בראל חדריה שמואלי ז"ל

בנם של יוסף וניצה. נולד בתל אביב ב-28.12.1999, אח של הילה, אודי ואגם. ב-22.12.2019 התגייס למשטרת ישראל ושירת במשמר הגבול ביחידת המסתערבים (ימ"ס) דרום. הוא נפל בקרב ב-30.8.2021, כשהיה בן 21. בראל נורה בראשו בידי מחבל פלסטיני בפעילות של צה"ל ומג"ב סמוך לגדר המערכת לאחר מבצע "שומר החומות".

16.8.2021 - הוואטסאפ האחרון עם האח אודי: "השיחה היא השיחה האחרונה שלי ושלו כמה ימים לפני המקרה הנורא. לאחר מכן הייתי צריך לקום על הרגליים, לחזור לעבוד ולהמשיך את החיים, מכיוון שהגעתי מעולם הסרוויס והמטבח. החלטתי לפתוח מקום שינציח את שמו של בראל בדרך הכי שמחה וחמה שיכולה להיות. דרך בר ישראלי עם אווירה חמה משפחתית ושמחה בדיוק כמו האופי של בראל ז״ל. מקום שכולם יוכלו להתארח ולהרגיש חלק מהסיפור שלנו. בראל אחי הקטן היה האדם הכי פעיל שהכרתי בחיי. ילד עצמאי שעשה הכול בכוחות עצמו. הוא רצה להגיע הכי רחוק שאפשר בכל תחום שנגע בו, אם זה בכדורגל בגיל 15 כשהגיעו אלינו הצעות מספרד, אם זה בשירות הצבאי. הוא הפך את העולם כדי להגיע לתפקיד שלו. הוא היה הילד עם הלב הכי גדול שקיים, זה שיודע לפתח שיחה עם אדם זר תוך דקה ולייעץ לו על החיים".

7.8.2021 הוואטסאפ האחרון עם האחות הילה: "בשיחה האחרונה בינינו היית אצל צליל בחדרה, ורצינו לפגוש אותך לטייל איתך בנמל קיסריה. חשבתי שנאכל צהרים ביחד, לא ענית להודעה כי ישנת ולא הספקנו להיפגש עד היום. הלוואי והיית עונה, והייתי זוכה לבלות איתך עוד כמה שעות, הייתי מחבקת אותך חזק חזק ולא עוזבת אותך. הייתי שומרת עליך מכל משמר אם רק ידעתי. תדע לך שאתה הנשמה שלי, אני אוהבת אותך עד אין סוף, אח שלי היקר. יום הזיכרון היום. התגעגעתי אלייך, פתחתי את השיחה בווואטסאפ בינינו, רציתי להיזכר בשיחה האחרונה שלנו. אוף, אין לי אוויר לנשימה, הלב שלי עומד להתפוצץ, איזה יום קשה זה ברוש".

בראל חדריה שמואלי (צילום: באדיבות המשפחה)
בראל חדריה שמואלי ואחיו אודי|צילום: באדיבות המשפחה
בראל חדריה שמואלי ז
בראל חדריה שמואלי ז"ל ואחותו הילה רחימי|צילום: באדיבות המשפחה

עומר חג׳בי ז"ל

עומר חג'בי, תושב כפר סבא, נולד ב-15.8.2001 ונהרג ב-26.8.2021, בתאונת דרכים קטלנית בעת שירותו הצבאי. התאונה קרתה שבוע וחצי בלבד אחרי שחגג יום הולדת 20.

הוואטסאפ האחרון עם החברה כרמל ברמי: "אני ועומר אהבנו להמציא ביחד מילות קוד שרק אנחנו מבינים, ללכת לצפות בשקיעות ביחד ולעשות מלחמת דגדוגים. עומר אהב אוכל ומסעדות, אהב לבקש ממני להכין לו אוכל מאה פעם ביום, לתכנן תוכניות בדקה התשעים, ללכת לים בשישי בצהריים, לטייל ביום שבת, להכריח אותי לצפות במשחקי כדורגל ולשחק כדורסל בשבתות. הוא אפילו היה מפסיד בשבילי שארגיש טובה בזה. עומר היה הבן זוג שלי במשך שנה וחצי. החבר הכי טוב שלי, האהבה הכי טהורה שהייתה לי. עומר שירת בצנחנים כמדריך חדר כושר, היה תמיד מחייך לכולם ותמיד היה מצחיק את כולם. הוא היה מוצא חברים בכל מקום שהיינו הולכים אליו ביחד, ואני תמיד הייתי הסנובית מהצד, אבל לא היה לי אכפת כי פשוט הייתי מסתכלת עליו בגאווה כזו. עומר היה אוהב לצפות מאה פעם באותן סדרות כשאני ישנה על פול ווליום למרות שזה היה מעצבן אותי, אז בתמורה הוא היה מסכים לעשות לי נעימי עד שאני נרדמת ובסוף הייתי משתכנעת. עומר אהב לישון מלא, בשבתות אפילו עד שעה ארבע בצהריים, ואז הייתי מכריחה אותו כבר לקום להיות איתי לפני שיוצאת שבת, והיינו הולכים לשחק כדורסל או לקטוף תותים. לפני תשעה חודשים עומר עזב, ועכשיו העולם נראה כל כך שונה בלעדיו. עומר, אני מקווה שטוב לך בעולם החדש שאתה נמצא בו, שהכרת מלא חברים ושאתה מוקף באהבה כמו שתמיד היית כאן. אני מקווה שאתה ישן הרבה, עמוק וטוב כמו שתמיד אהבת, ולמרות שהייתי רוצה לדעת שאתה מתגעגע אליי כמו שאני אליך, אני חושבת שאני אולי מעדיפה שלא תתגעגע אליי ככה, כי האמת שזה כואב מדי. אתה תמיד חי אצלי, בלב, במחשבות, בזיכרונות, בכל חלק בגופי חרוט 'עומר'. ויש לנו הרבה פערים להשלים, ועוד יהיו, החיים הולכים לקרות ויהיה לי הרבה מה לספר לך ואני בטוחה שגם לך יהיה המון, ואני רק מקווה שיום אחד נוכל להשלים את הכול. ועד אז, אתה איתי, נוכח בכל שנייה, נמצא בכל אירוע, תמיד במחשבות, בחלומות ובזיכרונות".

כרמל ברמי ועומר חג'בי ז
כרמל ברמי ועומר חג'בי ז"ל|צילום: באדיבות המשפחה
כרמל ברמי ועומר חג'בי ז
כרמל ברמי ועומר חג'בי ז"ל|צילום: באדיבות המשפחה

איתי סבן ז"ל

איתי סבן נולד ב-20.10.2001 ונפטר ב-26.6.2020. ב-23.3.2020 התגייס לצה"ל, והחל טירונות בחטיבת גולני, אליה ביקש להגיע בעקבות בני משפחתו. סבן התמוטט במהלך מסיבת בריכה בקריית אתא, פונה לבית החולים רמב"ם, שם נקבע מותו. הוא הותיר אחריו הורים ואחות, ואת בת זוגו עמית.

26.6.2022 הוואטסאפ האחרון עם חברתו עמית לוי: "איתי ואני היינו כמעט שנה ביחד, היינו החברים הכי טובים, ממש שותפים, איחלתי והתפללתי לקשר כמו שהיה לנו. הוא היה הפינה הבטוחה והטובה שלי, אהבה טהורה הוא קרא לזה תמיד וככה זה היה. איתי היה חייל בגולני וכל כך חיכה להתגייס ולתרום. הוא היה הכי חברותי, הכי משמח והביא איתו כל כך הרבה טוב ואור לכל מקום שנכנס אליו. איתי נפטר מדום לב במסיבת יום הולדת של חברה שלנו, הוא כל כך חיכה להגיע להיות עם כל החברים, לשתות ולשמוח".

איתי סבן ז
איתי סבן ז"ל ועמית לוי|צילום: באדיבות המשפחה

הרב רזיאל שבח ז"ל

הרב רזיאל שבח נרצח בדרכו לביתו שבחוות גלעד בכ"ג טבת תשע"ח, 9.1.2018. בן 32 היה במותו. בשעה 20:15, פתח באש המחבל אחמד ג'ראר, פעיל חמאס, לעבר מכוניתו של רזיאל שבח שהספיק להודיע לחבריו שנורה, והם התקשרו למד"א, שפינו אותו לבית החולים מאיר בכפר סבא במצב קשה. בדרך לבית החולים התדרדר מצבו, וכעבור שעה מת מפצעיו. אחרי הפיגוע ברחו המחבלים לשכם.

9.1.2018 הוואטסאפ האחרון עם בת הדודה ענבל: "רזיאל היה בקשר מאוד טוב עם אחיינית שלי", מספרת אילנה, אמו של הרב רזיאל, "היא קראה לו בוואטסאפ שלה – 'רזיאל המלאך' ורזיאל כתב לה: 'יש דברים שגם מלאכים לא יכולים, כשה' מבקש מישהו אליו אישית'. לצערנו, אחרי כחודש הוא נרצח וכל הכביש היה מלא זכוכיות, וכל אחד מהמשפחה עצר ולקח פיזית חתיכת זכוכית ממקום האירוע. מבחינת הרוחניות, כל אחד הנציח אותו בדרך אחרת. רזיאל מאוד מאוד שמר על הקשר המשפחתי עם המשפחה המצומצמת והמורחבת. בוואטסאפ בא לידי ביטוי הקשר היום יומי. ערך השמחה והאחדות היה חשוב לו מאוד. באותו יום קם רזיאל כהרגלו ולאחר תפילת הנץ רקד עם ילדיו כבכל בוקר. הוא יצא ללמוד בכולל בעינב ונסע לבדוק תינוק שמל יום קודם. בדרכו חזרה נכנס לקדומים לקנות כיבוד ודברי מתיקה לקראת שיעור תורה שבועי שעמד להתקיים בביתו. בשעה 20:02 בכניסה לביתו, עקפה אותו מכונית ובה חוליית מחבלים ופתחה ביריות. רזיאל הספיק להודיע ככונן מד"א שירו בו, ובדרכו לבי"ח השיב את נשמתו לבורא".

הרב רזיאל שבח ובת דודתו, ענבל (צילום: באדיבות המשפחה)
הרב רזיאל שבח ובת דודתו, ענבל|צילום: באדיבות המשפחה
הרב רזיאל שבח ובת דודתו, ענבל (צילום: באדיבות המשפחה)
הרב רזיאל שבח ובת דודתו, ענבל|צילום: באדיבות המשפחה

הלל-יפה אריאל ז"ל

הלל-יפה, בת רינה-דבורה ועמיחי, נולדה בירושלים ביום ז' בטבת תשס"ג (11.12.2002). בת בכורה להוריה, אחות בכורה של שירה-רות ושל כנה. היא גדלה בקריית ארבע, למדה בבית הספר היסודי אלוני ממרא ביישוב והמשיכה לאולפנה במקום. נערה מבריקה, צנועה ויפה, בעלת פנימיות עמוקה ושאר רוח. הלל אהבה ללמוד ולקרוא, הייתה חניכה בתנועת הנוער אריאל ובשעות הפנאי הרבתה לרקוד. הלל הייתה צמחונית ואוהבת חיות. חלומה היה, כדברי אמה, לגדל כלב ובעתיד לטפל בבעלי חיים.

29.06.2016 הוואטסאפ האחרון עם אימא: באותו הערב השתתפה הלל במופע ריקוד של החוג בו למדה, בשמלה לבנה. בלילה היא חזרה מההופעה שופעת אושר, זוהר ושמחה ושיתפה את המשפחה בחוויות שעברה. מאוחר בלילה, והיא עדיין נרגשת מהחוויה ומצפה לחופש מהלימודים עם תום כיתה ח', פרשה הלל לחדרה והלכה לישון. "לא ידענו שזה הריקוד האחרון של חייה", מספרת אמה. בבוקר יום חמישי כ"ד בסיוון תשע"ו, 30.06.2016, חדר לבית משפחת אריאל מחבל ערבי מוסלמי מהכפר השכן. הוא נכנס לבית דרך חלון חדרה של הלל, ובעוד היא ישנה במיטתה דקר אותה המחבל למוות בתשע דקירות סכין בלב ובגוף. אחרי שרצח את הלל המחבל חיכה בבית לבואו של עמיחי, אביה. רק תושיית שני אנשי כיתת הכוננות של קריית ארבע שנאבקו במחבל הצילה את האב ממוות - שוקי גלבוע איבד את עינו במאבק, וחנוך כהנא הרג את המחבל. הלל הייתה בת 13 שנים במותה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בחברון. הותירה הורים ושתי אחיות, ועוד בני משפחה רבים הכואבים ואבלים את הרצח המזעזע.

הלל-יפה אריאל ז
הלל-יפה אריאל ז"ל|צילום: באדיבות המשפחה
הלל-יפה אריאל ז
הלל-יפה אריאל ז"ל|צילום: באדיבות המשפחה

דניאל פומרנץ ז"ל

דניאל פומרנץ נולד לורדה ואבי ביום כ"ז באלול תשנ"ג (13.9.1993) ביבנה. אחיהם הצעיר של אלעד, ליאור ונמרוד. ביום 11.3.2013 התגייס דניאל לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת גולני. בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע צוק איתן. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט. דניאל נפל בקרב בשג'אעיה‎ ב-20.7.2014. איתו נפלו סמל ראשון אורן שמחה נח ז"ל, סמל ראשון אורון שאול ז"ל, סמל ראשון שחר תעשה ז"ל, סמל בן יצחק וענונו ז"ל, סמל שון מונדשיין ז"ל וסמל מקס דונלד שטיינברג ז"ל. הוא הועלה אחרי נפילתו לדרגת סמל ראשון. אמו, אל”מ (במיל’) ורדה פומרנץ, ראש מחלקת נפגעים לשעבר של צה”ל, שבמשך שנים רבות הייתה זו שהודיעה למשפחות את הנורא מכל, אומרת כי חשה בבטנה שיום יבוא והיא עצמה תקבל את הבשורה המרה מכל.

אמו ורדה כותבת לו היום: "דניאל ילד אהוב שלי! חלפו כמעט 8 שנים מיום בו הלכת מאיתנו לבלי שוב. ואני מתקשה להאמין שלא טעיתי בספירה. לו היה שואל אותי מישהו אם אשרוד ואמשיך לחיות אחרי מותך הייתי משיבה שאין סיכוי שאנשום אפילו נשימה אחת אחריך או בלעדיך, אך ניסיוני הצבאי לימד אותי שמרבית ההורים השכולים ממשיכים, כל אחד בדרכו למצוא את הדרך להמשיך ולקום כל בוקר מחדש. אתה מלאך שלי, החזרת אותי עם נפילתך לשליחות חיי עוד מימי בצבא כרמ"ח נפגעים, החזרת אותי לעולם השכול וההנצחה ושם אני מוצאת את המשמעות ואת הכוח להתעורר לעוד יום של התמודדות בלתי נגמרת עם הכאב. אני מאמינה שאתה רואה מלמעלה ואפילו חושבת ומקווה שאתה קצת גאה בי. השבוע בתזמון מצמרר הצלחתי עם חבריי בעמותת גולני לרתום את הטכנולוגיה לטובת ההנצחה – ויצרנו ברקוד לך ולכל 1480 חללי החטיבה בפלטפורמה של חברת איטרניטי. את הברקוד שלך הדבקתי על קברך ב'זולה' שבכפר. כך יוכלו כל הבאים ללמוד את סיפור חייך, לראות מקרוב את אהבותיך, להקשיב לשירים שנכתבו עליך וכן אפילו לרקוד איתך. ובעיקר, הבטחתי לעצמי שתמיד יהיה מי שיזכור אתכם, מי שיזכור אותך, גם כשאני, ואבא והאחים שלך כבר לא נהיה פה. הייתי רוצה להתרפק לפחות על תמונה אחת משותפת של שנינו מימיך בצבא. אבל אתה אסרת עלי להגיע אפילו לבא"ח. ביום ה 13 הארור ל'צוק איתן' הכל נגמר".

10.7.14 הסמס האחרון מאמא:

דניאל פומרנץ ז
דניאל פומרנץ ז"ל|צילום: באדיבות המשפחה
דניאל פומרנץ ז
דניאל פומרנץ ז"ל ואמו ורדה|צילום: באדיבות המשפחה

שרון אסמן ז"ל

אל"מ שרון אסמן, מח"ט הנח"ל, נפטר לפני כ-10 חודשים, ב-1.7.2021, במהלך אימון גופני בבסיס האימונים של חטיבת הנח"ל, ככל הנראה מדום לב. רק 3 ימים קודם לכן הוא הגשים את חלומו וקיבל לידיו את תפקיד מח"ט הנח"ל. אסמן ז"ל היה שילוב נדיר של מפקד אמיץ ומיוחד ואיש רוח וספר. אל"מ שרון אסמן ז"ל השאיר אחריו את אשתו שרון ושתי בנותיהם אמה ואלכס, את הוריו אינה ופסח ואחותו רחלי.

הוא נולד ב־1978 והתגייס לחטיבת הנח"ל ב־1997. בשנים 2002־2004 שירת כמפקד פלוגת הנ"ט בחטיבה, ולאחר מכן היה ראש נציגות דובר צה"ל בפיקוד המרכז. בין 2008 ל־2009 שירת כסגן מפקד גדוד גרניט, ובשנים 2010־2011 כקצין אגף המבצעים של חטיבת הנח"ל. בהמשך שירת גם כראש ענף חיל רגלים במרכז לאימונים ביבשה, ומפקד גדוד שחם (931). בהמשך שירת כקצין אגף המבצעים של עוצבת שועלי האש, מפקד החטיבה המרחבית עציון ומפקד החטיבה המרחבית בנימין.

בתפקידו האחרון לפני הפיקוד על חטיבת הנח"ל שירת כקצין אגף המבצעים של פיקוד הצפון. אסמן שימש מפקד חטיבת הנח"ל, קצין אג"ם של פיקוד הצפון, מפקד חטיבת בנימין, מפקד חטיבת עציון, קצין אג"ם של אוגדת עזה ומפקד גדוד 931.

24.6.2021 הוואטסאפ האחרון עם אבא פסח: "שרון היה בחופשה עם אשתו, כמה ימים לפני שנכנס לתפקיד מח"ט הנח"ל", מספר אביו. "אנחנו ישנו בבית שלהם ושמרנו על אמה ואלכס, הבנות שלהם. בבוקר אינה יצאה מוקדם לעבודה ואני לקחתי את הבנות לגן. הודעת הוואטסאפ האחרונה שלי ממנו, היא כשהוא שואל איך היה עם הבנות. היום בדיעבד אני חושב שההודעה הזו גם מתכתבת עם משימת החיים שהוא השאיר לנו: לדאוג לבנות ולאשתו שרון.
יומיים אחרי ההודעה הזו, היינו בטקס שבו הוא קיבל את הפיקוד על חטיבת הנח"ל ומאוד התרגשנו. השיחה האחרונה בינינו הייתה יום אחרי, ב-29.6 - הוא התקשר לאחל לי מזל טוב ליום ההולדת ואמר שניפגש בשבת לארוחה טובה, כמובן עם יין שהוא מאוד אהב. יום למחרת, ב-1.7 בבוקר, הוא נפטר".

אל
אל"מ שרון אסמן בטקס קבלת הפיקוד על חטיבת הנח"ל יחד עם הוריו אינה ופסח|צילום: דובר צה"ל