יום שני, עשר וחצי בבוקר. שדרת יוניברסיטי, הרחוב המרכזי בפאלו אלטו, עמק הסיליקון - בירת החדשנות הטכנולוגית העולמית שבצפון קליפורניה. האוניברסיטה שעל שמה קרויה השדרה היא סטנפורד, שסביבה הוקמה העיירה לפני יותר ממאה שנה. בתי הקפה האלגנטיים לאורך השדרה עומדים כמעט ריקים. עונת החגים כבר נגמרה ואנשים חזרו לעבודה. בכמה מהמקומות יושבים אנשים שברור כי הם בעיצומה של פגישת עבודה. אם אלה אדם מבוגר ולצדו צעיר נלהב, כנראה מדובר במשקיע ויזם.

לעומת זאת, בתי הקפה בתל אביב בשעה דומה לזו עמוסים ושוקקי חיים עד כדי כך שלפעמים קשה להאמין שמישהו עובד בעיר הזאת. אחד המראות הנפוצים בעיר המזרח תיכונית יהיה צעיר או צעירה יושבים עם לפטופ וחולמים על הפייסבוק הבאה. הרעיונות האלה זורמים אל פאלו אלטו השקטה, המקום שממנו התחילה המהפכה הדיגיטלית שמשנה את העולם.

המשרדים של דודא מובייל (מימין) ושל MallPad (צילום: ענבל אורפז, TheMarker)
המשרדים של דודא מובייל (מימין) ושל MallPad. "זה כמו לגור בפירנצה בתקופת הרנסאנס - איפה שהכל קורה"|צילום: ענבל אורפז, TheMarker



בשבועות הקרובים נפרסם סדרת כתבות שתסקור את החדרים הסגורים בעמק הסיליקון ותבחן את הקשיים הניהוליים והדילמות שעמן מתמודדים יזמים ישראלים שעוברים לעמק הסיליקון ומנהלים חברה מפוצלת בשתי יבשות; מה מעניין את המשקיעים בעמק הסיליקון - אלה שקובעים לאן ילך מגזר הטכנולוגיה, לאן עובר מרכז הכובד, ונציץ לחברות הגדולות שאחראיות לקידמה בחיינו.

עמק הסיליקון הוא לא המקום שמדמיינים כשחושבים על המקום שבו נולדות ההמצאות המהפכניות ביותר. "העמק" הרגוע בנוי מקבוצה של עיירות אמריקאיות אופייניות לפרברים. כלומר, מבנים נמוכים, חלקם הגדול בתי מגורים, אוטוסטרדות שמחברות בין העיירות, ומכוניות צנועות יחסית. מי שמצפה לבנייני משרדים מתוחכמים ונוצצים ולפאר מנקר עיניים יופתע.

ואולי לא צריך להשקיע בבנייה מהודרת כלפי חוץ כסימן לסמל סטטוס, כשמחירי הנדל"ן לבדם האמירו בשנתיים האחרונות בכ–50% ובעוד שבכל שכונה מתגוררים מיליונרים. פאלו אלטו נחשבת לאחת הערים היקרות בארה"ב, ובה מתגוררות אחת האוכלוסיות המלומדות ביותר במדינה.

ישראלים הם חלק בלתי נפרד מהפסיפס האנושי המגוון באזור. לפי הערכות סולידיות, באזור חיים 50–100 אלף ישראלים. הערכות גבוהות יותר מדברות על מספר כפול. אין אף מוסד רשמי שבו נרשמים ישראלים שעוברים לאזור.

כמעט בכל חברה, גדולה כקטנה, ניתן למצוא נציגות ישראלית, וביניהם מי שעשו רילוקיישן, מי שהגיעו ללמוד באחת האוניברסיטאות המובילות ומי שהיגרו כבר לפני יותר מעשור והשתקעו. עשרות חברות הוקמו על ידי ישראלים. ניסינו להבין מה מושך את הישראלים לעמק הסיליקון, מה מטריד אותם, עד כמה הם מחוברים למה שקורה בישראל ולמה הם מתגעגעים יותר מכל.

"הישראלים - 'מאפיה' חזקה באזור"

את אורן זאב, יזם, משקיע ומנטור של ישראלים רבים בסביבה, אנו פוגשים במשרדו הצנוע הסמוך לשדרת יוניברסיטי. זאב פגש לפחות 100–200 יזמים ישראלים שהתעניינו במעבר לאזור בשנים האחרונות. הוא עצמו גר באזור 11 שנה, ומגיע לישראל לביקור משפחתי פעם בשנה.

"הישראלים פה מצליחים בכל הרמות, כיזמים וגם כמנהלים. לישראלי שנוחת פה יש יתרון אדיר על פני שוודי או איטלקי, ואפילו לעומת טקסני, מפני שכולם מכירים את כולם. הישראלים מוברגים בכל חברה משמעותית, אז גם אם מישהו נחת אתמול, בתוך שלושה חודשים הוא מרושת. קל פה לישראלים. הסינים, למשל, לא עוזרים זה לזה, כי יש יותר מדי, אין להם את ההרגשה ש'אנחנו מאותו הכפר'.

"כדי שתהיה קהילה חזקה צריך להגיע למסה קריטית של אנשים, אבל שלא יהיו יותר מדי. הישראלים זו אחת ה'מאפיות' הכי חזקות בעמק הסיליקון, לצד בוגרי פייפאל ובוגרי סטנפורד", אומר זאב.

אנחנו יוצאים עם זאב לסיבוב בשדרה. בעוד כמחצית השעה תיפתח החומוסייה של אורן דוברונסקי, יזם מצליח נוסף ושותפו של זאב. החומוסייה יוצאת דופן בשעות הפעילות שלה ונסגרת ב–11 בלילה, שעה שבה רוב המסעדות והחנויות באזור כבר סגורות.

בכלל, כיאה לעיירות פרברים, הימים בעמק הסיליקון נגמרים די מוקדם. עובדים רבים בחברות הרב־לאומיות הגדולות יוצאים מהמשרד בשעות אחר הצהריים, שעה שבה יום העבודה במשרדים של אותן חברות בישראל נמצא בשיאו. יום העבודה מתחיל מוקדם יותר מבישראל ואנשים ימשיכו לעבוד מהבית אחרי שישכיבו את הילדים לישון, אך התחושה היא של מסגרות זמן שפויות בהרבה לעבודה.

בסטארט־אפים, לעומת זאת, השעות מזכירות מעט יותר את ישראל. חלק מאורח החיים הזה נובע מהפרשי השעות הגדולים מול שאר העולם: שלוש שעות מניו יורק, עשר מישראל ו–13 מהודו. כשהיום מתחיל מוקדם ניתן ליצור חפיפה צמודה יותר בשעות העבודה מול קולגות, לקוחות או סניפים של החברה במדינות אחרות. הפרשי השעות גם מקשים את התקשורת מול ישראל - כשבוואלי מתחיל היום, בישראל כבר ערב.

חנות אפל ביוניברסיטי אווניו (צילום: ענבל אורפז, TheMarker)
חנות אפל ביוניברסיטי אווניו|צילום: ענבל אורפז, TheMarker


כמעט בכל בניין בשדרות יוניברסיטי יש פיסת היסטוריה טכנולוגית. זאב מצביע על בניין מספר 165, מבנה בן שלוש קומות שבו היה המשרד הראשון של פייסבוק. כיום פועלת במשרדים אלה חברת פלנטיר, אחת מהמובילות העולמיות בתחום ניתוח נתוני העתק (big data), שמייסדה ג'ו לונסדייל, שהוא גם משקיע שעומד בראש קרן מבטיחה, השקיע בסטארט־אפים הישראליים 
Any.Do ו–Commerce Sciences.

בניין מספר 156 בשדרה נחשב לבר מזל במיוחד. בשני העשורים האחרונים שכרו אותו בשלבים מוקדמים בחייהן לוג'יטק, גוגל, פייפאל ועוד, גם אם פחות מוכרות, שזכו להצלחה ועברו לשטחים גדולים יותר מחוץ לפאלו אלטו. בעמק הסיליקון אתה לא יכול לעמוד במקום, אתה חייב להתקדם. מספרים שבתחילת דרכה גם פייסבוק רצתה לשכור שטח בבניין, אך לא הצליחה. בעלי הבניין, משפחה איראנית, השקיעו ברבות מהחברות שהשכירו להן שטח - וכך התעשרו והקימו גם בית קפה ברחוב.

אנחנו ממשיכים ללכת ברחוב וחולפים על פני משרדי קרנות הון סיכון כמו אקסל הוותיקה וקרן הפינטק הצעירה ריבית קפיטל של היהודי הדרום אמריקאי מייר מלכה. עם זאת, רוב קרנות ההון סיכון הוותיקות מרוכזות בסנדהיל רואד, רחוב שדומה לעיירת נופש יותר מלמגדלי אקרשטיין בהרצליה (משכנן של הקרנות הישראליות) ובו בניינים דו־קומתיים מחופי עץ שבכניסה שלהם גדלים חסות סגולות ובצלים ירוקים. המראה הכפרי מטעה. מחירי הנדל"ן בוול סטריט של ההון סיכון היו הגבוהים ביותר בעולם למ"ר בתקופה של בועת האינטרנט בתחילת המילניום.

בחנות של אפל בשדרת יוניברסיטי, הקרובה ביותר למטה החברה בקופרטינו, יש אווירה שמזכירה ספרייה שטופת אור יום יותר מאשר חנויות דגל של החברה כמו בשדרה החמישית בניו יורק. ברחוב פועלות גם חברות שבהן השקיע זאב עצמו, שבפורטפוליו ההשקעות שלו יש תשע השקעות פעילות, כמו houzz של יזמים ישראלים, שפיתחה יישום למעצבי בתים ומשפצים.

"ישראלי לא מתבייש לבקש טובות"

"בוואלי יש אתוס של עזרה אחד לשני בלי לצפות לתמורה מיידית, יותר קארמה כזו. בניו יורק, למשל, אם אתה רוצה לבקש משהו ממישהו, הוא ישר מצפה לקבל תמורה, למשל אחוזים. פה אין יום שאני לא מבקש טובות מאנשים ולא עושה טובות לאנשים - לא בהכרח אותם אנשים", מספר זאב.

איתי סדן, דודא מובייל (צילום: ענבל אורפז, TheMarker)
איתי סדן, דודא מובייל|צילום: ענבל אורפז, TheMarker

 

"יש פערים תרבותיים גדולים מאוד בין אמריקאים לישראלים. האמריקאים הרבה פחות ציניים. הישראלים לפעמים לא מבינים בהתחלה את השפה. כשמישהו אומר לך 'זה מעניין', לפעמים יכול להיות שהוא מתכוון להיות מנומס. בישראל יש לפעמים אובססיה לפרגון. כולם מצפים שיפרגנו להם. עם זאת, יש תלונות על זה שבישראל לא מפרגנים. אני לא יודע איך לתרגם את המלה הזאת בכלל לאנגלית. פה יש פחות אובססיה לזה בשני הכיוונים. באופן כללי, אמריקאים יותר חיוביים ופחות ציניים. הם צריכים סיבה לומר משהו שלילי על מישהו או משהו. ישראלים לא מתביישים לבקש טובות, וזה עוזר להם".

כשאנחנו חוזרים למשרד של זאב, שנמצא במשרדי חברת אינפולינקס, שאותה מנהל דוברונסקי וזאב שותף בה, אנו פוגשים את העובדים בחברת MallPad - ההשקעה האחרונה של זאב. החברה מפתחת אפליקציה לאייפד שתספק חוויית קניות טובה מההיצע הקיים.

בחדר יושבים ארבעה ישראלים (שניים מהם עובדים בעמידה, כיאה לאחד הטרנדים הבריאותיים האחרונים בעמק הסיליקון). בתוך המשרד הם מדברים עברית ולרגע אפשר לחשוב שנקלענו למשרד של חברה מתחילה בשדרות רוטשילד.

שלושה מתוך הארבעה עברו בתקופה האחרונה דירות בעמק הסיליקון. איל שחר, מנהל חוויית משתמש ב–MallPad, בא עם משפחתו לפני שלושה חודשים כדי להצטרף לחברה. מהר מאוד השיחה עוברת לנושא המוכר של יוקר המחיה. אנשים שמתגוררים באזור מציינים שבשנתיים־שלוש האחרונות האמירו מחירי הנדל"ן בכ–50%, וכתוצאה מכך זינקו גם מחירי השכירות.

דמי השכירות לבית קטן בפאלו אלטו שמתאים למשפחה הם 5,000–6,000 דולר בחודש, לכן המשפחות הצעירות מתרחקות לעיירות שאינן במרכז עמק הסיליקון. המחירים יורדים ככל שמתרחקים מפאלו אלטו, ומשפחות ישראליות רבות משתקעות בסאניווייל (Sunnyvale), שמכונה ישראווייל.

למרות העלויות הגבוהות, גם אייל סדן מחברת דודא מובייל מכיר ביתרונות של עמק הסיליקון עבור יזמי טכנולוגיה: "זה המכה של עולם הטכנולוגיה. האנלוגיה שלי היא כמו לגור בפירנצה בתקופת הרנסאנס, איפה שהכל קורה. בכל מקום פה שתשאל מישהו על מה הוא עושה, זה בטכנולוגיה. לכן יש כור היתוך של רעיונות שקשה לשכפל".

לדברי שחר, "קל עם הישראלים. אנחנו מרגישים כאילו עברנו לעיר אחרת, לא שעברנו מדינה. כולם פה מדברים עברית. הבן שלי בכיתה ג' ולומד בכיתה של 20 ילדים, מחציתם ישראלים. יש אפילו ילד שלמד בישראל עם הבן שלי".

משרדים בפאלו אלטו (צילום: ענבל אורפז, TheMarker)
משרדים בפאלו אלטו|צילום: ענבל אורפז, TheMarker

 

המשרד של הסטארט־אפ הישראלי דודא מובייל ממוקם גם הוא בפאלו אלטו, סמוך לאל קמינו ריאל, רחוב מרכזי בעיירה. הרחוב הצדדי שבו נמצאים המשרדים מאופיין בבתי מגורים, ובבית הסמוך ילדים משחקים בחצר. דודא מובייל מנוהלת כחברה דו־ראשית, בפאלו אלטו ובישראל.

סדן, מנכ"ל החברה ואחד ממיייסדיה, שעבד ב–SAP בעמק הסיליקון והקים את החברה במקום, מכיר היטב את האתגרים הניהוליים והאישיים שכרוכים בחיים בעמק הסיליקון. "המרחק מהמשפחה והחברים בישראל הוא לא קל", אומר סדן. "עובדים קשה ואין עזרה - אין לקרוא לסבתא או לאמא שתעזור עם הנכדים. העזרה יקרה מאוד. קשה לשרוד רק על משכורת אחת, אז שני בני הזוג עובדים". עם זאת, הוא מוסיף, "אחרי חינוך ושכר דירה, כששני בני הזוג עובדים, אפשר לחסוך. בישראל אני מרגיש שיקר בצורה היסטרית".

נערי הגבעות
 של לוס אלטוס

עודד חרמוני, מנהל ב–IEFF, פורום היזמים והמנהלים הישראלים בעמק ומשקיע מטעם קרן רודיום, מחלק את מגורי הישראלים בעמק לפי הניסיון התעסוקתי: "בקיבוץ בסאניווייל גרים מהנדסים שהגיעו פעמים רבות לרילוקיישן; 'נערי הגבעות', שהם הדור המבוגר יחסית של הישראלים בעמק וניהלו חברות גדולות, גרים בגבעות לוס אלטוס; דור הביניים של המנהלים מתרכז בפאלו אלטו ולוס אלטוס.

"הרבה ישראלים שעובדים בשרשרת הניהול של חברות גדולות כמו פייסבוק, לינקדאין ופייפאל לא באו מישראל אלא מאוניברסיטאות אמריקאיות, והתמודדו מול כל אמריקאי או זר אחר, בעיקר בתפקידי ניהול מוצר".

מחירי השכירות נקבעים לפי איכות מוסדות החינוך. מנהלת הפיתוח העסקי ב–MallPad, עינת שרייבר, אומרת כי "חינוך זה ערך חשוב עוד יותר בסיליקון ואלי. איכות החיים טובה יותר כי החינוך טוב יותר. באזור עם בית ספר טוב השכירות יקרה יותר". בתי הספר בעמק הסיליקון הם ציבוריים ונמדדים במבחן דומה למיצ"ב. שכונות שבהן מתגוררת אוכלוסייה אסיאתית גדולה, למשל, מאופיינות בציונים גבוהים.

גם גני הילדים עולים לא מעט, בדומה למחירים של הגנים הפרטיים בתל אביב ואף יותר. ארבעת העובדים ב– MallPad מעריכים את העלויות החודשיות לגנים ב–1,200–1,700 דולר. הוצאה כבדה נכבדת נוספת למשפחות היא חוגים - חוג כדורעף, למשל, עולה 1,000 דולר לסדרת מפגשים וחוג דרמה עולה 1,200 דולר.

 

אורן זאב (צילום: TheMarker)
אורן זאב|צילום: TheMarker

 

לאחר ויכוח קצר, הארבעה מגיעים להסכמה ואומרים כי זוג ללא ילדים יכול לחיות עם משכורת אחת, אך למשפחות קשה לעמוד בהוצאות, בעיקר עבור חינוך לגיל הרך ולדיור. לכן, כיום, שני בני הזוג שעוברים לאזור ברילוקיישן משתדלים לעבוד ככל שאשרת השהייה מאפשרת זאת.

"יש לי חברים שנהפכו למומחים בדיני העבודה האמריקאיים", אומרת שרייבר. במשפחות שבהן האשרה לא מאפשרת לבת הזוג לעבוד, לרוב זאת האישה, היא מתמסרת לגידול הילדים, לומדת באחת האוניברסיטאות ומוצאת תחביבים חדשים. שרייבר מציינת כי עבור נשים רבות הרילוקיישן עם בן הזוג הוא הזדמנות להמציא את עצמן מחדש ולהחליף עיסוק לתחום שתמיד משך אותן.

למרות יוקר המחיה, החבורה הצעירה מרוצה מהחיים הנוחים בעמק הסיליקון, שמאפשר להם להיות חלק מהחלום. מזג האוויר הנוח בוודאי תורם לכך. "מבחינת הקריירה, ההזדמנויות גדולות יותר, ויש מקומות יפים לטייל בהם בסופי השבוע", אומרת שרייבר.

הם מספרים כי רווקים צעירים, לא רק ישראלים, משתעממים מהחיים בעמק הסיליקון, שמתאים למשפחות, ומעדיפים לגור בסן פרנסיסקו שבה קיימות אפשרויות בילוי וסגנון שוקק יותר (אך קר יותר). בשל כך, חברות אינטרנט רבות, ובהן דרופבוקס, טוויטר וזינגה, קמו בשנים האחרונות בסן פרנסיסקו, ולא באחד הפרברים.

כחלק מהחיבור העמוק לישראל, בתקופה האחרונה עסוקים ב–MallPad ביוזמה לפתוח קו תעופה ישיר בין סן פרנסיסקו לישראל. עינת לנד, מנהלת גיוס והשמה בחברה, מדווחת בשמחה כי העצומה בעניין זה, שמוביל דוברונסקי עם זאב, שולי גלילי מ–UpWest Labs, נועם ברדין מווייז וזוהר לבקוביץ' מאמובי, צברה יותר מ–1,900 חתימות בתוך פחות מיממה. בתוך שבוע העצומה הגיעה ל–5,000 חתימות של אנשים שירכשו, לפי הערכת היוזמים, כ–22 אלף כרטיסי טיסה בשנה.

לנד מדגישה את הצורך של המשפחות בקו בתעופה, שיאפשר להן לבקר בישראל. כמו כן, הקו ישמש את חברות הטכנולוגיה הרבות שמנהלות מרכזי פיתוח בישראל.

>> לכתבה המקורית באתר TheMarker

וגם:
>> גוגל רכשה חברת בינה מלאכותית ב-400 מיליון דולר
>> זה מערכון של הגשש? לא, 
זה המשפט של דפני ליף