בואו נגיד את האמת. נכנסנו למשבר הזה במצב קטסטרופלי. לא רק מערכת הבריאות באה רצוצה. אנחנו, הציבור, באנו רצוצים. מפלס העוינות והחשדנות בתוכנו מעולם לא היה גבוה כל כך. מפלס האמון והסולידריות מעולם לא היה נמוך כל כך, אחרי שלוש מערכות בחירות. וזה בדיוק הרגע שאנחנו נדרשים לגייס אותם.
זה קורה בכל העולם - הרשתות החברתיות פוררו את האמון הבסיסי של האזרחים במוסדות, בבעלי הסמכות והידע. פייסבוק מלאה אנשים שמסבירים למה הקורונה זו לא באמת מגפה. אבישי מרעננה, לא רופא ולא מדען, מסביר לי בעובדות למה המדענים טועים וההיסטריה מיותרת. הוא משוכנע שהפוליטיקאים מדליקים את כל זה בכוונה לצרכיהם. בלי להסכים איתו, אבל מבין למה הוא מרגיש ככה. מאיפה חוסר האמון הזה לרופאים, לפוליטיקאים ולכל מה שבאמצע?
הוא לא לבד. ואלה לא רק הרשתות החברתיות. שנים שהפוליטיקאים מכל הצדדים עושים הכל כדי שלא נאמין למילה שלהם. מהבטחות שווא ועד הרבה יותר חמור מזה. ועכשיו הם מבקשים את האמון שלנו? שנפקיד את גורלנו בידם בעת חירום, שנאמין שהם דואגים לנו ולא לעצמם, ושנציית להוראות ללא עוררין?
הם מבקשים שנשמור אחד על השני מהווירוס. הם מבקשים מאיתנו סולידריות? הם אלה שפוררו אותה ביסודיות לרסיסים. חצי עם לא מאמין לצד אחד, חצי עם לא מאמין לצד השני.
הבעיה היא לא פרטיות
השב"כ והמשטרה מוציאים עכשיו מהארסנל את הטכנולוגיות הכי מתקדמות לפיקוח ומעקב. זו שעת חירום. הבטיחו לנו שהכנסת תפקח על המעקב הדיגיטלי. זה כבר לא יקרה. את הפיקוח של בתי המשפט – השביתו. הבטיחו לנו שהמידע יימחק תוך 30 יום. בלילה שינו גם את זה. רק דבר אחד לא השתנה - הפוליטיקאים מצפים שנמשיך להאמין להם.
אז מה רע בזה שיעקבו אחרי חולי קורונה וידעו את מי הם עלולים להדביק? זה הרי לטובת כולנו. מה הבעיה? הבעיה היא לא סלולר ולא שב"כ, לא פרטיות ולא חוק. הבעיה היא אמון.
אין לי ספק שהטכנולוגיה תעזור להשתלט על המגפה. לכן אני לא נגד השימוש בה. אני כן נגד השימוש בה על ידי השב"כ, גוף צללים שלא תוכנן להתמודד עם אזרחים ולא מפוקח על ידי אור השמש. אני מפחד מההקפאה של הכנסת, הגוף הריבוני והמייצג של מדינת ישראל, שאמור לפקח על פעילות הממשלה. (שימו לב להזייה הזאת - ביד אחת הממשלה מגייסת את מיטב הטכנולוגיות הסלולריות דרך השב"כ, וביד השנייה היא מסבירה שאין דרך לקיים דיונים והצבעות בכנסת במצב הקיים. אולי תבקשו מהשב"כ שילמד אתכם להשתמש בטלפון סלולרי).
תעשו, אבל אני לא סומך עליכם
ולכן כשהממשלה אומרת "נעשה רק מה שחיוני" – אני אומר – תעשו, אבל אני לא סומך עליכם שהמידע לא ידלוף. לא סומך עליכם שהמידע לא ייגנב או ינוצל לרע. כן, תעשו הכל כדי להציל נפשות, אבל גם כדי להשיג בחזרה את האמון שלנו.
ממה אני חושש? שברגע שגבול הפרטיות נפרץ, הוא לא ישוב אחורה. שבסוף ימצאו תירוץ להאריך את התקנות. גופים לא אוהבים להיפטר ממידע שהשיגו. לכולנו ברור שחיים קודמים לפרטיות. אנחנו מצייתים להוראות, מוותרים על הפרנסה, נשארים בבית. אבל כשהדבר הזה ייגמר, נדרוש מכם את הפרטיות שלנו בחזרה, קובץ אחרי קובץ.
שלא נגלה בסוף המשבר – שיצרנו בעיה חדשה. שאנחנו הבראנו, והדמוקרטיה שלנו חולה אנוש.