדם שטס יהיה חיבור לאינטרנט, למשל".

אילון מאסק (צילום: Britta Pedersen Pool, Getty Images)
צילום: Britta Pedersen Pool, Getty Images

שטראוס היא אם לארבעה כאמור – שתי בנות בגילי 9 ו-12, ותאומים בנים בני 6. "כמו כל אימא ל-4 ילדים, אני מג'נגלת המון, צריך לאהוב את זה, את הילדים ואת העבודה", היא אומרת. "צריך להרגיש שהעבודה נותנת לך סיפוק. אני תמיד במצב שאני מחזיקה לא 3 כדורים אלא 5-6 כדורים באוויר. בעלי מהנדס מכונות, ואנחנו בזה ביחד - אנחנו מג'נגלים ביחד ושנינו גם אוהבים את הג'ינגול הזה. אחרי הכול הגענו לעולם על כדור הארץ, ואנחנו רוצים לעשות הכי הרבה שאפשר - להקים משפחה, להביא ילדים, ליהנות וגם לעשות משהו בעל ערך".

השבוע פורסם דוח של power in diversity שמצא כי אחוז הנשים הממוצע בהייטק הישראלי עומד על 33%. "ברמון ספייס המספר הוא הרבה יותר נמוך. מכל מיני סיבות, אנחנו 11 נשים מתוך 60", אומרת שטראוס. "זה סטארטאפ שהוקם ב-2004, הוא התחיל מאוד קטן ורזה ולפני שנה גייסנו כסף והחברה משתנה. כחלק מהתהליך אני מקווה ומאמינה שיבואו עוד נשים. תעשיית החלל היא לא מיינסטרים, ואנחנו מאוד רוצים שאנשים יכירו אותה. אנחנו מאמינים שלרמון ספייס יש הזדמנות לעשות שינוי משמעותי ולשים את מדינת ישראל במקום אחר".

והאם היא עצמה חולמת לטוס לחלל?

"לטוס לחלל זה ממש לא החלום שלי, זה אפילו מלחיץ אותי", עונה שטראוס. "כשהייתי בת 12 נסעתי לטיול בת מצווה עם ההורים וביקרנו בפארק אפקוט. ראינו סרט על החלל, ובתור ילדה קטנה ונאיבית יצאתי מהסרט ואמרתי שאני חייבת לעבוד בנאס"א כשאני אהיה גדולה. כשהגיעה ההזדמנות לעבוד ברמון ספייס, מיד נזכרתי בזה - איך החיים מסובבים אותנו לאותה ילדה שהייתה בת 12 שחשבה כמה החלל הוא מטורף".