2021 היתה שנה מטורפת. ה-שנה. זה לא רק זריקת הבוסטר של חדשנות ודיגיטל שהקורונה ממשיכה להזריק לתוך החיים שלנו, באדיבותה הלא נגמרת. עברתי על האירועים המרכזיים ברשתות החברתיות. נעצרתי כבר בינואר: 1. פריצה לקפיטול שאורגנה ותודלקה בהרבה פייסבוק וטוויטר. 2. טראמפ נחסם לצמיתות בפייסבוק, בטוויטר, ביוטיוב ואפילו באמזון. 3. בישראל פוסק בית המשפט שתביעות נגד הרשתות ינוהלו בשטח מדינת ישראל.
רואים את השינוי? המטוטלת זזה מהפקרות מוחלטת – לחסימה וריסון של הרשתות החברתיות. וזה רק בינואר. בואו נמשיך: מאז היו אינתיפאדת טיקטוק, מבול חסימות של ישראלים, בעיקר מהימין, האמת המרה שהתפוצצה בפרצוף של פייסבוק על ידי המדליפה פרנסס האוגן: היא מודעת לנזקים וגורמת אותם בכוונה, הכרזת המטאוורס, וים של חקירות, חקיקה ופסיקה חדשה לריסון הרשתות החברתיות, בישראל ובעולם. זה הסיפור.
ההערצה העיוורת נגמרה
שינינו כיוון. אזרחי ישראל והעולם נפרדים לאט לאט מהנאיביות של האופטימיות טכנולוגית ומהערצה עיוורת לקידמה וליזמים שמקדמים אותה – ופונים לספקנות בריאה, אפילו חשדנות. הבנו שעסקי החדשנות והטכנולוגיה לא סובבים רק סביב גאונות, יצירתיות וליברליזם – אלא גם הרבה כוח וקפיטליזם. לא רק הומניזם – אלא הרבה ניצול ציני.
מסע ההתפכחות ארוך וקשה. לפני 30 שנה, האינטרנט נולד כדי להפיץ מדע. היום, הוא מפיץ קונספירציות אנטי מדעיות. לפני 20 שנה, עוד חשבנו שהאינטרנט יחבר אותנו כבני אדם. היום אנחנו יודעים שהוא מפריד בינינו לא פחות. לפני 10 שנים – האביב הערבי והמהפכה החברתית – פייסבוק נחשבה לדמוקרטיה החדשה. זוכרים את השלט מכיכר תחריר? פחחח. היום, פייסבוק היא שם נרדף להתמוססות הדמוקרטיה, בכל העולם.
התפכחות כואבת
שנת 2021, שנפתחה בהתקפה על הדמוקרטיה מתודלקת באנרגיה נפיצה מהרשתות - נסגרת בהתקפה של כלים דמוקרטים של בתי המחוקקים ובתי המשפט בעולם – במטרה לרסן את הרשתות. התפכחות כואבת, אבל אופטימית.
וכשאני רואה אנשים נרגשים מהעתיד שבדרך, כמו המטאוורס וה-web3 וה-NFT - אני מצד אחד מזדהה איתם, כי זה מגניב ומרגש. אבל אני גם שואל את עצמי - לא למדנו כלום? עוד לא הבנו שכשנולדת הזדמנות טכנולוגית חדשה, תמיד יקומו חברות שיצליחו להשתלט על הכוח והכסף לפני מכולם? האם כבר למדנו את השיעור האמיתי: שטכנולוגיה היא תמיד עסקת חליפין. מה שהיא נותנת לנו תמיד נוצץ ומלהיב וברור – אבל מה שהיא לוקחת מאיתנו מתגלה תמיד באיחור ובריבית? (דוגמאות? וייז נטל מאיתנו את היכולת להתמצא, ובזכות הטלפון החכם איבדנו את הזיכרון).
כמה מרמור
אולי הבעיה אצלי. אולי זה הזמן להיזכר יחד בדאגלס אדאמס, ההוא ממדריך הטרמפיסט לגלקסיה שניבא במדויק את התגובות שלנו לטכנולוגיה:
"1. כל דבר שכבר היה קיים כשנולדת - הוא נורמלי ורגיל, וחלק טבעי מהדרך שבה פועל העולם.
2. כל דבר שהומצא כשהיית בן 15 עד 35 הוא חדש ומלהיב ומהפכני, ותוכל כנראה לפתח בזה קריירה.
3. כל דבר שהומצא כשאתה בן 35 והלאה הוא נגד הסדר הטבעי של הדברים".
אז כל פעם שאתה מתמרמר, תמצא לך איזה בן 35 ומטה, תראה איך נוצצות לו העיניים במחשבה על טיקטוק או על המטאוורס, ותיזכר איך אתה הרגשת כשהביאו לך את הטלוויזיה הצבעונית הראשונה הביתה וכל הזקנים נבהלו שזה ישחית. הם אולי צדקו, אבל זה מה זה כיף.
היכולת שאנחנו צריכים לאמץ לקראת 2022 היא האבחנה הדקה כשערה וחדה כסכין, בין ההתלהבות, הכיף והיעילות של הטכנולוגיה – ובין הנזקים הגלויים והנסתרים, המידיים והעתידיים. לא פשוט. מי אמר שלהיות הזקן הכי גברי בטיקטוק, כמו שקראו לי לא פעם, זו עבודה קלה. וכן, הכינוי הזה עדיין מצחיק אותי.
לא, כי כשאתם הייתם בשלטון
הפיגועים חוזרים? אבל גם אצל נתניהו. חוק הפייסבוק? אבל נתניהו. אם יש דבר אחד אני מת להשאיר מאחורינו, זה את הוואטאבואטיזם. כל כך נמאס מהטמטום הפופוליסטי המנוון הזה. וואטאבאוטיזם זו השאלה הנצחית "אבל וואט אבאוט הצד שלכם". שיטה מעולה לעקר כל שיחה או ניסיון התקדמות. כולנו חוטאים בה. היא נוטשת את העיסוק בנושא עצמו – איך לעצור פיגועים? איך לשפר את מערך הכשרות? איך לרסן רשתות חברתיות? – לטובת עיסוק במה היריב שלך אמר עליו קודם, בניסיון ילדותי לחשוף את צביעותו. הפסקנו לדבר על בטחון, כלכלה, או חינוך. אנחנו רק מנסים להוכיח שהצד השני שקרן ומדבר מהפוזיציה.
יותר משזה מעייף, זה מרחיק אותנו מהדיון עצמו – מה טוב לעם ישראל ולמדינת ישראל. נדמה לי שכל עוד אנשי "ממשלת השינוי" לא היו בממשלה, הם ניסו דווקא להתרחק מוואטאבאוטיזם. אבל מרגע שהפכו לממשלה, אימצו גם את השיטות של הממשלה הקודמת. גודל מנופח, מינויים תמוהים, ובמקום לדבר לעניין – להאשים את הצד השני. אז בואו נסכים שכולכם אותו דבר - צבועים ומדברים מהפוזיציה. אין צורך להוכיח את זה יותר. עכשיו אפשר בבקשה להתקדם ל-2022?