זה קרה השבוע - אחרי שהלמידה מרחוק בוטלה כלאחר יד, חזרו השבוע התלמידים אל המסכים ואל הניסיון לקלוט מה רוצים מהם המורים המטולווזים בעל כורחם. הם שוב מנסים לעקוב אחר המורים - כשמסביבם קורצים הפלייסטישן, הטיקטוק והמקרר.
ראיתי כמה מהשיעורים האלה. בלי לנקוב בשמות, הטלוויזיה הלימודית של שנות ה-70 זה נטפליקס לידם. מורים איטיים ומונוטוניים מדברים בחוסר חשק, כשהם מצויידים במצגות פאוארפוינט עצובות. כל אחד מהתלמידים שצופה בהם יכול להכין מצגת מגניבה פי עשרה, וכל אחד מהיוטיוברים שגודשים את החטיבות והתיכונים יודע להשיג תשומת לב ולרתק צופים למרות שאין לו מה להגיד. לא באמת הופתעתי מהמרמור שהגיח מהתלמידים, מההורים ומהמורים. משרד האוצר ניסה לנצל את המרמור הזה, לחזל"ש את המורים ולהודיע שעל למידה מרחוק הוא לא משלם להם. אלוהים, כמה טעויות.
הטעות הכי מסוכנת
מערכות ללמידה מרחוק - לא חסר. מה זה לא חסר? יש המון. משרד החינוך, העיריות ובתי הספר - הקימו מערכות חינוך מרחוק, בזבזו כסף בנפרד, ניסו כל אחד להמציא את החינוך מחדש. ברגע האמת לפני שבועיים - זה לא תפס, מהרבה סיבות. במקום לחקור ולשפר, יצא ללימודים מרחוק שם רע, כאילו זה כשלון ידוע מראש.
זאת הטעות הגדולה והמסוכנת מכולן. כי לימודים מרחוק זה להיט בינלאומי. בכל העולם אפשר למצוא קורסים מדהימים, אפילו בחינם. אנשים לומדים מקצועות ותארים אקדמיים מרחוק, מעשירים את חייהם ולומדים מפיהם של המרצים הטובים בעולם. אני הצטרפתי השבוע לשיעור בבית הספר למוסיקה רימון. מורה-העל דורון מזרחי החזיק אותי מרותק שעתיים וחצי מול המסך. בכלל, כשאתה מלמד מרחוק, אפשר לקחת את המורים הכי טובים בארץ. להשקיע ממש בכל שיעור ובכל תרגול - להפוך אותם לחוויה אמיתית - כי השיעור הזה ממש, כמו פרק בנטפליקס, עוד ילמד וירתק מאות אלפי תלמידים מדי שנה.
המורים מציגים: מרמור במקום מעוף
אז טוב שמחזירים את הלימוד מרחוק. אבל יש שלושה דברים שכבר הבנו - אחד: להעביר שיעור מהכיתה למחשב זה ממש לא קופי פייסט. מורה עומדת ומדברת 50 דקות - זה אולי מתאים ללוח - גם זה לא - וזה בטח לא מתאים למסך. ברגע שהחלפת מדיום - הכל משתנה.
אבל המורים עסקו בעיקר במרמור על הפגיעה בשכרם. בסדר, מובן, גם אני ממורמר. אבל איפה טיפונת זעירה של מעוף? איפה המורה שיאמר - יש לנו כאן הזדמנות מדהימה להשתפר כאנשי מקצוע, תנו לנו צ'אנס וכלים.
מורים יקרים, אולי פספסתם - אבל המקצוע שלכם השתנה עכשיו. הוא כבר לא יהיה אותו דבר, גם לא אחרי הקורונה. הלמידה מרחוק נכנסת עכשיו לחיים שלנו בכל הכוח, ובהנחה שהיא כאן לחודשים הקרובים, היא תישאר איתנו גם אחר כך.
עזבו את האינטרסים של התלמידים ושל המדינה - זה לא האינטרס שלכם? להיות בחזית המקצוע, להסתער על השינויים, להשתלט עליהם ולהוביל - במקום להיות נגררים, מיושנים ובסופו של דבר - מיותרים? עכשיו, באמצע הקורונה, זה נכון לכל סוג של מקצוע או שוק. כסף או לא כסף - מורה שמוותר על ההזדמנות להתקדם שנתנה לו הקורונה, ישלם על זה בעתיד.
רק לשם הדוגמה הפשטנית - מי אמר שכל מורה צריך ללמד את הכיתה שלו פרונטלית? אולי יש מקצועות שנכון לקחת את המורה הכי טובה בארץ, להפיק איתה פעם אחת סדרת וידיאוז מושקעת משהו-משהו - ושאר המורים המקומיים יהיו מחנכים או מתרגלים שעונים על שאלות התלמידים?
אין ברירה - וטוב שכך
שנית, שלא תהיה טעות: יש כבר היום בתי ספר ומורים שעושים דברים מדהימים עם התלמידים שלהם. יש מערכות פנטסטיות. אבל אלה יחידי הסגולה שהצליחו להתאים את עצמם למדיום המשתנה. אבל רגע - מי אחראי לאתר את אותן הצלחות, ללמוד מהן, לשכלל ולשכפל אותן?
כבר הרבה זמן שהתכנים צריכים להתחלף, דרכי ההוראה צריכות להתעדכן, וגם המורים צריכים להתרענן. למידה מרחוק היא הזדמנות מצויינת לשלב לעומק את מה שהתלמידים זקוקים לו במאה הזאת: לימוד עצמאי, לימוד התנסותי וחווייתי, עבודת צוות, חשיבה ביקורתית.
משרד החינוך חייב לרכז את המאמצים שנעשים לאורך ולרוחב המערכת, למצוא את המצליחנים, ללמוד מהם ולשכפל אותם כדי לייצר בית ספר וירטואלי - אחד - מעולה, ולא עשרות אתרים קטנים שפועלים בנפרד. זה המשרד שצריך ללמוד. מעכשיו והלאה, הייתי מצפה שבכל כמה ימים או שבועות, התלמידים שיכנסו לאתרי הלמידה מרחוק יגלו שהם משתנים ללא הרף.
ושלישית - קחו אוויר - לתלמידים, למורים ולהורים ייקח עוד זמן להתרגל. זה בסדר. קחו את הזמן הזה. הקורונה גם ככה לא תשאיר לנו ברירה. וזו השקעה כדאית לטווח ארוך. כי אם נצא מהמשבר הזה כשיש לנו ביד מערכת אפקטיבית ללמידה מרחוק, היא תרים את רמת החינוך בכל הארץ גם הרבה אחרי שהקורונה תהפוך לפרק נשכח בספרי ההיסטוריה.