שני פלפלים אדומים חריפים ממריצים עכשיו את OpenAI ואת הבוס סם אלטמן.
האחד הוא ה-AI הסיני: דיפסיק ו-Qwen של עליבאבא שגנבו לה את הבאז, והראו שאפשר לתת שירות מעולה בשבריר מהמחיר.
הפלפל השני הוא אילון מאסק, שמנסה לדפוק את סאם אלטמן כמו איזה אקסית נקמנית. מאסק ואלטמן היו שותפים בהקמת המלכ"ר OpenAI. מאסק עזב ב-2018, ומאז מתלונן שאלטמן נטש את המטרה המוצהרת של AI למען האנושות, והחליף אותה בכסף ללא מעצורים. הוא כבר הגיש תביעה את אלטמן, כינה אותו "נוכל", והשבוע הרכיב הצעה לרכוש את השליטה במלכ"ר תמורת 97.4 מיליארד דולר.
מאסק צודק: אלטמן אכן עושה הכל כדי להעביר את הפעילות של ChatGPT וחבריו מפורמט של עמותה לפורמט של חברה מסחרית. הרי ברור לכולם שאם מסירים את המעצורים והשאלות החברתיות והאתיות, בעוד כמה שנים החברה הזו יכולה להיות שווה טריליון דולר בבורסה.
מצד שני, נראה לכם שאילון מאסק מתכנן להיות "תנו לחיות לחיות"? "לובי 99"? השותפים שהכניס להצעת ה-97.4 מיליארד שלו הן קרנות השקעות פיננסיות שירצו לראות כסף חוזר. אז דאגה לטובת האנושות? עשה לי טובה.
סגן הנשיא הרשמי של ארה"ב, המשקיע לשעבר ג'יי די ואנס, נשא השבוע נאום חריף לטובת פיתוח מסחרי ומאסיבי של בינה מלאכותית אמריקאית בכל הכוח ובלי מגבלות. לא מלכ"ר ולא רגולציה ולא נעליים.
אז מי כדאי לנו שיוביל את OpenAI? סאם אלטמן או אילון מאסק? שאלתי אתכם ב-X. כ-14% בעד מאסק, 18% בעד אלטמן, 57% בעד "נדפקנו כך או כך".
מי יוכל להוביל את OpenAI לטובת האנושות?
גברת פלפלת
בינתיים, נראה שהפלפלים עושים את עבודתם. אלטמן הזדרז להודיע שבשבועות הקרובים נפגוש כולנו את GPT 4.5. כמה חודשים אחריו יגיע לעולם GPT5, שיפעל בשיטת Chain of Thought, כלומר, מפרק בעיות לשלבים ועושה בקרה עצמית.
עוד שדרוג: לא נצטרך לבחור בין המודלים השונים של ChatGPT. הוא יבחר בשבילנו לפי האתגר, וילהטט בין המודל הרגיל לזה שמתאים למחקר או לחיפוש. כל המשתמשים החינמיים יקבלו את כל התכונות: עוזרת קולית מתקדמת, ציור, חיפוש וקאנבס, וגם גישה בלתי מוגבלת ל-GPT5. המשתמשים בתשלום יקבלו אותו ברמות אינטליגנציה גבוהות יותר.
מתוך הניוזלטר של דרור גלוברמן Skip Intro. עוד טורים כאן
מעלית האימים
מגלגל את האינסטה ימח שמו, וכל מיני קטעי פודקאסטים שלא הכרתי נפתחים לי ישר על הקטע הכי אישי וחשוף.
כמו עלייה במעלית אימים שבכל קומה הדלת נפתחת ואתה רואה מישהו בשיא עליבותו או הצלחתו, נחשף ישר לאמצע הסצינה הכי עמוסה רגשית, ועד שהבנתי מה קורה הדלת נסגרת וממשיכים לקומה הבאה. זוג רב בצרחות, נקסט: מישהי מספרת משהו נורא על אבא שלה, נקסט: מישהו מגלה בגידה, נקסט: זוג בתנוחה באמצע, נקסט: אבא מתייפח על קבר בנו, נקסט: שחקנית מגלה פדיחה מהצגת בכורה. שרשרת פורנו של נשמות.
כל חשיפה כזו הרי הגיעה אחרי איזו שיחה, קשורה לאיזה קונטקסט של מגע והבנה ובטחון והיפתחות. אבל אני מקבל את זה חתוך וקצור החוצה מהקונטקסט, מהתהליך, מהכבוד לבן אדם.
זה חיבור אינסטינקטיבי ומהיר, או דווקא הזניה של כל מה שאנושי? לא יודע. מהצד השני אנשים מתחרים על החשיפה הזו כמו שפעם התחרו על החשיפה בשער "7 ימים" או ב"אולפן שישי". פעם זה היה מוגבל להוצאת אלבום, פעם בשנה. עכשיו זה קורה מאה פעמים בשעה. ואני כבר לא מתרגש מכלום.