חמש דקות לתוך פגישת הזום הראשונה שלי, חבטתי לעצמי במוח. מה אתה אידיוט. לכמה פגישות נסעת, בזבזת זמן, כסף, חניה, סתם. פגישות וידיאו היו הרבה לפני הקורונה, אבל בקושי השתמשתי. למה? סתם, הרגל. לא תמיד בא לך להיות הנודניק שמציע את החידוש הדיגיטלי שלאחרים אין כוח להתקין וללמוד. עזבו גם זה תירוץ.
את זה סיפרתי לכם לפני כמה שבועות, כשעוד צעדנו ברגל מפוחדת לתוך שדה ערפילי הקורונה. בזמן שהפכנו לסיירי קורונה מנוסים, תסתכלו מה קרה מסביב.
המשטרה מאפשרת להגיש תלונה באפליקציה, מרחוק. מי היה מאמין. הרי הניג'וס להגיע לתחנת המשטרה חסך לפחות חצי מהתלונות (ויש לזה גם צד טוב), כי למי יש כוח? רק למי שנעשה לו עוול גדול במיוחד, או לאנשים נודניקים במיוחד. האם המשטרה תסגור את האפשרות הזו בתום הקורונה? זה יהיה עוד חודשים ארוכים, ולכן – מסופקני.
ההיתר הכי מרגש היה זה שנתנו רבנים מסוימים לעריכת סדר פסח בזום. הגמישות הזאת, האנושיות הזאת, האומץ הזה, כל כך חסר בפסיקות רבנים מהעשורים האחרונים. אולי הרב האמיץ האחרון לפרסם היתרים בסדר גודל כזה (בניגוד להטלת איסורים, בשביל זה לא צריך להיות אמיץ אלא להיפך) היה הרב הראשי עובדיה יוסף ז"ל, שהתיר עגונות מלחמה. הלוואי שהאנושיות והאומץ הזה יחלחלו הלאה וירעננו את יחסי היהודים עם היהדות. הלאה.
בית המשפט העליון שידר דיון בשידור חי, בפעם הראשונה. צפיתי, זה היה מעניין לאללה, גם אם מאוד לא ברור למי שלא מהמילייה המשפטי. עכשיו נולדה ציפייה לשקיפות משפטית מסוג חדש – לראות את הדיון זה לא כמו לקרוא את הפרוטוקול אחר כך. ויותר מזה – גם כאן אין ספק שלאורך זמן, טלוויזיציה של התהליך המשפטי עלולה להטות אותו, ליטול מעומק הדיונים לטובת השואו עצמו. ככה הם אנשים, גם שופטי עליון. אולי להמשיך עם זה רק בדיונים חשובים במיוחד? זה לכשעצמו דיון מעניין.
שירות התעסוקה, הביטוח הלאומי, כל החבר'ה האלה יישרו קו. לחתום אבטלה מרחוק. הבנקים – וואלה, גם הם גילו שאפשר לעשות הרבה דברים בלי להגיע לסניף. אני דחיתי את תשלומי המשכנתא בשלושה קליקים. חתמתי במחשב על טפסים שרק לפני חודשיים אין סיכוי שהיו מקבלים ממני.
בישראל מבוצעים דיוני ממשלה בזום, גם הצבעות. לכנסת ישראל זה עוד לא הגיע, למיטב ידיעתי, וחבל, כי בפרלמנט האנגלי גם זה קורה. בניו יורק, המושל קומו התיר לערוך טקסי נישואים רשמיים בזום, בלי להגיע פיסית לשום פקיד.
נראה לכם שכל אלה יסתובבו חזרה בסוף הקורונה? אין מצב. אבל עכשיו מגיע המבחן האמיתי.
הקוסמטיקאית, הספר, בית הקפה
זה רגע מרתק בעולם. עשרות שנים אנחנו מתווכחים עד כמה טכנולוגיה יכולה להחליף את החיים האמיתיים, ובתוך כמה שבועות היא הופכת להיות החיים האמיתיים, כי אין שום דבר אחר. אבל זה הזמן להתעורר מהחלום. רובנו לא אנשי היי-טק. לא חיות מחשבים. אנשים רגילים ונורמליים עם מקצועות אנלוגיים צריכים לחזור לעבוד, המשק הישראלי צריך להקים את עצמו מהקרשים. וזה מבחן לכולם, אבל גם לתעשיית ההיי-טק. התעשייה שרגילה להיות הכי גמישה, הכי זריזה, הכי מתוחכמת, דינמית, זאת שקוראת לעצמה "הקטר של המשק". בבקשה, קטר. תניע. ותמשוך את הקרונות איתך.
זה הרגע שבו ייבחן הקשר בין התעשייה הזאת ובין המדינה כולה. האם ההיי-טק, שלכאורה תלוי הכי פחות בנוכחות פיסית, שעובדיו יכולים תיאורטית לעשות מכל מקום – האם ההיי-טק מסוגל להמשיך לתפקד עם ובלי סגר, לייצר, למכור ובעיקר לשלם מסים לאוצר המדינה?
האם אנשי ההיי-טק מסוגלים להמשיך לחדש ולמצוא פתרונות גם לשאר ענפי התעשייה, באופן שירים את המשק כולו מהברכיים? למצוא פתרונות עבורנו, האנשים "הרגילים", שצריכים לא רק דרכים לתקשר ולעזור אחד לשני, אלא גם דרכים לחזור לעבוד, לייצר, למכור. יש לאנשי ההיי-טק תפקיד חשוב לא רק בללמד אותנו לעשות זום. אלא בלתרום מיכולתם העסקית לחשוב על מודלים עסקיים חדשים – גם לאנשים שאינם היי-טקיסטים, שלא רגילים לשינויים מהירים כאלה.
רוצים דוגמה?
ביום ראשון בלילה שידרנו בקשת 12 תוכנית מיוחדת של נקסט ליום העצמאות. תוכנית אופטימית, שבה הראינו איך החדשנות הישראלית נלחמת בקורונה – גם בריאותית, וגם כלכלית. התארחו בה כמה אנשים שראו דבר או שניים בתעשייה הזו – וגייסו את כל ניסיונם כדי לעזור לנו, האנשים הפשוטים, לצלוח את המשבר הזה. ד"ר אראל מרגלית מ-JVP, אורן שגיא מנכ"ל סיסקו, יוסי ויניצקי מנהל פעילות הסטארט-אפים של בנק הפועלים, ויהלי אדמתי, חוקרת עתידים ממטריקס – סיפקו כיווני חשיבה שטובים גם לקוסמטיקאית ולרואה החשבון, למוכר הפלאפל ולנהג מונית. הלוואי שעם ישראל יתמלא באינספור מפגשים כאלה.
כמעט שכחתי - תפתרו כבר את המחלה הזאת, בחייכם. חג עצמאות שמח.