המשבר לא התחיל אתמול. ב-20 השנים האחרונות התחלפו פה 10 שרי חינוך, 11 שרי אוצר, אינסוף מורים, יפה בן דוד ורן ארז, הם לא מתחלפים. זה לעולם ועד. ואותו משבר הולך ומחריף, שכר המורים החדשים הוא חרפה. איכותם, מעמדם והתוצר שלהם - הולכים ויורדים.
כבר עשרות שנים הם רבים על תנאי העסקה, ימי חופש, מעמד המורים, נפתח ב-1 בספטמבר או לא נפתח. זה תמיד המדינה והאוצר, מול ארגוני המורים. ההורים גם מנסים להשמיע קול. את מי לא שומעים? את הקליינט הראשי - הילדים. כי הם ילדים.
לפני חודש בקע קול בודד, של מבוגר אחד שמצליח לראות את הילדים. רם כהן, מנהל תיכונט הפורש מתל אביב, שם שורה תחתונה מהדהדת - אנחנו בוגדים בילדים שלנו.
"אחרי שנים רבות שבהן נמצאנו על פי התהום, אנחנו כבר עם רגל אחת בתוכה. אני כבר לא יכול לחיות עם עצמי", אמר כהן, מנהל ותיק ומוערך, לאיילת שני במוסף הארץ. "אני לוקח אנשים לא מספיק טובים. המורים מקבלים היום הכשרה דלה ושטחית. הם עצמם לא מספיק בקיאים בחומר. אצל מורים כאלה יש הרבה יותר בעיות ואלימות בכיתה".
זה פוגע בכל התלמידים, בחלשים וגם בחזקים. "ההורים צריכים לדעת שאם הילד שלהם מוכשר, אבל לא הכי מוכשר, הוא לא יקבל את ההזדמנות שמגיע לו. אם יש מאה ילדים בבית הספר שמוכשרים מספיק לעשות חמש יחידות במתמטיקה — רק 20 מתוכם ייגשו, כי אין מורים. זו המציאות: אנחנו לא נותנים להם למצות את הפוטנציאל שלהם, לא דואגים לצרכים שלהם. אנחנו מזניחים את הילדים שלנו"
אז אתם שם למעלה, השרים ומנהלי ארגוני המורים, תזכרו שהתפקיד שלכם זה לא לסגור פינה של דרגות ותק או איסרו חג - אלא לעצור עכשיו פשע של עשרות שנים: כלפי הילדים, כלפי ההורים, כלפי העתיד של מדינת ישראל. 
צריך לדאוג לעתיד ההייטק
זה היה שבוע קשה גם בהייטק. שרשרת פיטורים וסגירות חברות מתקדרות מעל שמי ההייטק הישראלי. פייבר, אאוטבריין וסקיי מפטרות כל אחת עשרות עובדים בישראל, אבל ההלם האמיתי נפל כשחברות כמו AID גנומיקס ובעיקר סולוטו המפורסמת - פשוט סגרו את הפעילות בישראל, ופיטרו 520 עובדים יחד. זה כרגע שיאה של מגמה שהחלה לפני 4 חודשים ורק הולכת ומתעצמת. מה קורה פה? ועד כמה צריך לדאוג?
ישראלים בכלל צריכים לדאוג לעתיד ההייטק. ענף ההייטק מחזיק על כתפיו כמחצית מהיצוא הישראלי ואחראי לרבע מהכנסות המדינה ממסים. כשההייטק רועד, כולנו נפגעים.
אבל האמת היא שמי שנמצא בהייטק, דואג לא מאתמול, אלא כבר לפני שנה ושנתיים. כשגיוסי הכספים, ההנפקות, המשכורות והפינוקים התחילו להתפרע בזמן ששאר העולם טובע בעומק משבר הקורונה. אז הבנו שמשהו כאן מאבד פרופורציות. בקיץ לפני שנה חגגנו עדר של יוניקורנים ישראלים - חברות סטארט אפ בשווי של מיליארד דולר ומעלה, שרבות מהן הונפקו בבורסה - אבל הרבה גבות הורמו. החגיגה הזו לא הייתה רק ישראלית - ראינו אותה בבורסות בארה"ב ובעולם - ולכולם היה ברור שמה שעולה כל כך הרבה וכל כך מהר, יירד באותה העוצמה. אז זה מה שקורה עכשיו. בשנתיים האחרונות נופחה בועה, האוויר עכשיו יוצא. וזה אומר שהמשקיעים נלהבים הרבה פחות, סטארטאפים מנסים להחזיק מעמד ליותר זמן על הכסף שכבר גייסו, מה שאומר פיטורים. חברות גדולות מקצצות הוצאות - בין אם מאילוץ או סתם ניצול הזדמנות בשוק. מה שאומר עוד פיטורים. ועכשיו אנחנו מבינים שגם חברות בינלאומיות גדולות, שנחשבו עד כה כמעגן שקט, בטוח וחסין יחסית מפיטורים, כבר אינן חסינות. ובכל זאת, רובן עדיין מגייסות עובדים חדשים, גם אם קצת יותר לאט.
שתי מסקנות חשובות אפשר לקחת מפה. בטווח הארוך - מגזר הטכנולוגיה העולמי והישראלי ימשיכו לצמוח, כל עוד לא נופלת עלינו איזו קטסטרופה קולוסאלית. אז גם אם עכשיו מפטרים - עדיין יש ביקושים חזקים לאלפי נשות ואנשי פיתוח והנדסה בשוק הישראלי. נכון, חבל על חלון הכניסה לתפקידים אחרים בהייטק שהיה פתוח לשאר עם ישראל ועכשיו קצת חזר והצטמצם. אבל שנה-שנתיים וגם ההזדמנויות האלה יחזרו לשוק.
והמסקנה השנייה: אנשים הם אנשים. גם המשקיעים והמנהלות והיזמים עטורי החשיבה האנליטית והחשיבות העצמית, בסוף נשלטים על ידי תחושות ורגשות. אותם אנשים שלפני רגע ידעו להסביר למה השקיעו סכומים מופרכים במיזמים לא הגיוניים - יודעים להסביר למה עכשיו צריך לעצור ולחכות ולנקוט שמרנות מופלגת. אגב, יזמיות אמיתיות עם טכנולוגיה טובה ומוצר מעולה לא מתרגשות מכל זה. השוק עולה, יורד - לחדשנות אמיתית שמשנה חיים תמיד יש ביקוש.