אז יש בעיה עם פייסבוק או אין?
בעקבות הטור של שבוע שעבר, כתבו לי: 'פשוט תסגור את פייסבוק, מה הבעיה?', והיו גם טוקבקים פחות נחמדים. אז החלטתי לשאול קהל קצת יותר גדול. שאלנו את גולשי מאקו ונקסטר - יש בעיה עם הרשתות החברתיות או אין?
73% מהמשיבים ענו שהגלישה ברשתות החברתיות גורמת להם נזק. מהם הנזקים הכי נפוצים? התמכרות, פגיעה בדימוי העצמי ובעיקר - פשוט בזבוז זמן. האם צריך להגביל את הרשתות? התשובות התפלגו בערך שווה בשווה בין אלה שתומכים בחקיקה מרסנת, לאלה שמתנגדים, ולאלה שבעד הגבלות רק על קטינים.
תמיכה מימין ומשמאל
אז אנחנו בדרך. במשך חודשים אנחנו מדברים על זה ואחרי שהתברר שפייסבוק גורמת לנו נזקים ביודעין - שר התקשורת, יועז הנדל, מקים ועדה שתמליץ מה לעשות עם הרשתות החברתיות. מה הסיכוי שהכנסת המקוטבת והרועשת שלנו באמת תעשה עם זה משהו?
אז - הפתעה. ייתכן שדווקא הטיפול ברשתות חברתיות יהיה הנושא שבו הקואליציה והאופוזיציה יסכימו. בקיץ האחרון הגישו חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן ושלמה קרעי מהליכוד - מהאופוזיציה - הצעת חוק שנועדה להסדיר חסימת משתמשים והסרת תכנים ברשתות חברתיות. הם רצו להיאבק במה שהם מגדירים כ״סתימת פיות של הימין״. ההצעה נבלמה בוועדת השרים, אבל כשקוראים את ההצעה מתברר שהיא דומה להפליא למה שמדברים עליו עכשיו בקואליציה. אז האם מסתמנת אחדות נדירה בין הקואליציה לאופוזיציה סביב הצורך לרסן את הרשתות החברתיות? כי בארה"ב זה בדיוק מה שקורה.
"זה מאוד מעניין. כל הנושאים האידיאולוגיים שמקטבים אותנו רק בגלל העמדות של היריב לא נכנסים לכאן", מסכים ד״ר מיכה גודמן, מחבר הספר "מהפכת הקשב", שמונה לחבר בוועדה של הנדל.
"קשה להפוך את העמדות שלך ביחס לפייסבוק וגוגל לנושא פוליטי. ודווקא בגלל זה יכולה להיות על זה הסכמה פוליטית. וזה אירוני מאוד. כי פייסבוק עצמה מקטבת בינינו. אבל מה עושים עם פייסבוק? זה נושא שאין בו קיטוב".
אולי כי כולנו סובלים באותו אופן, כולם מרגישים שנואים ונפגעים משרירות הלב של כוח חזק ולא מרוסן.
"אנשים אולי שונאים את השני כי הוא ימין או שמאל. אבל הטיפול בה איננו עניין של ימין או שמאל".
אנחנו מדברים על קיטוב - איפה אתה רואה את ההשפעה של הרשתות על החיים שלנו, למשל בישראל? לאמריקאים יש את הפשיטה על קפיטול. אולי אתה יכול להצביע על אירוע ישראלי שמראה מה פייסבוק וטוויטר עושות לנו?
"אין לי אירוע. אבל יש לי טמפרמנט שאני מרגיש. בעבר כשהיה בינינו ויכוח פוליטי, בעיני אתה היית טועה. אתה חושב שאני טועה. מצוין, זה הוויכוח. בשנים האחרונות בעולם ובישראל, אני חושב שהיריב שלי לא טועה אלא חוטא. הוא חוטא כי זו העמדה שלו. משהו מעוות באופי שלו. התפנית הזאת היא חידוש בכל העולם, וזה קרה בעשור האחרון, וזה קיים גם בישראל. וזה קיטוב".
בשבוע שעבר דיברנו עם פרופ׳ קרין נהון, גם היא חברת הוועדה, על פתרונות משפטיים: אחריות לתוכן, שקיפות האלגוריתם, פרטיות, מיסים. עם מה אתה בא לוועדה? על מה תמליץ?
"פייסבוק, גוגל והתעשייה האדירה הזו מתפרנסת מסחר בקשר ובתשומת הלב האנושית. אנחנו מוסרים להם את תשומת הלב שלנו. זו סחורה. הם רוצים לשאוב מאיתנו כמה שיותר. כמו שחברות נפט כורות נפט כמה שיותר. אני שואל איך מגנים על תשומת הלב שלנו מהתעשייה. רגולציה תעזור. אבל זה לא יספיק. צריך תרבות חדשה. למשל, הרבה מנהיגי תנועות נוער שיש להם אומץ להחליט שטיולים שנתיים זה בלי סמארטפונים. בתי ספר עוברים רפורמות. אולי עד כתה ו׳ אין טלפונים. או עד כתה ח׳. במקומות עבודה - מנכ״לים מבינים שסמארטפון שזולל את תשומת הלב פוגע ביצירתיות.
צריך לא רק סיפור משפטי אלא גם סיפור תרבותי. וגם, כמו שכתבתי בספר, צריך טכנולוגיות שישמרו עלינו מטכנולוגיות. יש היום מעין ׳התקפת סייבר׳ על תשומת הלב שלנו - פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם. אבל אין הגנת סייבר. תשומת לב מרוכזת פירושה יותר פרודוקטיביות בעבודה. יותר יצירתיות. ומכיוון שאלה שווים כסף, אני משוכנע שגם זו יכולה להיות תעשייה רווחית".
אנחנו מדברים על הנזקים של הרשתות החברתיות, אבל הרבה אנשים בכלל לא מרגישים את הנזק. אומרים לי כל הזמן - אני מקבל תוכן ופרסומות שמותאמים לי, בחינם, אני בוחר מתי להיכנס ומתי לצאת. מה הבעיה? נראה שכולם נהנים.
"את תעשיית תשומת הלב אפשר לדמות לתעשיית המזון המהיר. זו מהפכה מאמצע המאה ה-20 - זה נדמה כפתרון מעולה: אוכל טעים, זול, ומהיר. השילוש הקדוש. כעבור עשור - משבר בריאותי. השמנה, סוכרת. והוא קשור למזון מהיר. וכולם אמרו - מה הבעיה, אני בוחר. אבל המחיר גבוה.
עכשיו אנחנו במהפכת ידע. ידע מהיר לכולם. כמו שמזון מהיר מנסה לספק אותנו מהר ויוצר משבר בריאותי, ידע מהיר מנסה לגרות אותנו וכך יוצר משבר פוליטי. מנה של מידע מהיר שואבת את תשומת הלב שלנו ומגבירה זעם - שמהונדס על ידי אלגוריתמים. בכל העולם ובישראל אנשים זועמים. מישהו מרוויח כסף בזמן שבפוליטיקה שלנו נהיית יותר מקוטבת וחולה".
נניח שהרעיונות שלך ושל הוועדה יצליחו ויוטמעו. מה יקרה?
"הטכנולוגיה לא תיהרס, היא תתקדם. אנחנו רוצים טכנולוגיה. אלא שהטרגדיה של המכור, שהוא לא נהנה מההתמכרות שלו. אלכוהוליסט לא נהנה משתייה. הוא שותה כדי לא לסבול. אדם לא מכור נהנה מוויסקי טוב. אנחנו צריכים לחזור וליהנות מטכנולוגיה".
אבל זו רק ההתחלה. אנחנו רק עכשיו מתחילים תהליך, בעשור של עיכוב. עוד ייקח שנים רבות לייצר שינוי נרחב, ועד אז הטכנולוגיה תהיה במקום אחר.
"אנחנו צריכים לייצר תרבות גמישה וזריזה יותר. ולהתאים אותה יותר. להתמודד מהר ואפקטיבי יותר עם העתיד. יכול להיות שכל מה שאנחנו עושים עכשיו בוועדה של הנדל, רלוונטי לטלפון, אבל עוד רגע אין טלפון, אז מה עשינו. אבל הקטע הוא שעצם זה שאנחנו חושבים על זה - אנחנו מתאמנים לחשוב על פתרונות תרבותיים לאתגרים טכנולוגיים. ובאימון הזה אנחנו רוכשים את הכלים והמיומנויות לדור הבא. יהיה קשה - אבל אין לנו ברירה. זה לא פחות מאיכות החיים הרגשית והפוליטית שלנו".
יותר מעשור של נזקים
עד שתפתחו את הפיד שלכם והוא יציג קצת פחות שנאה, זעם ופייק ניוז - מפה לשם אנחנו בעשור ומחצה של עיכוב. והנזקים בינתיים מצטברים ומצטברים בישראל ובכל העולם. יש דור שלם אנשים שבכלל לא יודע.
השיעור החשוב שאנחנו צריכים לקחת - השינוי החשוב שאנחנו צריכים להפנים לחברה ולפוליטיקה - זה הגמישות, הביקורתיות והזריזות. כשמציגים לכם טכנולוגיה חדשה - אפשר להסתקרן ומותר להתלהב מהחידוש ואפילו לחשוק בו. אבל בו זמנית - לזכור שטכנולוגיה היא טרייד אוף. אתה מקבל משהו נוצץ ומרשים, ואתה משלם משהו בלי לשים לב. יש לנו כבר ניסיון בזה: קיבלנו ווייז - שכחנו איך להתמצא במרחב בעצמנו. קיבלנו וואטסאפ - שכחנו איך לתקשר בארבע עיניים.
אז ביקורתיות. גמישות וזריזות - קצת כמו הטכנולוגיה, גם מערכות החוק והתרבות צריכות להגיב הרבה יותר מהר. כמו הטכנולוגיה, התגובה אולי תהיה לא מדויקת? נתקן תוך כדי תנועה. כי בזמן שאנחנו מדברים על ריסון הפיד של הרשתות חברתיות, פייסבוק כבר עובדת חודשים ארוכים על הדבר הבא: קריאת מחשבות. דיליי של 15 שנה - זה קצת יותר מדי.
הדרך ארוכה, אבל את הצעד הראשון צריך כבר לעשות? הדברים יוכרעו, במידה רבה בכנסת. בפוליטיקה. פנינו לכמה חברי כנסת ושרים כדי לשמוע את דעתם בנושא. כמה ח"כים - גלית דיסטל אטבריאן וקרן ברק מהליכוד ומיכאל ביטון מכחול לבן ענו שהם מבינים את הבעיה וחושבים שצריך לטפל בה. מהשאר עוד לא קיבלנו תשובה, כולל שרים וראשי מפלגות - איילת שקד, גדעון סער, אביגדור ליברמן, מירב מיכאלי, ניצן הורביץ ומנסור עבאס. האמת, נשמח לשמוע מה הם חושבים. זה לא שאתם מפחדים לצאת נגד פייסבוק, נכון?
ענו על סקר הרשתות החברתיות שלנו: