משחק התפקידים היפני Tales of Vasperia גרם לרעידת אדמה קטנה בתעשיית המשחקים כשיצא לראשונה, בשנת 2008. למרות זאת, כנראה שלא שמעתם עליו. הגירסה המשודרגת שלו שיצאה לפני מספר שבועות לכל קונסולות המשחק המודרניות (PlayStation 4, Xbox One ו-Switch) היא הזדמנות טובה להכיר את המשחק הזה מחדש.

אך לפני שנעבור למשחק עצמו, שיעור היסטוריה: סדרת Tales היא סדרה מצליחה יחסית של משחקי תפקידים שמקורם ביפן. היא אמנם לא מוכרת או חדשנית כמו סדרת Final Fantasy המתחרה, אך מי שמחבב את הז'אנר הזה וודאי מכיר אותה. בשנת 2008, יצא לראשונה המשחק Tales of Vesperia בלעדית לקונסולת ה-Xbox 360 של מיקרוסופט.

היפנים היו בשוק. כיצד אחת מסדרות המשחקים המזוהה ביותר עם יפן עברה דווקא לקונסולה המזוהה ביותר עם ארצות הברית? מדובר היה בהלם תרבות. ה-Xbox היא קונסולה זניחה מאוד בארץ השמש העולה, ככה שהצעד הזה גרם ליפנים לפספס את המשחק הזה. כעבור כמה שנים יצאה גם גירסת PlayStation 3 שקצת צמצמה את הנזק, אך היא יצאה ביפנית בלבד, כך שקהל המעריצים הבינלאומי נטול ה-Xbox אף פעם לא זכה לשחק במשחק הזה.

עד עכשיו.

לפחות יש כלב עם מקטרת

סדרת Tales נחשבת לסדרת משחקים שמרנית יחסית, שלא מנסה להמציא שום גלגל מחדש. הסיפור שלה צריך להיות מוכר לכל מי שאי פעם שיחק במשחק תפקידים יפני אחד: אנטי-גיבור מחוספס אך טוב לב מנסה לפתור בעיה מקומית, ונגרר להרפתקה מטורפת שבסופה הוא מציל את העולם כולו. בדרך הוא פוגש חברים נוספים שמצטרפים אליו, כל חבר עם השטיק שלו.

הסיפור של Vesperia לא מרגש ולא מחדש, אך מיישם טוב את השטאנץ הזה. הדיאלוגים נחמדים, הדמויות מאופיינות כהלכה והעולם מעניין מספיק כדי למנוע פיהוקים גם בקטעים המשעממים יותר של ההרפתקה, שכדי לסיים אותה תצטרכו להשקיע כמה עשרות שעות.

ואה, כן, אחת הדמויות היא כלב עם מקטרת. רק על זה מגיע לתת למשחק הזה כמה נקודות זכות.

הבעיה הגדולה ביותר של Tales of Vesperia היא שאפשר להרגיש את גילו המתקדם. המשחק פשוט מרגיש מיושן בהרבה מאוד מהמכניקות ועיצוב העולם שלו, ולא מצליח לעמוד כתף אל כתף למשחקים מודרניים מאותו הז'אנר.

כך, למשל, מערכת הקרבות מרגישה מגושמת ולא מגיבה כראוי לפקודות השחקן. היא מתנהלת על מישור דו ממדי, עליו מוצבים הדמויות שלכם ומספר מפלצות שיש לחסל. בכל רגע נתון שולטים ישירות על אחת הדמויות, ומנחים אותה מה לעשות ממש כמו במשחק אקשן דו-ממדי. רק מה, לדמויות לוקח כמה רגעים מהרגע שלחצתם על הכפתור עד שהן מתחילות לזוז. לפעמים הן לא יפגעו במטרה בלי סיבה נראית לעין, מה שהופך את מערכת הקומבואים של המשחק לבלתי אמינה.

בסופו של דבר אפשר להתרגל לזה, אבל זה מרגיש קצת כמו לשחק עם יד אחת קשורה מאחורי היד. משחקים מודרניים פשוט מגיבים הרבה יותר מהר, ומתרגמים טוב יותר את מה שהשחקן מתכוון לעשות לפעולות על המסך.

גם התנועה בתוך השלבים עצמם מבולבלת ולא מהודקת. מדי פעם תנסו לכוון את הדמות שלכם אל תיבת אוצר (או אל כל חפץ אחר בעולם המשחק) והיא פשוט לא תצליח "למצוא" אותה ולפתוח אותה. גם כאן, מדובר בעניין שאפשר להסתדר איתו - אבל קצת מעיק על החוויה.

עולם המשחקים התקדם. Tales פחות

קשה לקבוע עד כמה ההרגשה המיושנת של Tales of Vesperia היא תוצאה של היותו משחק בן למעלה מעשר שנים, וכמה היא בחירה מודעת של המפתחים לא לקחת סיכונים ולשמור על סדרת המשחקים הזאת מסורתית ומוכרת.

מקור: נינטנדו

חובבי משחקי התפקידים היפניים יוכלו לדלג בקלות מעל המגרעות של המשחק ולמצוא אותו מהנה למדי, זאת למרות שלכל אורך הדרך יש הרגשה שמדובר בשריד מתקופה אחרת של תעשיית המשחקים. מי שלא בטוח שהוא מחובר לז'אנר הזה יעדיף כנראה לשחק במשחקים אחרים שמרגישים מודרניים יותר, כמו Kingdom Hearts 3 שיצא ממש לאחרונה או אפילו Final Fantasy XV האפי והמרשים שיצא לפני כשנתיים.

ובכל זאת, כיף לראות שלראשונה מאז 2008 מעריצי סדרת Tales יכולים לשחק במשחק הזה, גם אם אין להם Xbox. ואגב, אם יש לכם אפשרות, הכי מומלץ לשחק במשחק הזה דווקא על קונסולת ה-Switch השובבה של נינטנדו, שמאפשרת לקחת את ההרפתקה הארוכה הזאת גם לדרכים.

עותק סקירה התקבל תודות לעדלי יונייטד, היבואנית הרשמית של Bandai Namco בישראל. המשחק זמין לרכישה אצל המשווקים המורשים

המשחק זמין לפלטפורמות PlayStation 4, Xbox One ו-Switch