תמונת עמוד תכנית דרור גלוברמן (צילום: קשת 12)
תמונת עמוד תכנית דרור גלוברמן|צילום: קשת 12

מדינת ישראל הפכה לחצר האחורית המוזנחת והמלוכלכת של עולם הטכנולוגיה. איפה שהגרוטאות והחולדות. מוזר? בואו תראו איך מטא, פייסבוק, מפלה אותנו הישראלים לרעה. בארה"ב, בברזיל, בהודו, בפיליפינים - כשיש בחירות, פייסבוק מבינה שמשתמשים פיקטיביים מפיצים שקרים ומסכנים את טוהר הבחירות. *שם* היא משקיעה כספים, טכנולוגיות ואנשים כדי לסנן אותם. בארץ? לא. הבינה המלאכותית לא עובדת בעברית, ומעט מאוד דוברי עברית וערבית עובדים בסינון. לא מפתיע שפייק ריפורטר גילו שפייסבוק שורצת פייקים שמפיצים שקרים. הם מופעלים אולי על ידי האיראנים, אולי על ידי מפלגות שמטנפות על היריב. השבוע דרש איגוד האינטרנט מראשי פייסבוק - תגנו גם על הבחירות בישראל. אל תפלו אותנו לרעה. ואני אוסיף – אם אתם מכניסים בישראל 500 מיליון שקל בשנה, תשקיעו חלק קטן ותנקו אחריכם. 

וזה הקטע - שבישראל - החצר האחורית המוזנחת - מותר לעשות הכל. להרוויח בלי לשלם מסים, ובדרך לפגוע בפרטיות שלנו, להשתלט על שוק הפרסום, להרוג תחרות וחדשנות, לא למחוק הסתה לטרור אנטישמיות ושקרים, אבל כן למחוק ולחסום אותנו בלי הסברים ובלי שירות לקוחות. למה מותר? כי אין חוק שאומר שאסור. 

פעם זה היה המצב בכל העולם. כבר לא. באירופה עוברים חוקים חדשים שלא ייאפשרו יותר את כל הדברים האלה. ארה"ב תובעת את פייסבוק, אמזון וגוגל על עבירות כאלה. הנציבות האירופית קנסה את גוגל ב-4 מיליארד אירו, לאחר שגוגל ניצלה את מעמדה ואילצה יצרניות של סמארטפונים ורשתות סלולריות לכלול את האפליקציות שלה ואת מנוע החיפוש שלה במכשירים שלהן. זו עבירה על חוקי התחרות. אירלנד קנסה את אינסטגרם ב-400 מיליון יורו על הפרת פרטיות הילדים.

ובישראל? הקנס המקסימלי בחוק על הפרת פרטיות הוא 25 אלף שקל. הוקמו כאן ועדות חשובות - אבל הבחירות תוקעות כמעט הכל. לפני חודש קבע בית המשפט העליון סוף סוף שמותר לתבוע את פייסבוק בבית משפט בישראל. זה חשוב. אבל בלי חוקים דרמטיים כמו באירופה, פייסבוק ושאר הענקיות יוכלו להמשיך להתייחס אלינו כמו חצר אחורית, לעשות פה כסף ולא לנקות את הטינופת שהן משאירות.

מעניין טילים

הנאום של הרמטכ"ל אתמול היה מלא מלים לא מלהיבות. הוא פתח את כנס החדשנות הצבאית הבינלאומי, שבו השתתפו 24 משלחות ו-9 רמטכ"לים, בהם יו"ר המטות המשולבים של ארה"ב ורמטכ"ל מרוקו. ומי שציפה שבנאומו רב אלוף אביב כוכבי יתפאר בפצצות נורא חכמות, בכלי טיס מתקדמים או יחשוף פריצות סייבר מסעירות - נותר מאוכזב. 

הרמטכל דיבר על גמישות ארגונית, שיתוף ידע והקמת יחידות מסוגים חדשים לגמרי. קצת פחות מסעיר מדברים עפים ומתפוצצים - אבל הרבה יותר חשוב. המפקד של צה"ל נגע בנקודה האמיתית שעוצרת חדשנות בארגונים: הארגון עצמו והאנשים שמרכיבים אותו. זהו האתגר האמיתי של כל מנהל. איך להרכיב מחדש את הארגון, לשנות הגדרות תפקיד, לשבור הרגלים ולבנות חדשים - כדי לאפשר לחדשנות לחלחל פנימה ללא מעצורים.

הרמטכ
הרמטכ"ל אביב כוכבי|צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

מחפש תותח

לא מזמן עצר אותי חבר שעובד במשרד עורכי דין גדול. יש תוכנות מדהימות שממש מייעלות את העבודה של עורכי הדין, אמר לי, אני מחפש תותחית או תותח טכנולוגיה שיעזור להכניס אותן למשרד. אני אעזור לך, הבטחתי, אבל תגיד - עורכי הדין שלך מוכנים לזה שהתפקיד שלהם ישתנה? הוא פער עליי עיניים. מה זה קשור? בוודאי שזה קשור. כי אם אתה מצפה לשלב חדשנות מהותית, זה ישפיע על תפקידי העובדים שלך, והארגון שלך יצטרך להשתנות. הבעיה: ארגון מורכב מאנשים, ואנשים לא תמיד אוהבים שינויים. 

בצה"ל האתגר גדול פי כמה. הכל זז. האיומים משתנים במהירות, אבל גם כלי העבודה שלך - מערכות טכנולוגיות, מודיעין, כלי נשק. לקחת ארגון מסורתי כמו צה"ל, ולהפוך אותו מארגון שמלמד טירונים את העבודה פעם אחת ואז חוזר עליה שוב ושוב - לארגון שכל בוקר ממציא מחדש תורות לחימה ודרכי פעולה, זה מסובך. לגרום לאנשים מיחידות שונות, ממקצועות וכישורים שונים, לעבוד ביחד ואחרת, זה מורכב. לתת לאנשים את האומץ להתעלם מהיררכיה ולדחוף חדשנות כלפי מטה וכלפי מעלה וגם לצדדים, קשה יותר מלשלוף מבוקש באמצע הלילה. אבל אין ברירה. צריך להמשיך לשלוף מבוקשים, ותוך כדי גם לשנות את המבנה של צה"ל ולהפוך אותו לארגון שכל בוקר ממציא שילובים חדשים וקטלניים של כוחות, כלי נשק, מערכות מידע ומודיעין.

אז להתפאר בפיתוח של איזו פצצה ערמומית זה קל ואטרקטיבי, אבל זה לא מה שצריך להעסיק את הרמטכ"ל. אם הארגון שלך לא יודע לנצל את הפצצה הגאונית במבצע הנכון ולשלב אותה במדויק עם מערכות המודיעין, המידע, אמצעי השליטה והכוחות בשטח – היא לא שווה כלום. אם האנשים שלך ממשיכים לעשות היום בדיוק את מה שהם עשו אתמול, שום טכנולוגיה לא תעזור פה. זה בדיוק האתגר של מנהל הצבא, וזה האתגר של כל מנהל של כל ארגון. בלי גמישות אין התקדמות. בלי להשתחרר מהעבר, אין עתיד.

הנוחות ניצחה את ההיגיון

"אומרים 'להתראות' לקארפול".

המייל שקיבלתי מווייז השבוע היה מבאס למדי. החברה הודיעה רשמית את מה שהיה ידוע כבר שבועות – היא סוגרת את שירות הקארפול שלה. איזה באסה.

ווייז קארפול נפתח לפני 5 שנים, והציע חלום מדהים. מספיק שרק מעט מאיתנו יסכימו לנסוע באוטו של אחר ולשלם על כך די מעט – כדי שהפקקים יתרוקנו. ניסיתי. כשהייתי צריך להגיע ממרכז תל אביב לקריית שדה התעופה, למשל, מצאתי די בקלות כמה נהגים שתכננו את אותה נסיעה בדיוק ובאותו זמן, והצטרפתי אליהם. היתה אחלה חוויה.

זה מסוג הרעיונות שהכל בהם נורא הגיוני. הנוסע מקבל נסיעה זולה בהרבה ממונית; הנהג מקבל כמה שקלים לכיסו על נסיעה שממילא תכנן; הכביש מעניק לו את האפשרות לנהוג במסלולי +2 או +3; וכל שאר הציבור מקבל פקק יותר קצר. ווין-ווין-ווין. ובכל זאת זה לא עבד. הנוחות ניצחה את ההיגיון.

גם אני סימנתי "וי" על החוויה ולא חזרתי עליה. בכל פעם שווייז הציע לי – "בוא תאסוף את לירז מהרחוב הסמוך ותקבל 12 שקל" נפנפתי את ההודעה מהמסך כמה שיותר מהר. אין לי כוח, אין לי זמן, ואני רוצה לשמוע את הפודקאסטים שלי בשקט בלי אכילת ראש. כנראה שכולנו מרגישים אותו דבר.

אפליקציית מוביט נותרה היחידה שעדיין נושאת את בשורת הקארפול. הלוואי שגורלה יהיה שונה. אבל בלי איזו חידוש מסעיר בתחום הקארפול שיהפוך את משוואת הנוחות וההיגיון, ויציע לא רק יותר היגיון אלא גם יותר נוחות – זה לא יקרה.