סתם יום קריר, דצמבר 2006. יוסי ורדי מצלצל. "אתה חייב לשמוע את מה ששמעון פרס אמר עכשיו בצרפת". מה כבר יכול להיות, יוסי, אני שואל. זקן חברי הכנסת – פרס עוד לא היה נשיא – חשף את היורש של הפאלם פיילוט? "לא לא, אתה לא מבין. אתה חייב לשמוע. חפש ביוטיוב את פרס בכנס בשם Le Web".
טוב, יוסי מבקש. אז חיפשתי, הקשבתי, ונפלתי.
אף פעם לא שמעתי מישהו – בטח שלא קשיש בן 83 – מבין כל כך לעומק את הטכנולוגיה בהווה, ואיך היא הולכת לשנות את העולם בעתיד. הרמתי אז טלפון לפרס, שאלתי עוד כמה שאלות, ופרסמתי את כל זה בראיון במעריב תחת הכותרת "סוף העולם (כפי שאנחנו מכירים אותו)".
במסגרת פסטיבל "המנוח ואני", עברתי שוב על השיחה הזאת. עכשיו באמת נפלתי. כמעט כל מה שקורה היום בעולם – היחלשות ארה"ב; הגירת המוסלמים לאירופה; המאבקים בין מדינות כולל ישראל ובין תאגידים כמו פייסבוק וגוגל על ענייני מיסוי, פרטיות וגבולות חופש הביטוי, המשברים במזרח התיכון, הצמיחה בסין ובאפריקה – כבר היה כתוב שם, בשיחה היא, לפני עשר שנים.
אז מה הוא אמר?
"מדינות, גבולות וממשלות כבר אינם חשובים במיוחד. הם היו חשובים כשהרווחנו את לחמנו מהאדמה או ממחצבים. זה אילץ אותנו להכריז על ריבונות, להגן על המדינה, להרחיב אותה ולבנות צבא, לצאת למלחמות ולבזבז המון כסף על כלי נשק. אבל היות שהמדע והטכנולוגיה השתלטו על העתיד שלנו והפכו למקור הרווחה שלנו, לשם מה צריך גבולות? אי-אפשר לשים גבולות למדע, ואי-אפשר לכבוש חוכמה בעזרת צבא. הכוח החדש הוא המדע המודרני, הטכנולוגיה המודרנית והחברה המודרנית. אבל לא המדינה היא שרושמת את רוב הפטנטים. מי שרושם כמעט את כולם הם גופים פרטיים, אנשים, ארגונים וחברות, שצוברים ידע ובעקבותיו כסף". המשמעות, אמר אז פרס, היא שצפוי שינוי דרמטי במאזן הכוחות בין מדינות ובין חברות פרטיות. את השינוי הזה אנחנו רואים היום מול העיניים, חזק יותר מאי פעם.
כוחן של הממשלות הולך ופוחת, במידה רבה משום שהכלכלה העולמית כבר אינה בשליטתן. "הממשלות לא שולטות בכלכלה, כי לכלכלה אין גבולות וצבאות", אמר אז פרס. "בכל יום 1.5 טריליון דולר מחליפים ידיים, ואין בעולם ממשלה שיש לה השפעה כזו. הכסף נמצא בידי הארגונים הגדולים, ולשום ממשלה אין סכום כזה".
"הממשלות הפסידו דבר נוסף, אולי הדבר המרתק ביותר: הן לא שולטות בתנועת האזרחים ולא יכולות לשמור על ההומוגניות של המדינה. כשהמדינות הופכות עשירות – האנשים הופכים עצלנים, לא יולדים ילדים ואז חסרים עובדים. לכן מייבאים עובדים מתרבויות אחרות. הממשלות חסרות אונים, כי בחלק מסוים של העולם יש עבודה ואין עובדים, ואילו בחלק אחר של העולם יש עובדים ואין עבודה. לכן מוכרחים לפתוח את השערים וכך נוצר מיקס חדש בחברה, כמו בצרפת ובאירופה בכלל. אירופה מנסה לשמור על הדת הנוצרית, ובעיקר הקתולית. היא לא רוצה אחרים, בעיקר לא טורקים ולא מוסלמים. אבל מה קרה? הם סגרו את כל החלונות – ופתחו את הדלתות. פתאום העולם המוסלמי נכנס לאירופה, לא בעקבות החלטה פוליטית אלא בגלל המצב הכלכלי". גם התופעה הזו, כידוע, הפכה לאחת המרכזיות בעולם שסביבנו.
אם הממשלה נחלשת, מי יגן עלינו מכוחן של החברות הגדולות? "מי שיצטרך לעשות זאת הם הכוחות החדשים. אין להם ברירה: אם החברות לא יגנו על האזרחים וישמרו על יחסי קהילה-חברה, האזרחים יתקוממו נגדן. הארגונים מעוניינים ביציבות ובשלום. התפקידים לא התבטלו – הכתפיים ישתנו".
הציבור עוסק בקסאמים שנופלים ובאיומים מעזה, מלבנון ומאיראן. מי מסוגל להתפנות ולחשוב על הכנות כלכליות לשלום אזורי? "רוב הציבור שמרני. נוח יותר להגיד שכל מה שאתה עושה נובע מכך שאתה רוצה משרה כלשהי או שאתה הוזה. תאמין לי, אני רואה את עצמי כאדם ריאליסטי. זה השלטון שנורא קשה לו נורא לחרוג מעצמו – תראה איך הוא נאנח ונאנק. אבל בסוף לא תהיה ברירה, כי יותר מדי תחומים הופכים מעניין מקומי לעניין גלובלי: ביטחון וענייני פנים, דמוגרפיה והגירה, כלכלה ואקולוגיה – לכן המבנה הנוכחי של המדינות לא מאפשר לשלוט בנושאים אלה".
האם מצע כזה, שמבוסס על תוכנית עבודה כלכלית, יכול להפוך למצע של מפלגה בישראל? "לא", נאנח פרס, "מפני שהמפלגות מפגרות. הן עוסקות בעבר. מה שרוב המפלגות מכנות 'עתיד' הוא העבר. המפלגות מתייחסות למצבים שהיו, כמו שרוב הצבאות מתכוננים למלחמות שהיו".
"הוא הבין איך האינטרנט ישנה את העולם, יותר מכל אחד"
לפני חודשיים פגשתי את ג'ון צ'יימברס, אחד מהמנהלים האגדיים של ההיי-טק בעולם. אם תרצו, האיש חבר בליגה של ביל גייטס ומארק צוקרברג. צ'יימברס הוא יו"ר חברת ציוד התקשורת סיסקו, שעל החוטים שלה רץ רוב האינטרנט בעולם. צ'יימברס דיבר כבר אז על פרס בחום רב. תפסתי אותו במטוס בדרכו לארץ להלווייה כדי לנסות להבין ממנו מה בכלל: מצאו בפוליטיקאי הישראלי אנשים עסקים בכירים מהעולם.
מה היה המעמד שלו בעולם העסקי, ולמה בכלל היה לו מעמד כזה בתור פוליטיקאי ומדינאי?
"הוא הבין יותר מכל אחד אחר את הכוח של עסקים בלחבר את העולם, וליצור שיוויון בין קבוצות שסובלות מהרבה אי שוויון. עבורי הוא היה מורה לעסקים בינלאומיים. הוא הבין יותר מכל אחד אחר את היכולת של האינטרנט לשנות את ישראל, את המזרח התיכון ואת העולם, ומה הטכנולוגיה החדשה והדיגיטציה יכולה לעשות למדינות כמו ישראל.
"הוא ביקר בביתי כשהיה בעמק הסיליקון, וביקש ממני לאסוף את המנכ"לים של החברות ושל הסטארטאפים הכי גדולים, כי הוא רצה ללמוד מהם וגם לחלוק איתם את החזון שלו: לאן העולם הולך ואיך הם יכולים לשפר אותו בדרכים שאפילו מדינות לא יכולות. והוא הבין את זה לפני כל אחד אחר. בתוך עשר דקות מהרגע שארוחת הערב התחילה, כולם היו עם מחברות ועטים שלופים, ורשמו הערות מדבריו.
"הוא הבין איך טכנולוגיות מחברות אנשים, ואיך מדינות יכולת להשיג הרבה יותר משיתוף מעולה עם חברות עסקיות. הוא היה איש סקרן לשימוש בטכנולוגיות כדי לשנות את העולם, וידע ליצור אמון בקרב המון מנהיגים עסקיים. עבורי הוא היה כמו אבא, כמו שאני חושב שהוא עבור הרבה אנשים בישראל. הוא הפך אותי לאדם יותר טוב, ולמנהיג יותר טוב".
מה היה באישיותו שגרם למנהלים לשנות סדרי עדיפויות, מעבר לשורה התחתונה העסקית? האם הוא ביקש דברים שקשורים לישראל?
"הוא ביקש דברים שקשורים לישראל, כמו למשל לחבר בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. הייתי איתו בביקור בנצרת. הוא הבין יותר מכל מנהיג אחר, אולי חוץ מהנשיא קלינטון, את התפקיד שלטכנולוגיה יש בשינוי החיים של אנשים.
הוא הבין שהתפקיד של חברות זה לא רק לעשות רווחים - אלא גם לתת חזרה לחברה, וביטא את זה כל כך טוב. ראיינתי איתו המון פעמים בכנסים ופאנלים, והמאזינים, המנהלים הכי חשובים בעמק הסיליקון, אמרו שוב ושוב שהוא היה הדובר הכי אכפתי ומעורר השראה ששמעו בחיים".
"כמו שמעון – ואני קורא לו בשמו הפרטי, כי הוא היה כמו משפחה בשבילי, והתייחס אלי באופן נהדר. ואני אפילו לא בטוח למה – גם אני מאמין שבכל פעם שחברה עושה משהו נכון שעוזר לחברה ולחסרי המזל, זה לא רק הדבר הנכון לעשות מבחינת הוגנות ואתיקה, זה טוב גם לעסקים. ולכן בסיסקו זכתה בערך בכל פרס אפשרי לאחריות חברתית בעולם, בארה"ב, במזרח התיכון ובסין.
"שמעון חיבר אותנו ועוד הרבה חברות למיזמים של חינוך בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, למשל. הוא היה מאחד. הוא היה חסר פחד. חייל של שלום. ואני סמכתי עליו בכל בכל מאת האחוזים. הוא גרם לאחרים לקחת סיכונים עסקיים שהם לא היו לוקחים, בלי שהוא היה מאתגר אותם".
יש לך איזה זיכרון אישי ממנו?
יש לי תריסר כאלה. פעם הוא עזר לי בתקופת משבר כמנכ"ל, סביב עניינים עסקיים, ועודד אותי באופן מאוד אישי. הוא ידע שיש לי מכונית חשמלית, וביקש לראות אותה ושאל המון שאלות. ואז הוא חשב אולי לנהוג בה, אבל ויתר, כי לא היה לו רישיון. אבל הוא היה סקרן כמו ילד. הוא לימד אותי לחשוב כמו טינאייג'ר. הפגשתי אותו עם המנכ"לים של עשר החברות הכי גדולות בעמק הסיליקון, והוא אמר, לטינאייג'רים יש סקרנות טבעית. אתם חייבים לחשוב ככה. הוא היה אומר לי, תחשוב איך אתה משפיע על החלקים המרוחקים בישראל, למשל על הנגב. ותחשוב על איזה חלק של העולם אתה יכול להשפיע. הוא איתגר אותי שוב ושוב".
בחזרה ל-2006
"היה העידן של אירופה, של אמריקה ושל אסיה, ואני מאמין שעכשיו מתחיל העידן של אפריקה", אמר אז פרס, לפני עשר שנים. "אל תסתכלו על העבר כי זה בזבוז זמן. אני יודע שהרבה פרופסורים להיסטוריה לא אוהבים את ההערות שלי, ואומרים שחשוב ללמוד היסטוריה כדי לא לחזור על טעויות העבר. ובכן, גם אם אינך חוזר על הטעויות שנעשו בעבר, זה לא אומר שאתה לא מבצע טעויות חדשות. אני רואה את העידן החדש באפריקה, ואני רואה עידן חדש מגיע למזרח-התיכון. זה ייקח יותר מ-9 חודשים".
האם אנחנו נזכה לראות את זה?
"זה ייקח לפחות רבע מאה. אני לא יודע לגביך, אבל אני ודאי אזכה".