בנחיתה בארץ עוד הייתי אופטימי. נזכרתי בימים האחרונים: יזמים מרוקאים, ירדנים וישראלים חולקים במה בחסות אמירתית. גם אלג'יראים ואפילו סעודים באו להשתתף בתחרות הראשונה של קרן משפחת אבירם. יותר "מזרח תיכון חדש" מזה אין.
תוך כדי ההכנות לטקס הזכייה על החוף למרגלות בורג' אל-ערב, עם דרינק ביד ודיג'יי על הסט, עבר רחש בין הישראלים. הפושים רטטו: פיגוע בבאר שבע. מאותו רגע הפכנו למפוצלי קשב. עין אחת עם המזרח התיכון החדש, והשנייה בטלפון מונה חללים ופצועים במזרח התיכון הישן מאוד שמעולם לא עזב אותנו.
אחר כך הגיעו הפיגועים בחדרה ובבני ברק. למי יש חשק לחדשנות ולשיתוף פעולה ולמזרח תיכון חדש, כשהסרטונים בוואטסאפ עושים כל כך רע על הנשמה.
ברית האינטרסים
גם בימי מבצע "שומר החומות" הייתי אמור להיות באמירויות. כשהאווירה התחממה, המארחים ביקשו לדחות את הנסיעה לימים שקטים יותר. תהיתי אם מפיידים אותי בעדינות והטלפון מהם לא יצלצל יותר. אבל לא. אצלם אף אחד לא חשב לבטל. קצת שקט למראית עין. נוח לכל הצדדים. ברגע שהמתיחות תמה ולא שנייה מאוחר יותר, חזרנו לאותה נקודה: עסקית, טכנולוגית, אנושית.
הפעם זה כבר היה בו זמנית. כשהטלפונים מדכאים אותנו למול האווירה התוססת בדובאי, עלתה על הבמה ואלרי חמאתי ושרה "הללויה" בשלוש שפות. הצטרפתי אליה בלב.
בכל נסיעה לאמירויות - זו הייתה הרביעית או החמישית - אני ממשש מחדש את הדופק. אנחנו באים אחד לשני בטוב? בטוח? הפעם הצטרפו גם אזרחים ממדינות ערביות נוספות. תכל'ס, באו לקדם את המיזם של עצמם. ואם יש להם בעיה כלשהי עם ישראלים - לא שהצלחתי לאתר כזו - היא מתגמדת ליד הפוטנציאל להרוויח משיתוף פעולה. ושכולם ייראו.
ברית האינטרסים בין ישראל והמדינות הסוניות המתונות עוד לא הפכה לקשר תרבותי ואישי עמוק. דברים כאלה לוקחים הרבה יותר זמן. אבל ברית האינטרסים עצמה - ביטחון וסייבר, וגם סביב חדשנות, טכנולוגיה ועסקים - כבר שרדה משברים, ותשרוד גם את המשבר הזה.
לא מתקפלים
טרור תמיד היה, כנראה שתמיד יהיה. החידוש הפעם הוא ששואפי החיים והשגשוג משני הצדדים כבר לא מתקפלים בפני המיואשים והאלימים משני הצדדים. וכשהסרטונים המפחידים ממצלמות האבטחה שולחים אנשים אינסטינקטיבית אל זרועות נראטיב הייאוש והקטל, זה לא הרגע לזנוח את הנראטיב המתחרה: חדשנות, יזמות וחיים כבר מחברים בין הצדדים לא פחות מתדר האימה והמוות.
ולראייה: בממשלה יושבת מפלגה ערבית, בנגב יושבים יחד שרי החוץ הערביים, ובאמירויות עושים איתנו עסקים ללא הפסקה. מפלגת רע״ם, אבו מאזן ומלך ירדן הסתייגו מהפיגועים. אז זה כבר לא בדיוק היהודים נגד הערבים, או הציונים נגד הפלסטינים. זה שואפי החיים והשגשוג משני הצדדים - מול המיואשים והאלימים משני הצדדים. שני הנראטיבים המתחרים מתקיימים בו זמנית: מצד אחד "איטבח על יהוד" ו"מוות לערבים", מצד שני יש עם מי לעבוד. שני הנראטיבים משכנעים מאוד. עם מי מהם ללכת - זו הבחירה שלך.
כמו האמירתיים ב"שומר החומות", גם האינסטינקט שלנו הוא לקפל את התקווה ברגעים קשים כאלה. לפחות זמנית. ביום שבו נרצחים יהודים בפיגועים, לדבר על שיתופי פעולה בין ישראלים וערבים נראה לא שייך ולא רגיש. אבל כשהדם רותח ואנשים - בעיקר צעירים - שואלים את עצמם מה תפיסת העולם שלי, אולי זה הרגע להזכיר שהתקווה היא כבר לא עתיד דמיוני. היא הווה.
הסטארטאפים שיעשו טוב לעולם
הקרן של משפחת אבירם חיפשה לתחרות שלה אך ורק סטארטאפים מהמזרח התיכון שבאים לעשות טוב לעולם: קיימות, אקלים, חינוך, בריאות, חקלאות. 600 ניגשו, מתוכם כחצי מישראל והשאר משאר מדינות המזרח התיכון. חמישה עלו לגמר. היזם שזכה מפתח המצאה דמיונית: תא דם אוניברסלי מסונתז, שיאפשר לייצר מנות דם במפעל ולחלק לכולם. זהו ד"ר ארי גרגיר מישראל, שהקים את Red-C Biotech.
סער ספרא מנכ"ל Beewise פיתח את הכוורת הרובוטית הראשונה והיחידה בעולם שפועלת על אינטליגנציה מלאכותית, במטרה להציל את אוכלוסיית הדבורים ואת עתיד האוכל שלנו.
שרה בנלף, יזמת בת 25 ממרוקו, מפתחת מקררים סולאריים לשטחים חקלאיים, שנועדו למנוע בזבוז תוצרת וזריקת מזון. היום זה לפירות ולירקות, אבל בעתיד יותאם גם לבשר, ביצים, חלב ותרופות. בארה וואהבה הירדני ייסד את חברת Akyas שהופכת פסולת אנושית (כן, מה שחשבתם) לדשן אורגני במיוחד עבור מדינות מתפתחות. עדי גולדמן מייסד Bio-Circular-Biotic מפתח פלסטיק ביולוגי לכל שימוש, שמתכלה לחלוטין בכל סביבה.
זה לא במקרה. כדי להתגבר על מחלוקות צריך סיבה טובה באמת לעבוד יחד. השאלה היא אם עתיד האנושות על הפלנטה הזאת היא סיבה טובה מספיק.