פתאום זה נהיה לי ברור. ניסיתי לחשוב כמו מארק צוקרברג – אני עושה את זה כל יום, לפעמים כמה פעמים ביום – והבנתי: פייסבוק: הולכת להתחיל לשלם למשתמשים. הרי פייסבוק לא מייצרת מילה אחת של תוכן, אלא משכנעת אותנו לעבוד בשבילה בחינם. זה מה שבאמת מוצלח בטכנולוגיה שלה: היא יודעת לשעבד את הנפש שלנו, ולגרום לנו לייצר ולמסור לה בחינם תוכן ששווה הרבה כסף. לא מגיע לנו?
עבור פייסבוק אנחנו לא רק הפועלים. אנחנו גם המוצר שהיא מוכרת. יודעים כמה אנחנו שווים בשבילה? בממוצע, כל אחד מאיתנו מייצר עבור פייסבוק הכנסה של דולר בחודש (משתמש אמריקאי מייצר לה ארבעה דולר בחודש). כשמכפילים את זה ב-1.6 מיליארד משתמשים, מתקרבים להכנסה שנתית של 20 מיליארד דולר. לא הגיוני לזרוק לנו משהו? לשחרר לפועלים הקטנים איזו ג'ובה, לפיתה עם זיתים?
הגיוני. אבל לא כי מגיע לנו או משהו. צדק חברתי עובד יפה רק בפרונט של עמודי הפייסבוק, לא מאחורי הקלעים שלה. זה הגיוני לפייסבוק כי אנשים משתפים שם פחות ופחות מידע אישי.
ואת פייסבוק זה מדאיג. אם לא מידע אישי, מה משתפים? כתבות מאתרי תוכן, מהניו-יורק טיימס ועד NEXTER ועד אתרים קטנים. וכאן נמצאת דרמה ענקית, שמחודש לחודש הולכת ומתעצמת.
פייסבוק מוצצת מאתרי התוכן את לשד החיים שלהם, את סיבת קיומם. היא שואבת מהם את התכנים והכתבות, וגם את תקציבי הפרסום. ההצעה הנדיבה-לכאורה שלה, לשלב את הכתבות המלאות בתוך הפיד ולוותר על הלינק וההפנייה לאתר בתמורה לחלוקת רווחים ("אינסטנט ארטיקלס"), העמידה אותם בדילמה מפחידה.
כבר היום הגרזן מתהפך לכולם מעל הראש. אתרים ותיקים ונחשבים כמו סאלון ומאשאבל מקצצים ומפטרים עובדים, כי תקציבי הפרסום נודדים לפייסבוק, וגם לגוגל. יש כאלה שמוטרדים מאובדן השליטה בגורלם – אי אפשר עם פייסבוק ואי אפשר בלעדיו. "אנחנו, העיתונאים החופשיים ביותר בכדור הארץ, הפכנו לעבדים של האלגוריתם של פייסבוק", נזף ניק דנטון בעובדיו, אנשי גוקר מדיה, כבר לפני שנתיים. ויש כאלה שמצטערים שבכלל הקימו אתר. "לו הייתי מקים את האתר שלי היום, הייתי מקים אותו כעמוד פייסבוק", אמר אום מאליק, שאתר הטכנולוגיה שייסד, ג'יגהאום, קרס בשנה שעברה (כאן הכתבה המקורית בניו יורק טיימס, ופה מתורגמת ב"דה-מרקר").
סוף דבר
ואז מה יקרה? את זה שאלתי לפני חודש את ראשי האתרים הגדולים בארץ במסגרת כנס DIGIT. "על מה מדברים בפייסבוק? מה מחפשים בגוגל? את מה שאנחנו יצרני התוכן מייצרים", ענה לי שם אחד, נקרא לו א', שמנהל אתר ישראלי גדול, נקרא לו כרגע m. "כרגע יש חוסר שיווי משקל מחפיר, שבו מי שמייצר את התוכן מקבל חלק הרבה יותר מדי קטן מהכסף. אבל תהיה איזושהי נקודה, יהיה קו פרשת מים, מה שנקרא 'אי אפשר להרעיב את העגל עוד ועוד', באיזשהו שלב הוא ימות, ואז נראה תנועה שכנגד". (אתר העין השביעית טרח לצטט )
אז נניח שהעגל רעב, ואין יותר וואלה ואין YNET ואין mako, ואולי גם אין ערוץ 2 ואין מקור ראשון ואין ניו יורק טיימס. אבל פייסבוק צריכה את התוכן הזה, כי בלעדיו גם אין פייסבוק. אז פייסבוק תשתף את האתרים בהכנסות מפרסומות, והם יהפכו לעמודי פייסבוק שנשלטים לגמרי על ידי גחמות הפיד, ומקבלים כמה לירות כדי שלא ימותו לגמרי. איך ייראה עולם התוכן שלנו? בואו נגיד: אם ימליצו שם על מסעדה, לכו לסופר. אתם מוזמנים להקליק פה לבדיקה הקטנה שעשינו לכמה מהם השבוע.
ואם זה נשמע לכם מופרך, תסתכלו איך סוכנות ידיעות שלמה הפכה למפעל פיקציות פייסבוקיות
אז מה עם הכסף אתם שואלים? כן, אז עשיתי גוגל, וגיליתי שבלהט החגים פספסתי ידיעה קטנה שעלתה בדיוק לפני שבועיים באתר TheVerge ובעקבותיו באתרים אחרים וגם אצלנו ב-NEXTER. הכסף בדרך. ואין שום סיבה לשמוח מזה.