על פניו, מאפיה 3 היה צריך להיות משחק הוידאו הכי חשוב של 2016. בלב תעשייה שמואשמת פעמים רבות בכך שהיא לא מוכנה להתעסק בנושאים רציניים, וגם כשהיא עושה את זה היא עושה זאת בצורה שטחית, מגיע משחק עתיר תקציב שמתיימר להיות ה-GTA לאדם החושב.

Mafia III הוא בבסיסו משחק פשע שמתרחש בעולם פתוח. ממש כמו GTA, אפשר לגנוב מכוניות, להכנס לקרבות יריות עם שוטרים, לדרוס כל מה שזז וכו'. רק שבניגוד לסדרת GTA, שתמיד צבעה את המשחקים שלה בגוונים סאטיריים, מאפיה עושה את זה ברצינות. הסיפור שהיא מספרת הוא סיפור אפל ורציני, שמתעסק בצדדים הפחות זוהרים של עולם הפשע ומתמקד בעיקר באווירה הגזענית שאחזה בארצות הברית של סוף שנות ה-60.

גיבור המשחק הוא לינקולן קליי, חייל אמריקאי שחור שחזר אחרי מלחמת וויאטנם לביתו שבניו-בורדאו (גירסה פיקטיבית של ניו אורלינז) וגילה שהעולם עדיין לא מאיר עיניים לשחורים. אחרי שמשפחתו מסתבכת עם מספר כנופיות, לינקולן מחליט לקחת את העניינים בידיים ומנצל את המשמעת הצבאית שלו כדי להפוך לראש אימפריית פשע בזכות עצמו. המשחק מספר את סיפור העלייה שלו וההשתלטות האכזרית שלו על העיר.

מעולה עד שמתחילים לשחק

כמשחק בוגר שעוסק בגזענות, מאפיה 3 מרגיש כמו משהו שונה לגמרי ממרבית המשחקים הגדולים ששיחקנו בהם בשנים האחרונות. מספיק ללכת בתור לינקולן קליי ברחובות ניו-בורדאו ולהסתכל על המבטים הנגעלים של עוברי האורח הלבנים שסביבו, או לשים לב שבשכונות מבוססות ולבנות המשטרה תגיב על פשעים הרבה יותר מהר מאשר בשכונות עוני שחורות, כדי להבין שמפתחי המשחק הגיעו לעבודה עם רעל בעיניים ועם מסר שהם רוצים להעביר.

המסר הרציני הזה בא לידי ביטוי גם בפרזנטציה עצמה. המשחק משלב קטעים כאילו דוקומנטריים ש"צולמו" בהווה (דהיינו, ב-2016). דמויות שבמשחק היו צעירות מוצגות שם כזקנות, ומספרות את הסיפור של קליי בדיעבד. מהרגע הראשון המשחק הזה מרגיש רציני. לפחות עד שהסרטונים והצהרות הכוונות של היוצרים מפסיקות והמשחק עצמו מתחיל.

אין תמונה
בהחלט, גאווה ישראלית. גיטה בגס, החל מ-400 שקל

כי למרבה הצער, ל-Mafia III יש חיסרון אחד מאוד בולט: בתור משחק, כזה שצריך להציג מכניקות וגיימפליי וכו', הוא בינוני מאוד.

מסתבך עם המאפיה

הבעיה הגדולה של Mafia III הוא שאי אפשר שלא להשוות אותו, מבחינת משחקיות, ל-GTA V. מדובר הרי באותם עקרונות: משחק פשע שמתרחש בעולם פתוח הכולל את אותם אלמנטים ומכאניקות מרכזיים של נהיגה פרועה ברחובות, שוטרים שמנסים לעצור אתכם אם אתם נתפסים מבצעים פשע וקרבות יריות. ובהשוואה הזו, מאפיה יוצא כשידו על התחתונה.

זה לא שמדובר במשחק רע. כל המכניקות הבסיסיות עובדות. הנהיגה אמנם קצת מגושמת אך מספקת את העבודה, קרבות היריות סבירים בסך הכל ויש אפילו מערכת שמאפשרת להתגנב מאחורי הגב של האויבים ולטמון להם מלכודות (למרבה הצער האינטילגנציה המלאכותית של האויבים לא קיימת מה שקצת פוגם באמינות של אלמנט המשחקיות הזה). זה פשוט שכל אלמנט שהמשחק הזה מיישם - GTA יישם טוב יותר.

למשחק יש גם בעית קצב קשה. אחרי התחלה די מוצלחת הוא נכנס לרפטטיביות מסויימת. כדי להשתלט על העיר לינקולן צריך להשתתף בכל מיני "מיני-משימות", כמו למשל התחמקות ממתנקשים, סחר בסמים ועוד. המשימות האלה חוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב ושוב, ופשוט לא מעניינות מספיק. לעיתים קרובות הרגשתי שהייתי מעדיף אם היה מדובר במשחק ליניארי, כזה שמקפיץ אותי ממשימה גדולה למשימה גדולה, מבלי לשקוע במשימות המשעממות האלה שהן תוצאה של הבחירה לפתח משחק עולם פתוח.

אין תמונה
בהחלט, גאווה ישראלית. גיטה בגס, החל מ-400 שקל

העניין הזה מכניס את מאפיה 3 לבעיה. הוא משחק אפקטיבי, המערכות בו מתפקדות - אבל יש לו מתחרה הרבה יותר כיפי שם בחוץ. וזה חבל, כי ההרגשה שנוצרת היא שמפתחי המשחק לא הצליחו לאזן את המסר המאוד מדוייק שהיה להם להעביר אל מול המשחק עצמו. בסופו של דבר זה מרגיש מפוספס.

וכך, מאפיה 3 הוא משחק יותר חשוב ומעניין מאשר שהוא משחק טוב. הגיימרים ה"אקדמאיים" יותר וודאי ישמחו לשחק בו. השאר יעדיפו כנראה סיבוב נוסף על GTA V, או לכל הפחות ימתינו עד שמחירו יירד.