מאז חשפו הגרדיאן והוושינגטון פוסט את PRISM, תוכנת הריגול של הסוכנות לביטחון לאומי בארצות הברית, הספיקו נציגים מכל חברות הטכנולוגיה הגדולות לפרסם הכחשה גורפת. אך מה שהיה נראה בהתחלה כחיבור מרצון של חברות הטכנולוגיה כמו גוגל, פייסבוק ואפל לשרתי החברה, מתגלה עכשיו כמשהו לא פחות חמור - החברות ככל הנראה נענו לבקשות של הסוכנות לקבל מידע על משתמשים ספציפיים שלגביהם היה חשד.

ברק אובמה (צילום: Alex Wong, GettyImages IL)
לא מתעניין בישראלים|צילום: Alex Wong, GettyImages IL

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"כל בקשה לקבלת מידע נבדקה" אמר דובר גוגל לגבי הפרשה. גם מנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג תיאר כי אין שום חיבור לשרתי החברה, וכל מידע נמסר אך ורק כשמגיעה בקשה ספציפית מהממשל, ופייסבוק בוחנת כל בקשה בנפרד.

בואו לפייסבוק של נקסטר

השפה המכובסת מסתירה את העובדה שהחברות הללו מסרו פרטים אישיים, יומני שיחה, תמונות ופרטים אישיים על משתמשים על פי בקשה של הממשל, בלי צו בית משפט. אם היה זה צו של בית משפט, החברות היו מחוייבות למסור את המידע. הסוכנות לביטחון לאומי מצאה דרך לעקוף את הצורה המסודרת והדמוקרטית לקבל מידע על משתמשים - היא פשוט ביקשה יפה. היחידה מבין חברות הטכנולוגיה הגדולות שסירבה למסור מידע היתה טוויטר, שידועה כחברה שנלחמת על זכויות הפרטיות של משתמשיה.

מה תוכנת הריגול של הסוכנות לביטחון לאומי יודעת על המשתמש הישראלי?

ככל הנראה, ישראל אינה נמצאת על מפת הציתותים של הסוכנות, באופן מפתיע. הגרדיאן חשף היום (א'), את המפה שמראה אחרי אילו מדינות עוקבת הסוכנות הכי הרבה. במקום הראשון - איראן. גם ערב הסעודית ופקיסטן נמצאות על מפת המעקב של ארצות הברית. ישראל דווקא נמצאת בחברת מדינות כמו קנדה. ארצות הברית, אגב, היא אחת המדינות שהתוכנה עוקבת אחריהן הכי הרבה, בניגוד גמור למה שאמר אובמה בנאום שלו ביום שישי.

מפת
מפת "מודיע ללא גבולות"|צילום: הגרדיאן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כל זה לא אומר שתוכנת הריגול של ארצות הברית לא מחטטת בארצנו מפעם לפעם, אלא שיחסית לשאר העולם מספר הבקשות לקבלת מידע הוא קטן. אז מה בעצם רואים בסוכנות לביטחון לאומי? המידע הנמסר לסוכנות יכול להכיל צילומים, יומני שיחה, פרטים אישיים ומזהים, יומני שיחות, היסטוריית גלישה, היסטוריית חיפוש ואולי הכי חשוב - קשרים חברתיים. זה אומר שהסוכנות יכולה לדעת עם מי אתם מדברים, ועם מי האנשים שאתם מדברים איתם מדברים.

עוד השיג הממשל יומני שיחות בתוך גבולות ארצות הברית, ויומני שיחות שנעשו מתוך ארצות הברית החוצה. היומנים האלה כללו מספרי טלפון ושעות, אך לא את תוכן השיחה עצמה.

המידע הזה נאסף בשרתים של הסוכנות, שידעה לאגור מטה-מידע רב ולנתח אותו על מנת לזהות סכנות. הממשל ידע למשל לסמן אתרים שאותם הוא רואה כאתרים המהווים איום, ולדעת אילו אנשים ניכנסו אליהם וכמה זמן הם ביקרו באתר. גם אם ניכנסתם לאתר בטעות, הממשל ידע לרשום את מספר האיי פי שלכם, והדבר היה יכול להוביל להתחלת איסוף מידע. כמו כן, מידע שנאסף על המשתמש היה יכול לגלות את ההיסטוריה החברתית שלו, את מי הוא מכיר יותר טוב ופחות, עם מי הוא מדבר ואפילו על מה הם מדברים. הסוכנות היתה יכולה לגלות אפילו היכן היה המשתמש, אם כי בדרך כלל מידע לגבי מיקום נמסר חלקית ע"י המשתמש, ולכן הממשל יכל לדעת רק בערך היכן החשוד מסתובב ולא יכל לגלות ממש היסטוריית תנועה.

תוכנת הריגול של הסוכנות לביטחון לאומי קיימת כבר מ-2009. במהלכה היא הצליחה, כך לטענת ממשל אובמה, לסכל לפחות פיגוע אחד. זהו היה ניסיון לפיגוע בסוף שנת 2009 שנעשה ע"י אמריקאי ממוצא אפגני ברכבת התחתית של ניו יורק. אך ממסמכי בית המשפט שעסק בנושא עולה כי המידע שנאסף אודות החשוד נעשה בעיקר בעזרת עבודה משטרתית ולא דרך מידע אישי שנמסר עליו. כך שיתכן שממשל אובמה שוב הסתבך בשקרים. בינתיים, בכירים בממשל כבר יודעים להאשים את התקשורת בכך שהיא מלבה את האש סביב הפרשה ופוגעת בביטחון המדינה. כבר עכשיו יש קריאות בוושינגטון להעמיד לדין את חושף הפרשה, גלן גרינוולד, שלמזלו חי בברזיל.