"הטפת המוסר שלכם בתכנית הבוקר היא גם צבועה ומתחסדת וגם לא אפקטיבית. מי שמכם לחנך אנשים? אם מישהו מקלל או מסית תחסמו אותו. מעבר לזה שזו מלחמה אבודה מראש היא גם חצופה כי גלית גוטמן למשל היא בן אדם מפורסם והיא צריכה לדעת שעם הפרסום מגיעים גם חלקים לא נעימים. העובדה שהיא מגייסת את הילדות שלה למניפולציה רגשית על איזו טוקבקיסטית זה דבר לא פחות מכוער. בקיצור, תרדו מהעץ ואם אתם רוצים לעודד שיח תרבותי תתחילו בבדק בית אצלכם".
עידן הוא מגיב סדרתי. קוטל אותי בפייסבוק האישי שלי אחרי תוכניות של "אנשים" ו"הבוקר של קשת". הכל מנומק ונחרץ, אבל תמיד אנטי. לפעמים אני מציע לו זווית אחרת, לא מעט פעמים אני דווקא מסכים איתו. "יש לך פעם משהו חיובי לומר?", שאלתי אותו לפני שנה וחצי. "ככה רק לשם הגיוון". "האמת שלא", ענה ביובש.
ראיתם את "פגוש את הטוקבקיסט" – הפינה הלוהטת שבה אנחנו מייצרים שיחה בין כותבי תגובות חסרות רחמים בפייסבוק ובין מי שספגו אותן? ראשונים זכו בכבוד מגישי "הבוקר של קשת", יואב "המקור לשנאת חינם" לימור גלית "מי נתן לך להגיש" גוטמן וגם איציק "נפש רכרוכית" זוהר. עידן צפה וכתב לי את הטקסט שבפתיחה. היתה לי שאלה אחת אליו: "למה אתה לא כותב לי שאני בן זונה וזבל של בנאדם"? עידן התפלא "למה שאני אכתוב דבר כזה"? ודהר הלאה עם ביקורת קטלנית על כל תג ותו בתוכנית. אבל מבחינתי זו כל הנקודה. דבר קשה, לא מטונף.
לעבוד בביוב
להכין פינה כמו "פגוש את הטוקבקיסט" זה קצת כמו לעבוד בביוב. כל יום, לכמה שעות, אני פותח את מכסה הביוב בכביש, יורד למטה ושוחה במדמנת הקומנטים העכורה, גוש פסולת אנושית מצחין דבוק לך לצוואר ועלוקה מכרסמת בקרסול, ואתה חייב להתרגל מהר לריחות ולמראות כדי לתפקד. אנחנו מנסים להביא אותם לתוכנית, וזה אומר אשכרה ליצור איתם קשר מעבר לגבולות הפייס. אז מי הם האנשים האלה שמאחלים לאחרים להפוך לקורבנות מין של מיעוטים, מיני מיתות משונות ועוד עניינים שמאלצים אותי להתפתל מילולית כדי לא לחזור לחליפת עובד הביוב שלי?
אני לא מקנא בתחקירנים של תוכנית הבוקר, שכתבו וצלצלו לעשרות ומאות מגיבים בפייסבוק, והציעו להם לעלות לשיחה משודרת מול מי שהם קרעו לגזרים בפייס. חלק לא ענו. היו כאלה שהסכימו מיד – "ברור! אני אראה להם מה זה בשידור" – ואחרי שעתיים התחרטו. למה? כי הם חשבו על זה ופחדו שהמשפחה תגלה בטלוויזיה איזה אצבעות ג'ורה יש למדריכת הפילאטיס הענוגה או לרואה החשבון המנומס. "מה, פדיחות, אבא שלי יראה שאני מדברת ככה בפייסבוק", אמרה אחת לתחקירנים. "את זוכרת שבפייסבוק כולם רואים את השם ואת התמונה שלך"? בדקה איתה התחקירנית. אחרים אמרו "זה היה בלהט הרגע, הימים עברו. זה לא רלוונטי". אלה שבסוף עלו לשידור, לא באו להתנצל – הם רצו לחזק את הנקודה. אבל מה, אפס אחוזים מהם השתמשו שוב בשידור באותה השפה, או קרוב לזה. אפס אחוזים גם מאלה שלא עלו לשידור השתמשו בשפה כזו בשיחה המוקדמת מול התחקירנים שלנו.
האישיות הגבולית והשפה האלימה מתקיימות במין מרחב תת-הכרתי דמיוני, שבו יש הפרדה בין החיים והפייס, הם לבד מול המסך, השם והתמונה לא באמת שלהם, והאדם שהם חותכים מול כולם הוא לא באמת בן-אדם. הוא רק ייצוג ויזואלי כללי של עיתונאי, פוליטיקאי או סלב. ברגע שמשהו מהקירות האלה נסדק, הם מתעוררים מהאשליה. אגב, אני בטוח שיש אנשים שמבחינתם החיים הם טינופת והכל לגיטימי וככה זה. מעניין שעוד לא פגשנו בכאלה.
השמאל אשם
בינתיים הוא אשם בעיקר בזה שהפסדתי כמה שעות בשבוע האחרון. עם כל הכבוד לקלישאת "רק הימנים האלימים", אני מחפש גם טינופת קשה משמאל. על ביבי, על בנט, על גופשטיין מצדי. ואתם יודעים מה? באמת יותר קשה למצוא. מצטער. זה אולי לא פוליטיקלי קורקט, אבל זה המצב.
אני יודע שיש, אני זוכר שקראתי ולא פעם, אבל עכשיו כשצריך להביא מישהו לפינה, כולם נעלמו. המחקר של "הקרן החדשה לישראל" עלה על זה כבר לפני שנתיים וחצי: "השמאל היא הקבוצה השנואה ביותר ברשת. השימוש בשפה האלימה כלפיה גדול פי שניים מהאלימות כלפי מתנחלים או חרדים. זו גם הקבוצה כלפיה נמצאו איומים ישירים באלימות". אבל עוד לא ויתרנו. אז כל היודע על מקום הימצאו של קומנט שמאלני אלים - או בכלל, אם יש תגובות שלדעתכם ראוי שנכיר את האנשים הנלבבים שמאחוריהן – אתם מוזמנים להדביק קישור פה בתגובות. רק אחר כך אל תספרו לי שהתקשורת סמולנית.