מזמן הספקנו לספור את כמות הפעמים בהן איבדנו מידע ששמרנו על אמצעי אחסון שונים. חום, קור, שריטות או סתם התיישנות - נראה שדיסקים מהסוגים שקיימים היום מתקלקלים מכל דבר. פיתוח חדש של אוניברסיטת סאות'האמפטון מבטיח שבעתיד נוכל לסמוך על זה שמידע שנשמר לא יימחק לעולם. במחלקה לאלקטרוניקה אופטית באוניברסיטה הבריטית הצליחו לכתוב ולקרוא מידע מדיקסים זעירים עשויים קווארץ, תוך שימוש בשיטת אחסון בחמישה-ממדים.
בדיסקים רגילים, המידע נכתב בשני ממדים (בשכבה בודדת או בשתי שכבות) כסדרה של נקודות שקועות ובולטות קלות ביניהן ניתן להבחין באמצעות קרני לייזר המוחזרות באופן שונה על ידי הנקודות השקועות והבולטות. בדיסקים חמש-ממדיים לכל נקודה 5 מאפיינים - גובה, רוחב ועומק, שהם שלושת הממדים שמתארים היכן נמצאת כל נקודה על הדיסק, כמו גם גודל וכיוון.
הכתיבה והקריאה של דיסקים בטכנולוגיה החדשה נעשית באמצעות לייזר מהיר במיוחד, שיורה קרן בכל פמטו-שנייה - כלומר אחד חלקי 1,000,000,000,000,000(מיליונית של מיליארדית) של שנייה. המידע נכתב בשלוש שכבות, שעוביין הכולל 5 מיקרומטר (מיליוניות מטר, או אלפיות מילימטר) - פחות מרבע מעובי שערת אדם.
כל דיסק זעיר כזה יכול להכיל עד 360 טרה-בייט - כלומר 360,000 גיגה-בייט, שהם קרוב ל-90,000 סרטים באיכות FullHD, או בין 40 ל-60 מיליון (!) שירים בפורמט MP3 (ואם אתם ממש אודיופילים ומשתמשים ב-FLAC, תוכלו בהחלט להסתפק ב-9 עד 15 מיליון שירים). הדיסק מסוגל לשרוד בטמפרטורת החדר לאורך זמן בלתי ניתן להגדרה, או 13.8 מיליארד שנים בטמפרטורה של 190 מעלות. גם אם השמש תתפוצץ יום אחד והטמפרטורה על כדור הארץ תגיע ל-1,000 מעלות צלזיוס - הדיסקים האלה ישרדו. זאת לעומת קלטות, השורדות 10-50 שנה, דיסקים המסוגלים להחזיק 40-100 שנה ואחסון פלאש שמסוגל להחזיק 10 שנים - כל זה אם לא לוקחים בחשבון בלאי ותקלות שנגרמים משימוש.
כמובן שבין הקבצים הראשונים שזכו להישמר לעד על הדיסקים החדשים נכללים התנ"ך והכרזת זכויות האדם של האו"ם.