47% מהמתבגרים חוו מחשבות אובדניות כתוצאה משימוש במדיה החברתית, כך עולה מנתונים של "המכון לטובת הילד" שמתפרסמים הבוקר. מחקר נוסף שמתפרסם במקביל מראה שתוך שנה עלייה חדה של יותר מ-60% בבריונות ילדים במרחב הווירטואלי.
את המחקר השני ערכו פרופ' עמוס רולידר, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית כנרת ויו"ר מכון כנרת לחקר תופעות הבריונות, וד"ר מירן בוניאל-נסים, מרצה בכירה במחלקה וחוקרת במכון כנרת לחקר תופעת הבריונות.
עו"ד חוה קליין, מנכ"לית המכון לטובת הילד אומרת שיש תחושה בציבור שמשהו לא בשליטה סביב הבריונות ברשת, ולכן המכון יצא למחקר. יש הרבה בריונות ואלימות בכל הרשתות, לא מצליחים לעצור את זה, וזה מדרדר לבריונות ואלימות גם בעולם הפיזי.
האירוע הכי שכיח: חרם
עוד נתונים מהמחקר מראים כי יותר משליש מהמתבגרים מכירים מישהו שניסה לפגוע בעצמו כתוצאה משיימינג או בריונות ברשת החברתית, מחשבות אובדניות כתוצאה משמוש במדיה החברתית שכיחות יותר אצל בנות 45% לעומת 34% אצל בנים ואין הבדל מובהק בין בנים לבנות שניסו לפגוע בעצמם כתוצאה משיימינג במדיה החברתית.
במחקר של רולידר נמצא כי 70% מהילדים בבית הספר היסודי חווים בריונות במרחב הפיזי ובמרחב הווירטואלי. אך שישנה ירידה של 6% בהיקפי תופעת הבריונות במרחב הפיזי, כלומר בבית הספר. עוד נמצא כי האירועים השכיחים יותר מבין כל האירועים של בריונות ברשת, הם דחייה מהשתתפות בקבוצה או הוצאה מקבוצה, 43% חוו זאת בתדירות מסוימת במהלך שנת הלימודים הנוכחית, על 28% מהילדים כתבו הודעות פוגעניות, 49% מהילדים נפגעו מכינויי שמות מעליבים, 52% מקללות ועל 50% מהילדים לעגו או צחקו.
מה עושים? מתערבים
קליין אומרת כי "אנחנו עוקבים אחרי הכלים הקיימים ובודקים האם הם מספיקים לטיפול באלימות ברשת ולהפחתתה, בניגוד לנתונים המזעזעים, והאם נוכל לראות ירידה דרסטית בשנה הקרובה באלימות הזו. בכנסת הוקמה השדולה למניעת בריונות ואלימות ואנחנו נבדוק שיטתית ועקבית עד שנראה ירידה דרסטית בפגיעה בילדים.
אמיר מירז, פסיכולוג ואחראי תחום ילדים ב"מכון לטובת הילד", אומר כי בשביל לדעת שילדים חווים הצקות ברשת, שזה אומר פייסבוק, וואטסאפ או כל אמצעי תקשורת אחר, צריך לשים לב לשינויים בהרגלי השינה או האכילה של הילד. "הורים לילדים בגיל בית הספר היסודי חייבים לדעת מה קורה בניידים של ילדיהם. כל מה שנוגע לפרטיות לא חל על הגילאים הצעירים ולהורים יש זכות להיכנס לווטסאפ של הילד ולראות מה קורה לו בנייד".
בשביל לסייע, אומר מירז, יש לנקוט לגייס את הנהלת ביה"ס ובכלל זה המנהלת, היועצת, הפסיכולוגית והמחנכת. "עלינו לייצר לילד 'גב' כדי שיבין שהוא בסדר והאחרים הם אלה שלא בסדר".
פרופ' רולידר, אומר כי "נראה שלדים רבים, אין את הכלים להתמודד עם בריונות במרחבים השונים ועל כן, רבים מהילדים בוחרים שלא להתערב כאשר הם נקלעים לסיטואציות של אלימות כנגד חברם לכיתה או לקבוצת הווטסאפ. העידן הדיגיטלי לא משאיר לילדים אף מרחב בטוח והיקפיה הולכים וגדלים מדי שנה. כאנשי חינוך, עלינו להשקיע בעבודה רציפה ויסודית עם הגורמים שלהם הכוח למנוע את התופעה – מהתלמידים עצמם ודרך אנשי החינוך וההורים ולאפשר להם את סט הכלים הדרושים להתמודדות היום-יומית והמאתגרת עם מקרי הבריונות השונים".
ד"ר מירן בוניאל-נסים, מרצה בכירה במחלקה למדעי ההתנהגות אומר "המפתח לשינוי פני התופעה מצוי בעומדים מן הצד. אלו צופים, שותקים ופחות עושים. אין מסר חד משמעי מצד ההורים, המערכת, החברה להתערב, לפעול, ולכן ילדים לא יודעים כיצד להגיב וחשים פחד ומצוקה רק מעצם היותם עומדים מן הצד. ילד הנחשף לבריונות כלפי חבריו צריך להיות מצויד בסל כלים לפעולה במגוון ערוצים וייתרה מכך בעל הבנה מלאה שאין הוא יכול להמשיך מבלי להגיב ולפעול".