השבוע הבנתי שלפעמים לא צריך להיות מגניבים ומעודכנים. זה היה בעקבות הדברים הנוקבים האלה שכתבה בפייסבוק אמא לתלמידה באותו בית ספר בתל אביב, שבו התפוצצה לפני כמה ימים פרשת האונס, לכאורה. היא סיפרה על אבות שדיברו במסיבת הסיום בגאווה על ביקורים אצל זונות ונזכרה איך "כולנו שתקנו כשהאבא מהחוג ספורט אמר לבנים כשהביאו גביע - כל הכבוד, מגיע לכם כוסיות".
להישאר צעירים בעיני עצמם
ההורים בשנים האחרונות איבדו לא רק את הסמכות ההורית ואת הבעלות על הידע שעברה לצעירים. נדמה לי שהם גם איבדו עמוד שדרה. הילדים הרי קובעים מה הדיבור עכשיו, ולהורים, שרוצים למצוא חן בעיניהם ולהישאר צעירים בעיני עצמם, נשאר ליישר קו. פורנו? להיטי ראפ סופר בוטים? מסך כל הלילה? מה שתגידו. רק לא לצאת בומר. לא להיות ההורה הזה, המביך.
"כשהייתי ילד, חברים של ההורים שלי שמעו את המצעד ברשת ג' עם הילדים שלהם. חשבתי שהם נורא מגניבים. אבל כמו שהילדות השתנתה דרמטית בעשורים האחרונים, גם ההורות. איך שגידלו אותנו בשנות ה-80' וה-90', במידה רבה לא רלוונטית היום", אומר רן בראון מנהל מכון "מתבגרים". הלילה בנקסט (חמישי 23:30 בערוץ 12) נשאל אותו: איך נשארים הורים רלוונטיים גם עכשיו?
כי בעולם הדיגיטלי על ספידים, המיניות מוגברת פי כמה ונמצאת בכל רשת, קליפ או שיר. אנחנו לא נעצור את זה, זה ברור. מה אפשר לעשות? מצד אחד לדבר על מין בפתיחות מגיל ממש צעיר, מצד שני לשים קו אדום. לא נוהגים בלי רישיון, לא רוקדים בגיל 12 לטקסטים בוטים של דודו פארוק או קארדי בי. הורים לא צריכים להיות מגניבים. הם צריכים לגדל לילדים. זו רק ההתחלה.
"מה אפשר לעשות נגד פייסבוק?"
עשרות ילדות וילדים, בנות ובני נוער, מכל קצווי הארץ גדשו השבוע את הכנסת. דתיים, דרוזים, קיבוצניקים, עירוניים. הייתי שם איתם, וראיתי באיזו רהיטות מדויקת הם תובעים מחברי הכנסת - עזרו לנו. הצילו אותנו.
אם עוד לא ברור לכם כמה מצוקות נפשיות מעוררות הרשתות החברתיות - המספרים עומדים על מאות אלפי בני נוער שסופגים התעללויות, הטרדות מיניות, התחזויות. אובדנות בני הנוער - בנסיקה. הם מרגישים מכורים בלית ברירה, חשופים בעל כורחם למודלים גופניים מעוותים. הטיפול בבעיות זה אפס קצה.
אבל הצעירות והצעירים הללו לא פראיירים. הם מתארגנים בעצמם ליוזמות חינוכיות יפהפיות ומנסים לקבוע לעצמם כללי התנהגות. זה מרשים, אבל גם קצת עצוב. הם מעמדת הנחיתות שלהם - מנסים לקחת אחריות - במידה רבה בצדק על חלקם. אבל זה רק מאיר זרקור על מי שאמור לקחת אחריות על חלקו - ולא לוקח. החברות המסחריות שמרוויחות מיליארדים על גבם, וחברי הכנסת שעד לא קבעו כללי התנהגות.
מערכת נקסט עלתה לכנסת לשכנע את הח״כים לתמוך בחוק שלנו: שהרשתות החברתיות יטפלו בתלונות של הנפגעים בהן
בני הנוער הביעו את מצוקותיהם בפני הח"כים, והתגובות של חברי הכנסת היו כמעט לגמרי עניין של גיל ומגזר. אמור לי מה גילו של חבר הכנסת, ואומר לך מה עמדתו. חברי הכנסת הצעירים שרן השכל, משה טורפז ואלינה ברדץ' יאלוב מבינים לעומק את הבעיות ואת הדחיפות. לעומתם, חבר הכנסת מאיר פרוש מיהדות התורה, המבוגר מהם בדור, התקשה להתרגש. 50% מבני הנוער החרדים מחוברים לרשתות החברתית, הזכירו לו. הוא משך בכתפיו. נו, אז תלמדו מאיתנו, קנו טלפון כשר, מה אפשר לעשות נגד פייסבוק?
אז סוף סוף יש מספיק חברי כנסת צעירים שחושבים שיש מה לעשות. יותר מ-20 חברי וחברות כנסת, מהקואליציה והאופוזיציה, כבר הצטרפו להצעת החוק של ח"כ ברדץ'-יאלוב ולקמפיין של נקסט ו"גלית ויואב", שקוראים לחייב בחוק את הרשתות החברתיות להקים מוקד שיטפל בנפגעים 24/7.
זו הצעה חוק אחת מתוך גל חקיקה שנועד להגביל, לרסן ולהתמודד עם הרשתות החברתיות. כמו החוק של סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי, שיזם את הכנס בכנסת. "חוק הפייסבוק" שאמור לאפשר הסרת פוסטים מפירי חוק על ידי צו שופט הוא טריוויאלי ומתבקש. פוליטיקאים מהאופוזיציה שזועקים מרה כאילו מדובר ב"חוק פאשיסטי ופיגוע נגד הדמוקרטיה" - אשמח שיסבירו לי מה הקשר בין הזעקה שלהם להצעת החוק. יו"ר האופוזיציה נתניהו, הגיש רק השבוע תלונה במשטרה נגד פוסטים מאיימים בפייסבוק והתלונן על שורה של פוסטים מאיימים אחרים. הוא אמור לתמוך בחוק הזה שמגן גם עליו.
ח"כ השכל הזכירה שהגסות והבוטות שבה מדברים חברי הכנסת היא מודל רע לחיקוי. ואני נזכרתי שרוב הפוליטיקאים תלויים בלייקים ובשיירים כמו אוויר לנשימה. הוא גידל וחינך אותם לקדם שנאה וקיטוב ולהצניע עומק והוגנות. אולי כדאי להזכיר להם - פוליטיקאים יקרים, לא כל הצעות החוק עוסקות בכם. לפעמים, רק לפעמים, הן עוסקות בנו, הציבור, ובמה שבאמת מטריד אותנו.