גם אתם נתקלתם בציטוט המדהים הזה של דונאלד טראמפ? "אם אי פעם ארוץ לנשיאות, זה יהיה במפלגה הרפובליקנית. זו קבוצת המצביעים הכי מטומטמת במדינה. הם מאמינים לכל מה שמשדרים בפוקס ניוז. אני יכול לשקר והם יבלעו את זה. אני בטוח שהתוצאות שלי יהיו נהדרות". וואו. שיתפתי עם חברים. הוא נאמר ב-1998 למגזין פיפל, כנראה לפני שטראמפ חשב באמת לרוץ לנשיאות. הרי מי יכול לומר משפט כל כך מטומטם ומדהים בכנותו? להיות ציני עד חוסר טאקט משווע? טראמפ. כל כך מתאים לו.
שוב נדהמתי, כשגיליתי את הציטוט הזה ברשימת "20 הכותרות המזוייפות הכי פופולריות במהלך קמפיין הבחירות בארה"ב". שיט. נפלתי. הניסוח, בחירת המילים, היא כל כך טראמפית, שאתה ממש יכול לשמוע אותו אומר את זה. מישהו עשה עבודה טובה. אתם מבינים? לא סתם בחרו את 1998 ואת המגזין המודפס. לך תבדוק, נראה אותך. אז בסוף מישהו בדק. טראמפ מעולם לא אמר את זה. זו היתה כותרת שקרית, שבאה לנצל את פייסבוק כדי להשפיע על בוחרים פוטנציאליים, או לעשות כסף, או גם וגם.
התופעה של חדשות מזוייפות הצליחה כל כך בחודשים האחרונים של הבחירות, שלמעשה – תקלטו את זה - 20 הידיעות המזוייפות הכי פופולריות השיגו יותר תהודה ותפוצה מ-20 הידיעות האמיתיות הכי פופולריות. 17 מתוך 20 הכותרות השקריות הכי פופולריות היו דווקא לטובת טראמפ ונגד הילארי.
"האפיפיור פרנסיס מדהים את העולם, ומכריז על תמיכה בדונאלד טראמפ לנשיאות", למשל, "סוכן ה-FBI שנחשד בהדלפת פרשת המיילים של הילארי נמצא מת לאחר שהיה מעורב בפרשה של רצח והתאבדות". שני הדברים לא קרו. אבל זה לא משנה. אנשים, כמוני וכמוכם, קראו והאמינו. לפי כל המחקרים, חלק ניכר מתושבי ישראל והעולם המערבי צורכים את החדשות שלהם בפייסבוק. ומבחינתם, מה שפייסבוק מספרת, זאת המציאות.
אתה צריך לראות את התגובות בפייסבוק - מתים עלי
לפני כמה שבועות ראיינתי את יורם שפטל לתוכנית "אנשים". הישראלים מתים על התוכנית שלי, הוא התרברב, "אתה צריך לראות את התגובות בפייסבוק. מאות תגובות אוהדות ורק כמה כועסים עלי". זה לא אומר שום דבר, ניסיתי להסביר לעורך הדין המלומד, שאפילו אנשי ימין מובהקים מתקשים לשמוע את הדעות ואת הרטוריקה הקיצונית והבוטה שלו. "מי שנחשף לתכנים שלך בפייסבוק אלה אנשים שברובם הגדול ממילא אוהבים את זה". זה לא עזר לי. שפטל משוכנע שהיחס אליו בתגובות בפייסבוק, 160:10 לטובת האוהדים, מעיד על היחס בציבור.
כשפורסמו התוצאות המפתיעות של מערכת הבחירות 2015 כאן בישראל, שאלנו את עצמנו, כל אחד בצד הפוליטי שלו, איך יכול להיות שפייסבוק ציירה לנו תמונת עולם כל כך שגויה. בארה"ב של 2016, רבים שואלים שאלה הרבה יותר אגרסיבית - האם פייסבוק השפיעה על תוצאות הבחירות בארה"ב, בין היתר בהפצת ידיעות שקריות? הרי פייסבוק כבר הוכיחה שביכולתה להשפיע על הלך רוח, מצב רוח ודעות של מאות אלפי אנשים. מארק צוקרברג, למשל, טען שפייסבוק הצליחה לשכנע 2 מיליון מתלבטים ללכת ולהצביע. האם היא השפיעה על הבחירה שלהם? את השאלה הזו הוא פחות אוהב.
כל החצים מצביעים לכיוון אחד: פייסבוק השתלטה על תפקיד העיתונות בתיאור המתרחש בעולם, בקביעת סדר יום ובהשפעה על דעות. היא רצעה את כלי התקשורת ואת העיתונאים כעבדים של ספינת התכנים והכסף שלה היא נטלה מהם את הקהל, את הקול הייחודי, את העצמאות הכלכלית ואת חופש הביטוי. אם העיתונות רצתה תמיד לתאר את המציאות, לחשוף עוולות, להשפיע וגם להרוויח – בסדר הזה – בפייסבוק נשאר רק הסעיף של הרווחים. וזה הבדל עצום.
מה נדע, נחשוב ונרגיש
מן הצד של הקהל, פייסבוק הפכה למתווך הבלעדי כמעט בינו ובין המציאות. היא מחליטה מה האזרחים מן השורה וצרכני תקשורת יידעו, יחשבו וירגישו. פייסבוק היא האלוהים הגדול, וכל התכנים, האמיתות הדעות משרתות קודם כל את האינטרס העליון שלה: להגדיל את זמן השימוש שלנו, שמגדיל אצלה את הרווחים. בדרך לשם היא מפילה עלינו דברים שהעיתונות משתדלת לסנן – כמו שקרים ובדיות, קללות ודברי הסתה, ומונעת מאיתנו ידיעות שעלולות להרגיז אותנו. אבל זה כבר לא מעניין אותה. עם זה אנחנו נתקעים לבד.
הסיפור הזה חוזר על עצמו בכל מקום בעולם. הביקורת הגלובלית על פייסבוק גאתה לשיא בחודשים האחרונים. תעשיית העיתונות נמחצת ומתרסקת תחת המגף של הרשת החברתית. בעלי מותגי התוכן מאבדים שליטה בזהות המותג שלהם, בחוויית המשתמש של הקורא ובקשרים עם הקוראים. הם מאבדים את החופש שלהם ליצור תכנים באופן עצמאי, ונאלצים להתאים את התוצר למטחנת הבשר הפייסבוקית. והדבר הכי מכעיס אולי, זה שבסוף הקוראים שלך בזים לך, כי כולך ערימה של קליקבייטים ריקניים. אבל כשהשקעת בפרוייקטים יצירתיים, בתחקירים אמיצים או בטורים מלאי תובנות, הם נפלו כמו עץ שנופל ביער בלילה.
אתר מאשבל, שנחשב לאחד ממקורות התוכן הבולטים ברשת ועוסק רבות בנעשה ברשת, מכיר את התופעה מקרוב. האתר נענה לרבות מההצעות של פייסבוק – להעלות יותר מאמרים וליצור קטעי וידיאו – לפעמים אפילו בתשלום מצד פייסבוק. חלק מהקטעים שלו מתפרסמים לא אתר שלו, אלא ישר בפייסבוק, כחלק מהמרק הגדול של הניוזפיד.
מי זוכר איפה קראתם את הכתבה?
בהרבה מקרים הקוראים בכלל לא עוברים לאתר שייצר את התוכן, אלא צורכים אותו בלי לעזוב את פייסבוק – בפייסבוק קוראים לזה אינסטנט ארטיקל. מי יזכור איך קוראים לאתר שייצר את הסרטון המעולה ההוא? וככה נשחק המותג, הטראפיק מתדלדל, והאוטונומיה של כל אתר לעסקיו מתפיידת - לטובת רווחים קצרי מועד בעזרת פייסבוק.
רווחים קצרי מועד זה ביטוי עדין, כי בטווח הארוך מחכה משהו אחר: "המו"לים מרגישים שפייסבוק תוליך אותם אל שפת הצוק ואל מותם הסופי", אמר אית'ן קורצווייל, שותף בקרן ההשקעות האמריקאית בסמר ונצ'ר פרטנרס "הם מוכנים להקשיב לכל מי שטוען שיש לו תרופה". לדברי ויויאן שילר, ראש מחלקת החדשות ושיתוף פעולה עיתונאי בטוויטר ויועצת לארי תוכן גדולים, "רוב המו"לים זוחלים לזרועות ההצעות שפייסבוק משליכה לעברם, ויעשו מה שהיא תבקש תמורת כמה לירות. אי אפשר להאשים אותם. זה שוק קשה".
שני הציטוטים הללו, אגב, פורסו במאשבל עצמו, במעין ביקורת עצמית על התנהלותו. מעניין מתי גם זה ייחשב כבר לעבירה על חוקיה של פייסבוק. נראה לכם מופרך? את מנגנון הצנזורה שאנחנו דורשים מפייסבוק להפעיל במקרה של הסתה ושיימינג, היא יודעת להפעיל מצויין גם כשזה משרת את הצרכים שלה. לא מעט לינקים ועמודים כבר הועלמו ממנה, ובהם פרוייקט Bridges Will Burn האגרסיבי של דורי בן ישראל, שבו נחשפו מספרי הטלפון האישיים של בכירי פייסבוק בישראל ובעולם.
בן-ישראל השיק את הפרויקט וחשף את המספרים כתחליף פרובוקטיבי לקו התלונות שפייסבוק נמנעת מלהפעיל. ברגע שהאתר עלה, סימנה אותו פייסבוק כמסוכן מבחינה אבטחתית (!) ומנעה אפשרות לשתף אותו. לשאלות העיתונאים, אמרו בפייסבוק שהמדיניות של פייסבוק איננה מאפשרת פרסום פרטים אישיים ללא הסכמה. אז מה אם אחד הבכירים בפייסבוק ישראל עשה בדיוק אותו דבר לפני כמה שבועות. האם בעקבות מה שאתם קוראים עכשיו כאן ב-NEXTER, גם אנחנו ניחסם לקידום בפייסבוק? אין לנו מושג. אבל הכוח בידיהם.
בוא נזרוק הכל לפח
"זה שיש עיתונים שאשכרה מפסיקים לפרסם אצלם באתר ומפרסמים ישירות בעמוד הפייסבוק שלהם - זה מדהים אותי. אני משתגע מגופי תקשורת גדולים שאומרים – כן, בנינו אתר מושקע, יש לנו צוות, אבל נזרוק הכל לפח וניתן הכל לפייסבוק בתמורה לחשיפה אצלה".
ד"ר יובל דרור, דיקאן בית הספר לתקשורת במסלול האקדמי במכללה למנהל, היה פעם עיתונאי. יחד סיקרנו את עלייתה של מלכת טכנולוגיית המידע אל במת האנושות עם פרוץ המילניום, הוא ב"הארץ", אני ב"מעריב". היום, גם הוא קצת פחות מתפעל מכל שכלול, אלא מביט קדימה בדאגה הולכת וגוברת.
"אפילו לעיתונים מכובדים כמו וושינגטון פוסט וניו יורק טיימס יש שותפויות אסטרטגיות עם פייסבוק, ואני אומר – באמת אתם מוותרים על הפלטפורמה שלכם לטובת מאהבת... איך נקרא לה?"
בוגדנית?
"כן. לא נאמנה. שיש לה עסקים עם הרבה מאוד גברים מהצד. אני יכול להבין למה הם עושים את זה עסקית, אבל תדמיתית? אני מבין שזה ביזנס טוב, אבל אני נע בחוסר נוחות כשאני שומע שגופי תקשורת מאוד גדולים ומשמעותיים חותמים על עסקאות עם פייסבוק, שבכל כך הרבה צורות ודרכים מאיימת עליהם".
בוא נמנה יחד את הדרכים שבהן פייסבוק מאיימת על העיתונות ולוקחת את תפקידה.
"אז קודם כל - העורך הראשי מת. הניסיון להחליט מה חשוב ומה לא בעמוד הראשי, במהדורה או בהומפייג', התמוטט. כי מי שעורך זה החברים שלנו. הם קובעים את סדר היום. אין יותר מה חשוב, יש מה מקליק. היום העורך עובד בפייסבוק, כי פייסבוק לימדה אותו לחשוב קליקבייט. בוא נראה מה עובד, וניתן להם עוד מזה.
"ואז אנחנו מגיעים לסעיף הבא", אומר ד"ר דרור. "הנאמנות שלנו למקור מידע אחד הולכת ומטשטשת, מכיוון שאנחנו מוצפים בקישורים וצורכים מכל כך הרבה מקורות, שאנחנו לא שמים לב מה קראנו איפה. הייחודיות של כל כלי תקשורת הולכת ונעלמת. אני שואל סטודנטים מה המקור, והם אומרים 'מהאינטרנט'. אתה שואל מאיפה המידע שהוא מדבר עליו – והוא אומר לך, 'לא יודע זה צץ לי בפייסבוק'. ככלי תקשורת, אם אין לך קול ייחודי וערך מוסף, בשביל מה אתה קיים?".
וזה מביא אותנו לסעיף שלישי – פייסבוק מקשה עלינו להבין מה אמת ומה שקר, איזה כלי תקשורת אמין ורציני ואיזה לא.
"הכל מתערבב. הניו יורק טיימס נמצא באותה שורה אחת עם מגזין סופרמרקטים. מצד שני, הכל משרת את הבועה שפייסבוק תופרת לנו, וזה כבר הסעיף הרביעי בדרך שבה פייסבוק מאיימת על התפקיד של העיתונות – לספר מה קרה ולהביא תמונה מלאה ומדוייקת. פייסבוק מייצרת מסביב לכל אחד מאיתנו עולם סגור שבו הוא שומע את הדעות שנוחות לו. פייסבוק מתאימה את התכנים לאמונות, לרצונות ולהתניות שלנו. מה שמפעיל אותנו – יופיע יותר. זה לא משנה אם זו אמת או לא".
זה מוביל אותי לשוחח עם ד"ר דרור על הסעיף החמישי: פייסבוק מגבירה קולות קיצוניים. שמאלני יראה אנשים שחושבים ש"בצלם" צודקים, ימני יראה למה צריך לתלות את המנכ"ל שלהם. אם בעם יש עשרה אחוזים של קיצוניים ומופרעים בשמאל ובימין יחד, איכשהו בפייסבוק, נדמה ש-90% מהאנשים הם קיצונים. ההקצנה מושכת תשומת לב, שיחה, תגובות, לייקים ושיירים. ולכן יש לפייסבוק אינטרס להגביר קולות קיצוניים על חשבון הרוב השפוי, שבאמת הופך להיות "הרוב הדומם".
בוא נדבר על דרך השישית שבה פייסבוק מאיימת על כלי התקשורת ועל העיתונות – בכסף. פייסבוק מכניסה בישראל כמה מאות מיליוני דולרים בשנה – על חשבון כלי התקשורת.
ד"ר דרור: "הגולש כבר לא עובר דרך ההומפייג' ולא נחשף לפרסומות של האתר, אלא מגיע ישירות אל הטקסט, וכך פוגע בהכנסות הדיגיטליות של כלי התקשורת. או שהוא בכלל מסתפק במה שהוא קרא בפייסבוק, ואז כלי התקשורת לא מכניס כלום. פייסבוק בעצם לוקחת חלק משמעותי מההכנסות של כלי התקשורת מפרסום, למרות שהיא לא מייצרת כתבה אחת בשנה. וזה מה שמכניס את העיתונות בכל העולם למצוקה כלכלית ולפיטורי עיתונאים, ואז קשה לה לייצר את התכנים שמשכו קודם את הקהל. הרצינות והעומק נעלמים לטובת ידיעות שטחיות שמייצרות קליקים".
לא במקרה אנחנו רואים בשנים האחרונות יותר ויותר כלי תקשורת שנסמכים על ההון או על שלטון – או על שניהם – כדי לשרוד. אגב, אני שומע עדויות על זה שיש עיתונאים וכלי תקשורת שמפחדים מלמתוח ביקורת על פייסבוק, כי הם צריכים אותה, וחוששים שהיא תפגע בעמודים שלהם.
"על זה לא שמעתי", אומר ד"ר דרור. "אם יש משהו שבו הפלטפורמות האלה נמדדות – זה להשתדל להיות כמה שיותר נייטרליות. אבל בחודשים האחרונים פייסבוק עושה טעויות, ולכן יש כאן משבר ברמת יחסי הציבור, מישהו שם נותן להם עצות לא טובות. ארגון חכם לא נוהג ככה. הייתי שמח לדעת אם זה משהו שמיוחד לישראל או שגם בעולם מכירים את זה".
כשאנחנו שולחים לפייסבוק שאלות על חסימות של משתמשים וכו', הם בדרך כלל מתעלמים.
"זה דווקא לא חסר תקדים – אפל וגוגל גם התנהגו ככה בתקופות מסוימות. אנחנו מכירים חברות שלא אוהבות לדבר עם עיתונאים. אבל זה לא מבשר טובות. לא יעלה על הדעת שארגון שכל הקיום שלו הוא ביטוי, פרסום של ביטויים, פלטפורמה שמפרסמת ביטויים - לא יכול להיות שהיא תעמוד בקצה הפירמידה ותיתן בראש למי שמתבטא".
היורש יהיה יותר מרושע
החשש האמיתי שלי הוא שפייסבוק יצרה אצלנו תלות נפשית כל כך עמוקה בדרך שבה היא מספקת לנו תכנים, שאנחנו כבר לא יכולים בלעדיה. אם משהו יחליף את פייסבוק, זה יהיה רק מישהו עוד יותר אגרסיבי ומרושע.
"אם אנחנו מסתכלים על חברות טכנולוגיות, נראה שלכל חברה יש את העשור שלה. יבמ היתה חזקה בשנות ה-70' וה-80'. מיקרוסופט בשנות ה-90'. גוגל בשנות ה-2000, ועכשיו פייסבוק. אבל החבר'ה האלה לא נשארים בקצה הפירדמידה לאורך זמן. אף אחד מהחברות הללו לא נעלמה. אני חושב שאם פייסבוק תמשיך בקו שתיארת, של לדרוס ולמעוך ולשחק רק לפי הכללים שלי, זה ייגמר גם עבורה לא טוב. הם לא יהיו שם לנצח בראש הפירמידה".
כי היורש יהיה עוד יותר אגרסיבי וחודרני.
"אם הייתי צריך לסמן את השירות הבא, הוא יבוא מעולמות האינטליגנציה המלאכותית. וזו הסיבה שכולם משקיעים בזה, גם פייס וגוגל ומיקרוסופט ואמזון. ולכן לא הייתי מזדרז לראות בפייסבוק את השטן האולטימטיבי. יכול להיות גרוע ממנו".
יש הרבה קוראים שאומרים לעצמם, הכוח עבר מכם אלינו, הגולשים והמשתמשים בפייסבוק אנחנו קובעים את סדר היום עכשיו, אז תפסיקו לבכות.
ד"ר דרור: "אני חושב שעיתונות נמצאת בליבה של הרבה ממי שאנחנו כחברה. עיתונות חופשית ועצמאית וחוקרת ונטולת פניות שאינה חוששת מלחצים, נמצאת בליבה של מי שאנחנו: אנשים חופשיים וביקורתיים שחיים בדמוקרטיה. שמעוניינים במידע כדי לקבל החלטות מושכלות. עיתונות זה לא תצביע לביבי כן או לא, ואיזה עיתון בעדו ואיזה נגדו. ולכן לבוא ולהגיד, 'אתם עיתונאים מתבכיינים שלקחו להם את הצעצוע, עכשיו הכוח בידיים שלנו' – זה לא להבין מה התפקיד ומה החשיבות של עיתונות בחברה חופשית ובדמוקרטיה ליברלית מתקדמת. ואני חושב שהטיעונים האלה משחקים לידיים של מי שרוצה עיתונאות חלשה ומפוחדת".
אולי עשינו את זה במו ידינו?
"אנחנו יכולים להלקות את עצמנו ולהגיד פשענו, אבל אף אחד לא רוצה להיות היום בעלים, מו"ל או עורך ראשי של כלי תקשורת. אבל כשלכולם יש קול ולכולם יש דעה, אז אין אמת אחת. ויש כאן מהלך פוליטי שמנצל את זה, ובא לטעון שאין אמת ואין עובדות, הכל פוליטי ושום דבר לא ענייני. זה לא שבאמת יש בעיה בהתנהלות של ביבי עם הצוללות, אלא זה 'רביב דרוקר מחפש את ביבי'. וככה מחלישים את הלגיטימיות העיתונאית של כמעט כל גוף שמעביר ביקורת. וברגע שזה מחלחל, הציבור מסתכל עליך ככה. 'הם לא עיתונאים, הם פוליטיקאים'. זה מהלך מכוון שמנצל את חולשת כלי התקשורת שנובעת מהתפתחויות טכנולוגיות וכלכליות".
כלומר יש קשר בעיניך לעובדה שפייסבוק מחסלת את העיתונות, לעלייתו של טראמפ ולטראמפיזם העולמי?
"כן. די מפתיע אותי אם מישהו ישים בסוף המשפט הזה סימן שאלה במקום קריאה. אלה אותם מהלכים שאנחנו רואים אצל נתניהו, ארדואן, פוטין וטראמפ – כולם אומרים שהכל פוליטי. שום ביקורת היא לא עניינית. הם אומרים שבעצם אין אמת, שאנחנו בעידן של פוסט-אמת. מספיק שאמצא שניים שלושה אנשים שיגידו אחרת, וזהו, אתה לא יכול לדעת. הנה יש פה אנשים שאומרים שכדור הארץ בכלל מתקרר!
"תשים לב", ממשיך ד"ר דרור, "עיתונות במקורה היא ניסיון להציג את המציאות ולתור אחר האמת ככל שהיא קיימת וככל שניתן למצוא אותה. תסתכל על שמות העיתונים שקמו במאה ה-19: האינקויירר – 'המברר'. או הסאן – 'השמש' – שמטרתו להאיר את החשכה. ה'גארדיאן' – 'השומר'. זה מה שעיתונות לאורך שנים עושה.
"עולם הדיגיטל הוא כמעט בהגדרה מראה שבורה. היא מנופצת להמון חלקים. אתה לא יכול להתכנס מפייסבוק לתמונה קוהרנטית של המציאות, כי אין מישהו אחד שעורך את זה ויכול לספר לך סיפור מהתחלה ועד הסוף. סיבה שנייה: בתוך אותה פלטפורמה אתה קורא את הדבר והיפוכו. גם הילארי קלינטון היא בו זמנית הדבר הכי נהדר שקרה לארה"ב, וגם פושעת שצריכה לשבת בכלא. ובאותו ניוזפיד מתערבבים גבוה ונמוך, חשוב ולא חשוב. לצד 'הלך לי לאיבוד החתול' אתה יכול לקרוא על משבר הומינטארי בסוריה, מתחתיו מישהו שמדוולת שהיא עכשיו פנויה, מתחתיו סרטון הורס של לואי סי.קיי, ומתחתיו חשיפה של שחיתות במס הכנסה. זה בלתי אפשרי לייצר מתוך פלטפורמה שכזאת תמונת מציאות שתסביר לך מה לכל הרוחות קורה כאן. אירועים צצים ונעלמים ואתה לא יודע להסביר למה. משברים באים משום מקום ונפתרים. והכל הגיוני ואבסורדי באותה מידה".
גם בתקשורת לא הכל מתפרסם
חלק גדול מהתופעות שהוזכרו כאן, נולדו בכלל בעיתונות. החיבה להקצנה ולמשיכת תשומת לב, פופוליזם על חשבון עומק. הטייה של תמונת המציאות לפי תפיסת עולם. גם בעיתון לא מתפרסם הכל - החדשות הן מה שהעיתון חושב שהן חדשות. תמיד יש כותרת ראשית, ותמיד יש דברים שנדחקים החוצה. יש גם טעויות ושגיאות. אז מה ההבדל בין התופעות השליליות בעיתונות ובין מה שקורה בפייסבוק?
הגודל. כלי תקשורת יש רבים – אבל פייסבוק היא גוף אחד ענק ששולט בהמון תחומים. אבל מכל כיוון שלא מסתכלים על היצור מרובה הפנים והזרועות הזה, רואים תמונה אחת: גוף עם יותר מדי כוח. כלפי המשתמשים, כלפי העיתונות, כלפי המפרסמים, כלפי הממשלות. למשל, הדרך שה פייסבוק משתמשת בפרטים האישיים שלנו כדי להתאים לנו תוכן מכלל האתרים, באופן שימגנט אותנו למסך שלה לכמה שיותר זמן. לדברי ג'מיימה קיס, עיתונאית בגארדיאן, "העיתונים והאתרים לא מסוגלים לעשות דבר כזה. הם לא יכולים להתחרות במיקוד כזה. ולכן הם מתקשים בתחרות המסחרית על כספי מודעות".
והאבסורד הוא שפייסבוק כאן היא בעצם טפיל שממית את העץ שעליו הוא טיפס - "הדומיננטיות של פייסבוק בכספי מפרסמים גורמת לפיטורים של עיתונאים - האנשים שמייצרים את החדשות שפייסבוק מעבירה בין המשתמשים שלה", כתב לפני כמה שבועות רוי גרינסלייד, גם מהגארדיאן, בטור תחת הכותרת: "מדוע פייסבור היא אויב הציבור מספר אחת עבור עיתונים ועבור העיתונות". "התחזית, כנראה, היא השמדתו של מקצוע העיתונות כפי שהכרנו אותו. הציניקנים אומרים שזה דווקא לא רע, ואילו האופטימיסטים טוענים שבטח תקום עיתונות עצמאית משובחת. אבל לפייסבוקיזציה של החדשות יש פוטנציאל לערער את היציבות של הדמוקרטיה. ראשית משום שהיא שולטת במה שאנחנו קוראים, ושנית, כי היא הורסת את המקומות שמייצרים את החומרים האלה".
"סביר שלהגן על העיתונות איננה גבוה בסדר העדיפויות של פייסבוק, המקום שבו מתכנתים הם שאוחזים בכוח, ואם יש בעיה, מוצאים לה פתרון באמצעות עוד טכנולוגיה", כותבת קיס. "אבל עיתונות היא לא סתם עוד עסק – יש לה תפקיד חברתי קריטי שלא זוכה למספיק הכרה. בעת כזו של חוסר יציבות, של פוליטיקה בדלנית ושל כוח והון כמעט בלתי מעורערים, זה תפקיד חשוב יותר מאי פעם - וזה בדיוק הדבר שפייסבוק מסכנת".