"הילדים של היום אוהבים מותרות. יש להם נימוסים גרועים, הם בזים לבעלי סמכות, מפגינים חוסר כבוד כלפי המבוגרים ואוהבים פטפוטים במקום פעילות גופנית. הילדים היום הם השליטים ולא המשרתים בבתיהם… הם לא חושבים על דבר מלבד על עצמם, לא סובלים שום מגבלה, מדברים כאילו הם יודעים הכל… הבנות ישירות, חצופות וגסות באופן דיבורן, לבושן והתנהגותן".
אם לא ראיתם נקסט השבוע - אתם יכולים להמר: מי אמר? סופר נני? פרופסור ישעיהו ליבוביץ? עירית לינור? תכף התשובה, שכנראה תפיל אתכם מהכיסא.
על הצעירים של היום אומרים שהם אחרים. שהם נולדו לטכנולוגיה. אמרו את זה גם על ילדי האינטרנט של שנות ה-2000 בניגוד לילדי שנות ה-90, אמרו את זה על ילדי המחשבים של שנות השמונים, על ילדי הטלוויזיה והטלפון של שנות ה-70 וה-60. ובכל פעם, הסיפור הוא הטכנולוגיה עצמה - אלא על ההשפעות הנפשיות והחברתיות הדרמטיות שלה, שאת חלקן אנחנו מבינים רק שנים בדיליי. למשל - הרשתות החברתיות, מוואטסאפ ועד פייסבוק, שהגדירו מחדש דינמיקות חברתיות; כתבו כללים חדשים לאיך אדם צריך להציג את עצמו לעולם; ואפילו שינו את מה שהאדם חושב על עצמו.
1 מ-5 חושב על התאבדות
השבוע שידרנו בנקסט ספיישל על דור ה-k - ילידי 1995 עד 2003. בני 14 עד 23 (אפשר לצפות בו פה). בעולם המערבי, מדובר בדור שהוא לעתים מאוד חרדתי ולא שמח. אלו אנשים שגדלו בצל טרור שמכה בכל פינה בעולם המערבי, ובמקביל - בצל המיתון העולמי שפרץ בארה"ב לפני עשר שנים וסחף את העולם.
הם התבגרו בחברה שבה התיעוש מואץ, הטכנולוגיה משתנה ללא הרף והשכר נשחק. הם נחשפים ליותר מידע מאי פעם. ובחיי היום-יום, הדור הזה מאופיין בבדידות גדולה, בחרדה מתמדת, בהימנעות מנטילת סיכונים - אבל גם ברצון עצום לעשות דברים משמעותיים למען החברה.
"הדור הזה חרד, חרדה שלא תצפה שתהיה אצל דור צעיר", אומרת לנו פרופ' נורינה הרץ, מחוקרות בני הנוער החשובות בשנים האחרונות, בראיון מיוחד. "לא רק ענייני נוער - הם חרדים גם לגביי איכות הסביבה, לגבי מציאת עבודה, אפילו כניסה חובות. הם חרדים בצורה נואשת. בארה"ב, 1-5 צעירים חווה מחשבות אובדניות. באנגליה, שולש בשנים האחרונות מספר הנערים שניסו לפגוע בעצמם".
האופטימיסטים
ישראל, כמובן, שונה. הנוער כאן הרבה יותר אופטימי. 40% מהנוער בישראל מאמין שיהיה כאן טוב יותר. באנגליה ובארה"ב, המספר הזה עומד רק על 25%. אנחנו בישראל אמנם חלפנו על המיתון של 2008 כמעט ללא פגע, אבל ברור שזה הרבה יותר עמוק. אפשרות אחת: הישראלים, כאומה שסובלת מטרור עוד לפני שהוקמה בעצם, הפנימו את המצב ואת הסיכונים. עוד פיצוץ או פחות פיצוץ - אנחנו מבינים שכך נראים פה החיים, כבר עשרות שנים, עם עזה ובלעדיה. אולי זה קשור איכשהו לעובדה שישראלים צעירים מעשנים הרבה יותר.
אבל שני דברים ריתקו אותי באמת. האחד - זה דור שעם כמה שהוא משתמש כבד בסמארטפון, הוא מבין את הנזקים שלו, את הבידוד שהוא כופה - ולכן משתדל לייצר הזדמנויות לקשר אישי, בלתי מתווך, בלי מסכים ואפליקציות. הופעה, קריוקי, חדר בריחה - מה שלא יהיה, רק שהטלפון ישאר בצד.
הדבר השני - הנכונות שלהם לפעול למען אחרים. מפריע להם מאוד אי שיוויון על רקע מגזר, מגדר, כלכלה - והם מוכנים לעשות דברים כדי לצמצם אותו. אי שיוויון זו אחת הבעיות הקשות של אה"ב, וגם של ישראל. אם החבר'ה האלה יזכרו לטפל בזה כשיגיע תורם, או לכל הפחות ללחוץ על המהיגים המבוגרים לתקן את דרכיהם - הרווחנו. איזה נוער נהדר.
אגב - הציטוט המתמרמר על הילדים שאיתו פתחנו ? זה נאמר בשנת 469 לפני הספירה. לפני כמעט 2,500 שנה. הממורמר הוא לא אחר מאשר הפילוסוף היווני סוקרטס. באמת שאין חדש תחת השמש, לא אצל הנערים - ולא אצל הממורמרים.