האפשרות לשלוח הודעה מיידית לעשרות אנשים טומנת בחובה יתרונות רבים, אך עלולה להיות הרת אסון. מצד אחד, אלמלא הוואטסאפ והרשתות החברתיות, לא בטוח ש-20 אלף איש היו מגיעים ללוויתו של החייל הבודד, סמ"ר שון כרמלי ז"ל, כפי שארע אתמול. מצד שני, מספיק מקרה אחד בו משפחה שומעת על מות בנה דרך שמועה במופצת ברשת כדי שנרגיש אובדן שליטה שדורש מענה.
קראו גם: האם אפשר לגלות מי שלח את הודעות הוואטסאפ?
הצנזורה הצבאית חלה גם בוואטסאפ
במקרים דומים שקדמו למבצע "צוק איתן", כשדובר על פריצה של מעגל סודיות אישי ברשת הוואטסאפ, החקיקה לא רק שלא מנעה את ההפצה, אלא במובן מסוים אפילו תמכה בה. חוק הגנת הפרטיות קובע כי שימוש במידע שלא נועד לפרסום, הוא מותר - אם ניתנה רשות על ידי מי שכתב את המידע, או מי שקיבל אותו. בוואטסאפ מספר הנמענים (הראשוני) של ההודעה הוא כמספר חברי הקבוצה. כך שהחוק מכשיר למעשה את ההעברה של תוכן הודעה שנשלחה בתוך קבוצה סגורה, אפילו אם זו קבוצה של חברים קרובים.
אך המצב שונה כאשר על המסר שמועבר מוטל איסור פרסום על פי החוק. איסור כזה, לדוגמה, יכול להיות ידיעות שפרסומן אסור בהוראת הצנזורה הצבאית. עיתונאים וכלי תקשורת ממוסדים רגילים לעבוד עם הצנזורה, וגם בלוגרים מעבירים לידיה ידיעות לפני פרסום. העובדה שלאזרח הפרטי אין שום מגע עם הגוף הזה, לא אומרת שכולנו לא כפופים להוראותיו לפי החוק.
כאשר אדם מפיץ בווסטסאפ מידע שאסור בפרסום לפי החוק – וזה לא משנה מה מקור האיסור – מדובר בעבירה על החוק. לא רק הוא מפר: גם כל מי שמקבל את המידע ויכול להבין מתוכנו כי חל איסור פרסום עליו – ובכל זאת מעביר אותו הלאה - מפר את החוק לא פחות מהכותב הראשון. לא יכול להיות למישהו ספק בדבר אי-החוקיות במקרה של הפצת רשימות נפגעים לפני הפרסום הרשמי, שכן אם היה מותר זה היה מפורסם מיד.
בתחום האכיפה הפלילית, החקיקה הקיימת נותנת כלים לצורך התחקות אחרי השותפים להפצת הידיעות האסורות, תוך אפשרות להגיע עד הכותב הראשון. הכול עניין של סדר עדיפויות והחלטה. למשל, חוק נתוני תקשורת מאפשר למשטרה לקבל צו מבית משפט המורה לספקים בתחום הסלולארי להעביר את הנתונים הדרושים, המצויים בידם, לצורך חקירה כזו.
בימי לחימה השיקול משתנה
כל מי שההגנה על הפרטיות יקרה לליבו היה ודאי מזדעזע בימים כתיקונם משימוש כזה של המשטרה בחוק נתוני תקשורת. אבל "צוק איתן" מוציא אותנו מהשגרה הזו. באיזון שבין חופש הביטוי והזכות לפרטיות, אם ניתן לקרוא כך לדברים בנסיבות כאלו, לבין זכותו של חייל כי ינהגו בו ובמשפחתו בכבוד, קשה להתווכח כי ידו של החייל ומשפחתו על העליונה. ראוי שגם ברשויות האכיפה יעשו את האיזון הזה וישימו סוף לתופעה המכוערת הזו. ראוי שכל מי שידו קלה על כפתור ה-Send, יבין את הנזק שהוא מגדיל כשהוא "ממלא את תפקידו" כעוד חוליה בשרשרת העברת השמועות הלא אחראיות. אם זה לא מספיק – שיביט על שלושת החיילים שנעצרו הבוקר ויזכור שדינו עלול להיות דומה.
הכותב עומד בראש משרד עורכי דין המתמחה בתקשורת וטכנולוגיה, וכתב מספר ספרים בנושא.