זה היה מזמן. ארבע יממות שלמות חלפו מאז שהלכנו להצביע. מה התברר? שהדרמה של הבחירות האלה קטנה יותר ממה שחשבנו. מה התברר עוד? שהדרמה של החיים שלנו גדולה יותר ממה שחשבנו. שנה חלפה ואין ממשלה באופק, לאף אחד.
אז חידוש פוליטי גדול לא היה כאן. אבל חידוש טכנו-פוליטי לגמרי כן. הליכוד הצליח להוציא מהבית 236 אלף מצביעים יותר מהבחירות הקודמות. זה מטורף.
הדבר הראשון שחשוב להבין - בגדול, לא מדובר באנשים שערקו או חזרו מהמפלגות המתחרות. בניגוד למפת המנדטים, מספר הקולות מגלה שמפלגת כחול לבן לא הצטמצמה אלא דווקא גדלה ב-66 אלף קולות נוספים. זה יפה, אבל הרבה פחות ממה שהשיג הליכוד. ספרים כבר נכתבים על מה שקרה בבחירות האלה. על איך הצליח הליכוד לסחוט ככה את הלימון ולגדול ב-21% בתוך ארבעה חודשים. לטכנולוגיה היה כאן מקום מרכזי, אבל לא פחות - להבנה המדויקת שגילה הליכוד באיך בדיוק לשלב טכנולוגיה בחיים.
הטכנולוגיה של הפוליטיקה
טכנולוגיה משנה את חוקי המשחק בכל תחום. גם בפוליטיקה. זה לא רק נושאי השיחה שמשתנים - גם הדרך לשכנע, להשפיע ולכבוש את השיחה משתנים. ברוב המקרים, אנשים מבוגרים מתקשים להתמודד עם השינוי הטכנולוגי ונשארים מאחור. נתניהו, במובן הזה, הוא לא פחות מעוף החול.
על מה שעשתה הטלוויזיה לבחירות נכתבו ספרים ונוצרו סרטים: על נצחונו של קנדי החתיך בארה"ב, על העימות שבו ניקסון הוכרע, או על העימות הטלוויזיוני של 96', שבו בנימין נתניהו הצעיר, הרהוט, וכן, גם החתיך - הביס את שמעון פרס, שביטא אז זיקנה ועייפות. בניגוד, אגב, לרעננות שתקפה אותו עשר שנים אחר כך בכס הנשיאות.
על מה שעשו הרשתות החברתיות גם נכתב לא מעט. על השיח הרדוד והתזזיתי, על פיצול מדורת השבט לתתי שבטונים ומיקרו קבוצות, שמתבוססות במיצים של עצמן בלופ, בלי תקשורת עם קבוצות אחרות, בלי חילופי דעות - ובעצם יוצרות זרות, ניכור ושנאה. דובר על הדיון פוליטי שאורכו כאורך הסטטוס ומטרתו להשיג את הלייק - ולא חלילה להשיג דיון רציני באתגרים ההולכים ומעמיקים שמולנו. זה קורה בישראל, אבל גם בכל העולם.
תורת לחימה משולבת
חקירות משטרה, תיקים, משפטים, הקלטות סתר, שמועות, רומנים ולכלוכים - האם אלה הדברים שהיטו את הכף ושינו את דעתם של המצביעים? הם מן הסתם השפיעו, אבל לא זה הסיפור הגדול.
מהבחירות הקודמות של 2019, נתניהו למד לקח חשוב. אחרי שגר בפייסבוק לייב וידיאו, נתניהו הבין שזה לא מספיק. כמו שחיל-האוויר לא יכול לנצח מלחמה בלי טנקים וחיל רגלים, פייסבוק לבדו לא יכול לנצח בחירות. הפריימריז מול גדעון סער הפילו לו את האסימון - חייבים שטח, והרבה שטח. נתניהו יודע לעשות את זה. הנוכחות שלו ממגנטת, כריזמטית, הוא "שואב את האוויר", כמו שמתארים אוהדיו.
נתניהו לומד ומשתכלל מרגע לרגע, כמו סטארט-אפ צעיר או מחשב שמצויד בבינה מלאכותית. לבחירות האחרונות הוא הגיע עם תורת לחימה חדשה שמשלבת את כל הלקחים מהמערכות הקודמות:
א. יוצאים הרבה לשטח - ומשתמשים בזה כחומר גלם לרשתות החברתיות. סרטונים של ראש הממשלה באינטראקציה עם בוחריו הציפו את השטח.
ב. ארגון של קבוצות וואטסאפ, מסודרות וממודרות לפי מעגלי קירבה והיכרות. הן אפשרו להפיץ מסרים ביעילות מקסימלית, גם כאלה שהמפלגה וראשה לא רוצים לקחת עליהם אחריות ברורה.
ג. אלקטור. האפליקציה המדוברת לקחה את פנקס הבוחרים - מאגר המידע המלא של 6.5 מיליון בעלי זכות הבחירה, שהמפלגות מקבלות כחוק לפני מערכת הבחירות. הליכוד עשה דבר שלא עשו קודם, והוא שנוי במחלוקת מבחינה חוקית ואבטחתית - היא אפשרה לכל פעיליה לגשת למאגר הזה ולהוסיף בו מידע על אנשים אחרים. מי תומך, מי מתנגד, מי צריך עזרה בהגעה לקלפי. אנחנו יודעים את זה, כי המאגר הרגיש דלף שלוש פעמים עוד לפני הבחירות. ויש חשש כבד שבניגוד להוראת חוק - הוא גם לא יימחק ממחשבי המפלגה.
ד. יום הבחירות. כאן עמדו פעילי הליכוד בקלפיות, ועדכנו את האפליקציה במי הגיע להצביע ומי עוד לא. תומכים פוטנציאליים שעוד לא הגיעו להצביע - קיבלו פנייה ממריצה ומזרזת להגיע לקלפי. לזה מתכוונים כשאומרים "לסחוט את הלימון", וזה כנראה מה שהביא לקלפי חלק ניכר מאותם 236 אלף מצביעים נוספים.
ההצלחה - והסכנה
במבחן התוצאה, וזו השאלה הראשונה (וגם האחרונה) שקמפיינר טוב שואל את עצמו, זה עבד. הליכוד לא הגיע לתוצאה הרצויה של 61 מנדטים לגוש ממליצי נתניהו, אבל אין ספק שגידול של 21% במספר המצביעים הוא הצלחה עצומה, וזה ניכר במספר המנדטים.
אבל אנחנו לא קמפיינרים, אלא אזרחי ישראל. וכאן צריך לשים לב לכמה סכנות. נתניהו ביקש מהציבור להיכנס לאפליקציית אלקטור, וחילק לכולם גישה למאגר מידע שמוגדר רגיש במיוחד (כל אזרחי ישראל, כולל מספרי זהות וכתובות). כל אחד יכול גם להוסיף מידע על אחרים, כולל על נטייה פוליטית, על מחלות, או כל מה שבא לו. זה מידע סודי, פרטי, אישי, רגיש, שנתון תחת סודיות. הוא הפך ציבורי בין לילה, וזה מכניס לחיינו לא מעט סכנות משמעותיות, אישיות, לאומיות וביטחוניות.
שנית, טוהר הבחירות ספג מכה קשה. כי הבסיס לטוהר הבחירות הוא חשאיות. אבל אם נציגי הליכוד יושבים בקלפי ומדווחים מי הגיע ומי לא, ונעזרים בדיווחים ובביג דאטא כדי לזהות תומכי ליכוד שלא באו להצביע - החשאיות וטוהר הבחירות נגמרו ונעלמו. יודעים מי אתה ומה אתה מצביע, גם אם אתה מעולם לא סיפרת ולא התכוונת שידעו.
המפלגות תמיד הפעילו מנגנוני מעקב כאלה, אבל הם היו ידניים, והרבה פחות יעילים וחודרניים. עליית המדרגה הדרמטית היא השימוש בביג דאטא, בדיווח המוני של הציבור ובאפליקציות בזמן אמת מתוך הקלפי. מותר או אסור? תלוי את מי שואלים. אבל אין ספק שזה עולם חדש, והחוק ובית המשפט יצטרכו לתת על כך את דעתם בדחיפות - להתיר לכולם או לאסור לכולם.
החיים עצמם
אבל אלה לא הבעיות האמתיות שלנו. בזמן שחפרנו על מנדט יותר לכאן או לשם - הבעיות האמתיות שלנו הלכו והסתבכו. כלכלה, תחבורה, בריאות, חינוך, אקלים. אלה בעיות שדורשות שיח ציבורי משמעותי ולא פטפוטי פייסבוק. אבל גם במערכת הבחירות השלישית בשנה אחת - אנחנו לא עסקנו בהן.
ובכל זאת, הבחירות של 2020 יירשמו כמערכת הבחירות שבה הטכנולוגיה שיחקה תפקיד חדש ומכריע, והשפיעה משמעותית על התוצאות. אלה פרקים חדשים שנכתבים מול עינינו בתורת הקמפיינים, וסביר להניח שנפגוש אותם שוב בקמפיינים של מפלגות רבות נוספות. הליכוד, כנראה, יהיה שוב שלושה קילומטרים קדימה, וכל זה יקרה הרבה יותר מהר ממה שהיינו רוצים.