לא חוזרים אחורה
"הוא אמר שלכל הכיתה כבר יש סמארטפונים. היינו בחו"ל, אז קנינו לו גם. וכשחזרנו הבנו שזה לא נכון, שזו הייתה טעות, ושאי אפשר לחזור אחורה".
"ברגע שנתת לילד טלפון ורשתות חברתיות, שאר חיי המשפחה הופכים למאבק על זמן מסך", אומר הפסיכולוג ד"ר ג'ונתן היידט. "זה קורה בכל מקום. גם בעמק הסיליקון, למרות ששם יש יותר הורים שאומרים 'לא, אתה לא יכול לקבל את זה, כי אנחנו יודעים כמה זה רע'. למה לתת לבת 10 טלפון? כי נדמה שלכל האחרים יש, ואנחנו לא רוצים שהילדה שלנו תהיה היחידה בלי".
"יש 3-4 חברות שהשיגו בעלות על תקופת הילדות עכשיו, בטח בכמות הזמן, שעוברות דרמטית את זמן ההשפעה של ההורים. ואז הן מאשימות את ההורים. חברות הטכנולוגיה שמות אותנו בתוך אילוץ, ומאשימות אותנו בתוצאות. לא. זו אשמתן".
היידט כתב את "דור החרדה", שמראה דרך אינספור מחקרים איך התבגרות עם סמארטפון בכיס מטיסה למעלה את שיעורי החרדה, הדיכאון והבדידות. הפגיעה היא נפשית, חברתית ולימודית. חלק מההורים בבתי הספר כבר לגמרי על זה, ופועלים יחד כדי להשאיר את הטלפונים בחוץ, כי ברגע שלחלק נכבד מהכיתה כבר יש סמארטפון, זה נהיה הרבה יותר קשה. לעומתם, יש הורים שדווקא ממוקדים בדרכים יעילות להשתיק את המטרד המכונה "ילד", וגם את ההורים האחרים שמנסים להתערב להם באיך לא לגדל אותו.
עד י"ב בלי סמארטפון
בתי הספר ברובם נשארים בצד. ההורים מתקוטטים? שיתקוטטו. המורים והמורות מתחרים בכיתות מול רשתות חברתיות, וואסטאפ ומשחקים מתחת לשולחן? שיעבדו. הילדים במקום לפתח תקשורת בין אישית ואמפתיה לומדים להתבריין בקבוצות וואטסאפ? כשיתלוננו, נתמודד.
מתוך הניוזלטר של דרור גלוברמן Skip Intro. עוד טורים כאן
גם הממשלה נשארת בחוץ. משום מה, הפוליטיקאים שלנו לא אוהבים באמת להגביל רשתות חברתיות, כפי שעושים כבר מזמן בעולם. לא יודע למה. ואז ההורים לבד. נגד הילדים, נגד המערכת, נגד חברות הטכנולוגיה, לפעמים גם אחד נגד השני.
וסוף סוף ראש עירייה אמיץ אחד, רון חולדאי, עלה השבוע מול מאות מנהלי בתי ספר ואמר: "יש לי חלום. שנעז להגיד: אנחנו הולכים לנהל את הטכנולוגיה ולא להיות מנוהלים על ידה. איך? על ידי הוצאת הסמארטפונים מבתי הספר".
זו לא סתם התבטאות, אלא יוזמה עירונית פורצת דרך בתל אביב: צמצום נוכחות הטלפונים הניידים בבתי הספר בעיר, עד להוצאתם המלאה מהמרחב הבית-ספרי. עשרות בתי ספר יסודיים ולפחות 4-3 תיכונים כבר נמצאים השנה בתוך התהליך הזה. "חלוצים דיגיטליים", קורא להם חולדאי. צודק.
קידמה זה גם לעצור
"אנחנו לא מבקשים לעצור את הקידמה. אנחנו רוצים שהילדים יוכלו ליהנות משימוש חכם, איכותי, יצירתי בכלי הבינה המלאכותית. עם זאת, אנחנו רוצים באותה נשימה לאפשר לילדים את הרגעים הפשוטים בינם לבין עצמם. אנחנו רוצים חוויות ותהליכים רגשיים עבור כל נער ונערה שנכנסים בבוקר לבית הספר. ואת כל זה אי אפשר לעשות באופן מיטבי כשהסמארטפון נמצא עם הילדים בכל רגע ורגע". צודק.
"זה המהלך האחראי והבריא לעשות. והמהלך הזה יהפוך את החינוך בתל אביב-יפו לאיכותי יותר. אני גם מאמין שכמו תמיד, אולי נהיה הראשונים, אבל יהיה זה תהליך שיאומץ גם על ידי אחרים". אני מקווה מאוד.
דווקא תל אביב, הבית של הכי הרבה סטארטאפים בארץ, שהעירייה שלה נחשבת לבין הכי חדשניות בישראל - הבינה שקידמה זה אומר גם לעצור ולהגביל איפה שרואים נזק.
משנת הלימודים הבאה אמור לצאת צמצום משמעותי של השימוש בטלפונים חכמים בבתי הספר, כחלק מתהליך הדרגתי שיוביל להוצאתם המלאה ויהיה מותאם לכל שכבת גיל – מהיסודי ועד התיכון.
ובינתיים בשבילכם, הנה כמה חוקים של ג׳ונתן היידט:
- ילדים עד גיל 14 יכולים לקבל טלפון טיפש או בטוח. רק שיחות או סמסים.
- רשתות חברתיות - רק מגיל 16 ומעלה, כי לעבור את גיל ההתבגרות עם סמארטפון זה הנזק הגדול.
- בתי ספר ללא סמארטפונים.
- לאפשר לילדים יותר אחריות וחופש במרחב הציבורי.
בוקר טוב עולם
אני אשכרה זוכר את שיחת הטלפון הראשונה שעשיתי דרך האינטרנט. זה היה אמצע שנות ה-90, בבית של עמי חבר שלי. מצאנו איזה סעודי או אמירתי שדיבר איתנו כמה מלים. לא הבנו כלום, הקו היה גרוע, אבל התרגשנו טילים. היינו בטוחים שעוד רגע נגמרו המלחמות כי החומות בין אנשים יפלו.
כמה תמימות.
מה שהצליח זה לא השלום, אלא טכנולוגיית השיחה על גבי האינטרנט, שנמצאת ברגע זה ממש באולי 20 אפליקציות מקבילות על הטלפון שלי, וגם בתוך רשת הטלפון עצמה.
השבוע חוגגים 30 שנה לפריצת הטכנולוגיה הזו: אז פורסמה בוול סטריט ז'ורנל הכתבה שבישרה על תחילת עידן שיחות הטלפון דרך האינטרנט. מאחוריה עמדה חברה ישראלית פורצת דרך בשם ווקלטק, שהמציאה את הטכנולוגיה שאיפשרה ביצוע שיחות כאלה.
כמה שנים אחרי כן הופיעו כתבות בסגנון "איך לבצע שיחות לחו"ל דרך המחשב כמעט בלי לשלם כסף". זה היה נשמע מפוקפק ודמיוני. עכשיו זה כל כך טריוויאלי, עד שהפעילות של ממש לחייג מספר בינלאומי הפכה לתמוהה לגמרי.
אילון גנור, יזם, רופא, צלם והאיש שהוביל את ווקלטק, מוציא בימים אלה את סיפורה של החברה בתוך ספר בשם "הלו עולם". זה מתוך ההקדמה שכתב לספר יוסי ורדי:
חברת ווקלטק, חברה ישראלית חלוצית קטנה, חצופה ועיקשת שקראה תיגר על תעשיית התקשורת העולמית הענקית והממוסדת ויכלה לה טכנולוגית. והכול באמצעים צנועים מאוד. זהו כוחה הבלתי מוגבל של טכנולוגיה משבשת. התפיסות שווקלטק הציגה לעולם נמצאות היום בכל טלפון ובכל מחשב. בשונה מחברות ישראליות פורצות דרך מאותה תקופה (צ'ק פוינט, אם־סיסטמס, ICQ) שיצרו טריטוריות חדשות שאיש עדיין לא אייש, ולפיכך לא היה מי שיילחם בכניסתן - ווקלטק נכנסה לתחום גדוש, בשל, ותיק, מאורגן, מוגן מאוד חוקית ומשפטית, שנלחם בה בחירוק שיניים. אבל תוך מספר מועט של שנים נאלץ לאמץ את תפיסותיה, דבר שהביא לסערה ולהורדת מחירים קיצונית".
לנשום
אם אתם צריכים רגע לנשימה, תראו את השיר הזה של בני הזוג איה כורם ואדם אמיתי.