בשבועות האחרונים נדמה שבכל מקום מדברים איתי על אקזיטים, יוניקורנים, הנפקות ומיליארדים בתמהיל של הערצה וקנאה. כי טכנולוגיה זה העתיד של כולנו, לא?

בסוף השבוע נתקלתי בכותרת הזו: "ההייטק לא תרם הרבה לאנושות וצריך להפסיק להשתחוות בפניו". מה? לא תרם הרבה? מעניין. הכותב, ד"ר עפרי אילני במוסף "הארץ", מתייחס לטכנולוגיה כ"הייפ תקשורתי שנופח בפראות". עיקר המהפכה הדיגיטלית, הוא אומר, מבוסס על תוכנות שלא עושות הרבה, ועל אפליקציות שנועדו בעיקר להעשיר את המפתחים שלהן. הוא מוסיף ש"טכנולוגיית המידע לא פתרה אף בעיה מהותית שמאיימת על המין האנושי - לא מגפות, לא שעות עבודה, בטח לא את משבר האקלים".

טקס פתיחת המסחר של חברת מאנדיי (צילום: נאסד
ההנפקה של מאנדיי בנאסד"ק. ד"ר עפרי אילני מאמין שההייטק לא תרם הרבה לאנושות|צילום: נאסד"ק

1. וואו. נכון שלא עזר לאקלים, אבל עזר למגפות: הדבר השחור חיסל 60% מאוכלוסיית אירופה; השפעת הספרדית הרגה עשרות מיליונים; אבל מקורונה מתו "רק" 4 מיליון בכל העולם. כי האנושות למדה במהירות להתגונן, לרפא, לייצר חיסון בזמן שיא ואפילו להמציא מחדש את העבודה מרחוק. זה לא היה קורה בלי טכנולוגיה. המהפכות הנסתרות שקורות עכשיו מתחת לפני השטח ברפואה, בחקלאות, בחינוך עומדות באמת לשנות את חיינו מהיסוד, ובמקרים רבים לטובה.

2. אילני טוען שגם לפני האינטרנט אנשים הסתדרו מצוין. נכון. אני זוכר, היה כיף. אבל היום אנחנו מסתדרים עוד יותר מצוין - אנחנו יודעים יותר, מתקשרים יותר, נוסעים יותר. גם לפני הדפוס, המטוס או האנטיביוטיקה אנשים חיו ונהנו. היינו מוותרים על המהפכות האלה?

3. אילני מוסיף שכיוון שמהפכת הטכנולוגיה לא כזו משמעותית, אז גם החרדה ממנה מוגזמת. החלק הראשון לא נכון, וגם השני לא. הטכנולוגיה מזיזה את מסלול ההיסטוריה, בונה והורסת רעיונות ומשנה חיים של בני אדם. היא לוקחת פרנסה ונותנת פרנסה. היא גם נתנה לחברות הטכנולוגיה כח אדיר בעולם האמיתי - כוח פוליטי, כלכלי, פסיכולוגי - ויש סיבה טובה לחשוש ולהיזהר מהן.

4. הוא אומר שצריך להפסיק לכרוע ברך בפני מה שהוא מכנה "המיתוס" של העולם הדיגיטלי. את זה אני מקבל. אני מלא הערכה כלפי רעיונות ויזמים, אבל אני זוכר שחלק מהרעיונות לא עוזרים לאף אחד, לחלקם יש אפילו תוצאות מסוכנות. אז חשוב להכיר גם את הצדדים האפלים, לבקר אותם - ובעיקר לוודא שהטכנולוגיה משרתת אותנו ולא להיפך. בקיצור, זה לא שהטכנולוגיה אינה עושה דבר - היא עושה כל כך הרבה דברים, לטוב ולרע. 

"כמו בפילטר"

הגדלתם שפתיים, הצרתם היקפים או הבהרתם את העור בתמונה שהעליתם לרשת החברתית? אם אתם משפיעני רשת בנורבגיה ועשיתם את זה בלי להודיע לעוקבים, ייתכן שבקרוב תיענשו בקנס, או אפילו במאסר.

בנורבגיה, כמו בצרפת, הבינו שהתדמית המזוייפת מחוללת נזק עמוק בנפשות של הגולשים, ובעיקר של הגולשות הצעירות: פגיעה בבטחון העצמי, הפרעות אכילה ובמקרים קיצוניים אובדנות. "אני מודעת לגמרי לכל המניפולציות", אמרה השבוע אשת הרשת נועה בונה לנקסט, "ועדיין נופלת בהן ומרגישה רע אחרי שצפיתי ביותר מדי פיד".  ד"ר לירז מרגלית הוסיפה: "השפעה הרעה של התמונות המשופצות היא 80% רגשית, והרגש לא מושפע מההאזהרות. כדי שה-20% של הרציונאל יושפעו מהאזהרה, צריך לחזור על האזהרה שוב ושוב".

גם בישראל, אגב, החוק קיים. לפני שמונה שנים נחקק "חוק הפוטושופ" או "חוק הדוגמניות", שאסר לצלם לפרסומות דוגמניות או דוגמנים רזים מדי. תמונותיהם בפרסומת עברו הרזייה בפוטושופ? חייבים להצהיר, כך לשון החוק הלא מיושם. מאז, הוא מת מיתת נשיקה (פלוס דאקפייס), כי אף משרד ממשלתי לא התעניין באכיפתו. 

עקרונית, החוק חל גם על הרשתות החברתיות. רק עקרונית. הרי משפיענים ומשפיעניות עם עור מוחלק, ידיים דקיקות ורווח בין הירכיים - באדיבות אפליקציות שיפוץ תמונות - שוטפים לנו את המוח גם בפיד, ולא רק בפרסומות. אז אולי צריך להחיל את החוק על כל הפוסטים - כל הזמן?

מקצוענית הרשת נועה בונה סקפטית. "ייתכן שצריך בחוק דווקא לחייב את פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק לזהות תמונות משופצות ולהתריע מפניהן", אומרת בונה. ד"ר מרגלית מדגישה שזה בעצם עשוי גם לעזור למי שמרטשים בעצמם את התמונות שהם מעלים, ובעצם מתמודדים עם תופעות חדשות. רבים, למשל, מגיעים היום לרופא הפלסטי ורוצים להיראות "כמו בפילטר". יש אנשים ונשים שכבר לא מסוגלים לראות את עצמם בעולם האמיתי, בלי התיקון של הפילטרים הממוחשבים, ונמנעים מלצאת מהבית. כך או כך, ההונאה הקולקטיבית הזאת דוחפת את כולנו למקום רע, פגיע ומסוכן.

יותר חשוב מטוקיו

אחת עשרה מדליות קטפו בימים האחרונים הנשים והגברים המוכשרים והצעירים שלנו. אחת עשרה! אם פספסתם, אלה השמות שראויים לכל תהילה: בשלוש מדליות זהב זכו יהל מנור, תלמידת תיכון ליאו בק מחיפה; יאיר שהם מתיכון בן גוריון בנס ציונה; ואלמוג ולד מפתח תקווה, שזכה במדליית ארד בשנה שעברה. בשתי מדליות כסף זכו עומרי זמר מתיכון עירוני א' במודיעין-מכבים-רעות; ושחר פרידמן מתיכון דה שליט ברחובות, שהוא כבר מדליסט ותיק, עם זהב וארד מאולימפיאדות קודמות. במדליית ארד זכה דרור פריד מעירוני ד', מתל אביב.

אני מדבר כמובן על אולימפיאדה יותר חשובה מזו שכולנו עוקבים אחריה בטוקיו: האולימפיאדה הבינלאומית במתמטיקה בסנט פטרסבורג, שבה הנבחרת הישראלית כולה הגיעה למקום השביעי - הגבוה אי פעם. ברכות גם למאמנים ממכון ויצמן בראשות לב רדזיווילובסקי, בתמיכת משרד החינוך ומרכז מדעני העתיד של קרן מיימונידיס.

אבל זה לא הכל. גם חברי נבחרת ישראל בפיזיקה זכו להצלחה ולתהילה. כולם הביאו מדליה. במדליית כסף זכו דולב רונן, תלמיד התיכון למדעים ולאומנות משוהם; ליאור בר הלל מתיכון מכבים רעות, במודיעין; שון צ'רנייב – תלמיד תיכון דרכא דנציגר, מקרית שמונה; תמיר שפירא – תלמיד אמי"ת בנים מודיעין. במדליית ארד זכתה רעות גולדברג מאולפנת אמי"ת חיפה. על הנבחרת הזו לקחה חסות אוניברסיטת בן גוריון בנגב בראשות המנהל האקדמי, פרופ' אולג קריצ'בסקי והמאמן הראשי, ד"ר איתמר חסון.

וגם זו אולימפיאדה חשובה יותר מזו שבטוקיו. חשובה יותר לעתיד מדינת ישראל. אתם מבינים נכון? יש לי המון כבוד לכל ג'ודוקא או שחיינית אולימפית, אבל קיומנו כאן לא תלוי בהם. במוחות מבריקים - ממש כן. טאקוונדו או חץ וקשת מצטלמים הרבה יותר טוב מבחינה מקוונת של ארבע שעות וחצי בקומבינטוריקה וגיאומטריה; לפרשן ג'ודו מהכורסה כל אחד יכול, אבל אלגברה - קצת פחות. שלא לדבר על חסויות ומפרסמים.

אז אם התבאסתם גם היום מיבול המדליות הספורטיביות הדל, תזכרו שבמה שבאמת חשוב לנו, צעירות וצעירי ישראל דווקא קוטפים מדליות מכובדות. ואנחנו בתקשורת צריכים להלל את השמות ואת ההישגים שלהם. מקווה שתיקנו עכשיו קצת.