בואו נצא רגע למסע בזמן ובחלל. השנה היא 4019. ארכיאולוגית והיסטוריונית יושבות בבית קפה על אדמת מאדים ורוצות לספר לאוכלוסיה סביבם שפעם היה אחרת כשהאנושות הייתה מרוכזת כולה בכוכב אחר. אלא שכדור הארץ הושמד משילוב של מטאורים, התחממות גלובלית, וטביעה בפסולת של סמארטפונים משומשים.
הארכיאולגית יודעת שיש על ירח הריסות של חלליות ועל אחת מהן יש קפסולת זמן של המאה ה-21. היא מציעה לטוס לשם ולהביא משם דיסק קטן שמתעד את הידע והתרבות האנושיים. היא מתנדבת לצאת למשימה ולוגמת מהאספרסו מקפסולה שלה (כי בכל זאת, יש דברים שישרדו אצל האנושות גם אחרי פיצוץ אטומי).
אסטרונאוטית נשלחת לירח להביא את הקפסולה - שיש לה 25 שכבות וגודלה 12 ס"מ בלבד, מוצאת אותה בהצלחה וחוזרת. הארכיאולוגית שמה אותה מתחת למיקרוסקופ ומגלה ציורים, נוסחאות מדעיות, כל התנ"ך, מפות של העולם לפני שהוצף על ידי קרחונים שהותכו, צילומים מהמאות ה-20 וה-21, ערכים אנציקלופדיים ועוד עשרות מיליוני פריטי מידע שמספרים את סיפורו של כדור הארץ, בעשרות שפות. עכשיו, אפשר להבין מה היה העבר של האנושות.
איך הקפסולה הזו הגיעה מכדור הארץ לירח, האם היא שרדה את הדרך, איך היא תשרוד 2,000 שנה ואיך בכלל מוצאים משהו בקוטר 12 ס"מ שנמצא על סלע ששטחו 38 מיליון קילומטר רבוע והוא כנראה קבור באדמת ירח?
מתחנת הדלק ביהוד לירח
בשביל לענות על זה, בואו נצא לעוד מסע בזמן ובחלל. אבל לא אלף שנים קדימה, אלא בסך הכל 34 ימים אחורה ל-11 באפריל האחרון. ולא עד מאדים, אלא קצת יותר קרוב - יהוד. ספציפית, כמה עשרות מטרים מסופרמרקט גדול, מסעדה ותחנת דלק. בתוך אולם קטן ישב קהל וצפה במהנדסות ובמהנדסים בחדר הבקרה של התעשייה האווירית ו-SpaceIL מקישים בזהירות מאוד מחושבת על המקלדות, משוחחים בשלווה אחד עם השני על יריות אש, ולעיני כל העולם בשידור חי באינטרנט מתפעלים את הפרויקט הכי שאפתני שנוצר במדינת ישראל - החללית בראשית.
פחות משעה אחרי שהאירוע החל, נשמעה הודעה במערכת הקשר הפנימית של החדר. "אנחנו כנראה על הירח, אבל לא בצורה שרצינו", אמר אלכס פרידמן, מנהל המשמרת, ובעצם בישר באופן סופי שבראשית התרסקה (או נחתה נחיתה לא רכה), ולא תוכל לבצע את כל המשימות שלה.
אבל משימה אחת כן הצליחה כמעט בוודאות - והיא שליחת קפסולת הזמן לירח, בכוונה שתימצא שם בעתיד עוד 2,000 שנים או עוד 10,000 שנים, כדי שיוכלו ללמוד עלינו. אבל לפני שממהרים לשלוח את החללית הבאה, מדענים, מתמיטיקאים ומתנדבים על כדור הארץ כבר מנסים לברר - האם הקפסולה שרדה את המסע ואיפה היא נמצאת?
אם היה לי ניקל
"הירח הוא סביבה עוינת. היה צריך לחשוב איך משמרים את הדברים הזה, כדי שלא יעלמו תוך מספר חודשים", מספר יהונתן ויינטראוב, ממייסדי SpaceIL ומי שהוביל את פרויקט קפסולת הזמן. ויינטראוב נפגש באופן אקראי עם נובה ספיבק, מנהל עמותת Arch Mission שייצרה את הקפסולה. ספיבק הראה לו שאפשר לייצר אחת כזאת מניקל, שיעמוד בתנאי הירח.
השיטה של ספיבק איפשרה לחרוט את המידע, בחלקו, באופן אנלוגי. חלק מהשכבות של קפסולת הזמן הן סוג של DVD, וחלקן חרוטות כך שאפשר לצפות בהן באמצעות מיקרוסקופ פשוט. "זה ביחד נתן נופך נוסף לחללית של לשמר ידע לדורות הבאים", אומר ויינטראוב.
Retweet if you agree @ISRO should take the Lunar Library to the Moon on Chadrayaan 2 this July. pic.twitter.com/4KkRDduNEL
להביט למעלה
כרגע אי אפשר להגיע לירח ולחפש. וגם אם מגיעים - זה לא בדיוק שאפשר ללכת עם גלאי מתכות כמו בים ולחכות שזה יצפצף. אז מה נשאר? קודם כל לחשב את עצמת הפגיעה ולהבין מה קרה שם. אז את זה כבר עשו.
"יש שני תרחישים", אומר ל-NEXTER נובה ספיבק, "באחד מהם הדיסק פשוט עף איפשהו באזור ההתרסקות, בטווח של קילומטרים. התרחיש השני הוא שההתרסקות שברה את הדיסק לכמה חלקים. אם זה קרה, עדיין יהיו עשרות אלפי חריטות בכל חתיכה ואפשר לחבר אותן".
לפי החישובים והסימולציות שעשו אנשיו של ספיבק, דיסק שבור זה התרחיש הגרוע ביותר. מבחינתם הוא לא הותך או התפורר. "לניקל יש נקודה רתיכה 2,651 מעלות צליוס. והירח לא מגיע קרוב לזה", מסביר ספיבק, "הפיצוץ לא היה מגיע לחום כזה ולא היה נמשך הרבה זמן. חישבנו גם את האנרגיה ששוחררה בהתרסקות - כמו פיצוץ קטן, בלי הרבה דלק וללא חמצן שאין בירח. חצי מהאנרגיה גם הלכה לאדמה".
אוקיי, אז אנחנו יודעים, כמעט בוודאות, שהקפסולה שרדה, ומקסימום נשברה קצת. אז מה אפשר לעשות? בגדול - להביט לירח. לא רק באמצעות העיניים שלנו, אלא באמצעות טלסקופים ומצלמות. המצלמה הכי קרובה שיש לנו שייכת לנאסא. היא מקיפה את הירח ועוברת מעל השאריות של בראשית בערך פעם בשבועיים מגובה של כ-90 קילומטר.
בגלל המרחק - התמונות ברזולוציה מאוד נמוכה. ערן שמידט, סגן מנהל הפרויקט ומנהל המערך הקרקעי ב-SpaceIL מסביר שבגלל הקושי לשלוח תמונות מהחלל, התמונות שיש לנו כרגע הן באיכות נמוכה יותר מסתם סלפי שאנחנו שולחים בוואטסאפ. בתמונה הכי קרובה שנאסא צילמה של בראשית על הירח, כל פיקסל שווה ערך למטר במציאות. פי 8 מהגודל של קפסולת הזמן.
"יכול להיות שנקבל תמונות ברזולוציה יותר טובה מנאסא בשבועות הקרובים" אומר שמידט, "זה לא שהרזולוציה שם הרבה יותר טובה. זה יהיה עדיין לא פשוט לראות את הדיסק. אבל לחברה שייצרה את הקפסולה יש מספיק אנשים שיודעים לעשות עיבודים מתוחכמים ולהוציא מכולם משהו".
"מתוך התמונות של לפני ואחרי, אפשר לראות ענן רסיסים ועשו ניתוח של זה. איפשהו בין הרסיסים הקפסולה נמצאת", מוסיף ויינטראוב, " לחפש רסיסים בכוכב אחר זו משימה מורכבת וקשה. וגם ראשונה מסוגה. אבל זה אתגר מעניין לדורות הבאים".
למאמץ הזה מצטרפים כבר עכשיו אנשים שמנתחים את כל המידע של SpaceIL. "היה חובב רדיו שעקב אחרי החללית מהבית שלו עם אנטנות. היה מישהו שניתח מהתמונות איפה אנחנו על הירח", מתלהב ויינטראוב, אדם נוסף שנרתם למשימה הוא סטיבן וולפראם, שייסד מנוע מוכר בקרב מדענים לחישובים מורכבים ומנסה גם באמצעות סימולציות לדייק את המיקום של קפסולת הזמן.
Studying the Beresheet impact site with #Wolfram Language. Did any #NewKindOfScience on that nickel disk survive hitting the moon at 2000 mph? https://t.co/UuZiuxNCof pic.twitter.com/Xqq7hsMM3Q
למרות שהיא לא נחתה נחיתה רכה, בראשית הראתה שאפשר להטיס חלליות במחירים נמוכים יחסית לתקציבים של ממשלות, ותעשיית החלל עשויה לפרוח בעשורים הקרובים. גם נאסא בעצמה מתכננת משימות לשנים הקרובות, חלקן מאוישות. האם אחת המשימות הללו תמצא את הדיסק? בהחלט יתכן. "ראש נאסא אמר שאנחנו לא חוזרים לירח אלא נשארים בירח".
גיבוי עצום של כדור הארץ
"איבדנו מידע על סיוויליזציות אפילו מלפני אלפיים שנים, ואנחנו כמעט לא יודעים עליהן כלום" מסביר ספיבק את המניעים ליצור את קפסולת הזמן. "אנחנו רוצים לייצר גיבוי של הידע האנושי לטובת הדורות הבאים. יש לנו עוד משימות מתוכננות לשלוח דיסקים כאלה לכוכבים אחרים ובמקומות שונים על כדור הארץ עמוק במערות. הרעיון הוא שיהיו מספיק כאלה שלא משנה מה יקרה, לפחות חלק מהן יישרדו".
Try the cool interactive viewer of a subset of our nano-sized Wikipedia…from the Lunar Library - open applet at top of this page, go full screen via the button, and zoom in...https://t.co/VM5gtNHuoy#space #findthelunarlibrary #beresheet #lunarlibrary @archmission pic.twitter.com/35UyVTwvnF
"היסטוריה מבוססת על עדויות (בעיקר כתובות, אבל לא רק). מטבע הדברים, ככל שהולכים אחורה בזמן, יש פחות ופחות עדויות"', מסביר ההסטוריון ניל בר מהסטוריה גדולה בקטנה, "כמובן שזו לא רק שאלה כרונולוגית - למשל המרד הגדול של חורבן הבית השני התרחש 60 שנים לפני מרד בר כוכבא, ובכל זאת, אנחנו יודעים על המרד הגדול אין ערוך יותר ממרד בר כוכבא".
ועכשיו נחזור ל-4,019 להסטורינית ממאדים. מה היא תוכל ללמוד עלינו? "אני בטוח שהיסטוריונים בעתיד ישמחו לקבל קפסולת זמן בת 2,000 שנים. יותר משהם ילמדו באמצעות כך על התנ"ך, השואה או נושאים אחרים, הם ילמדו הרבה יותר עלינו: למה דווקא התרבות שלנו בחרה לשלוח ספר תנ"ך ותמונות מהשואה, ויסיקו מכך מסקנות עלינו, על מה חשוב לנו לשמר ולתעד, מה סדרי העדיפויות שלנו ועל פני מה ועוד הרבה".
בר מסביר: "העדות המפורטת ביותר על מרד בר כוכבא יכולה להיכנס לדף A4, וגם זה רק אם נגדיל את הפונט". הקפסולה שטסה עם בראשית מכילה עשרות מיליוני עמודים. "אני חושב שלהיסטוריונים העתידיים בהחלט יהיה אתגר מסוג אחר וכמעט הפוך משלי - עודף מידע - שממנו הם יצטרכו לסנן, לנתח, ולהצליב. על פניו זה נשמע כמו גן עדן, אבל לדעתי העתיד יצריך באמת איזשהו פתרון טכנולוגי שידע לעזור".
מתישהו בין עכשיו לאותו שיח בבית קפה בשנת 4019 יש סיכוי שהקפסולה תימצא. אולי זה יקרה אפילו עוד 25 שנה, כשהילדות והילדים, שצפו באותו שידור של הנסיון להנחית את בראשית, יבנו חלליות וטלסקופים משלהם. אולי לפני - אם מדענים על כדור הארץ יצליחו לחשב מה קרה שם בדיוק. ואם הידע האנושי הוא לא מוטיבציה מספיקה, דיוויד קופרפילד כתב את כל סודות הקסמים שלו בקפסולה.
"אנחנו מאוד שונים ממשימות חלל בעבר", מסכם ויינטראוב, "מבחינת הפתיחות והרצון לשתף כמה שיותר גם ילדים וגם את הציבור וזה שלב קדימה שהציבור מחזיר חזרה ועוזר בחיפוש. זה מחמם את הלב".