אין כמו שמחה לאיד
בצל הטילים, השבוע זכינו לכמה בשורות משמחות בעולם הטכנולוגיה שגרמו לנו לשמוח לאיד. הראשונה היא הכישלון המהיר של סורה, אבל הגדולה היא ההפסדים של מטא בבית המשפט בארה"ב ואלפי תביעות בדרך. למרות זאת צריך לזכור - מדובר בסכום כל כך נמוך מתוך ההכנסות של החברה שכנראה שזה לא מזיז הרבה למטא

טעיתי, זאת האמת.
הפוסט ששיגרתי בסופ"ש שעבר לא היה מספיק מדויק בעובדות ובטון. צייצני X (טוויטר) לא יפספסו הזדמנות כזו ללעוג לטעות, ובעיקר לטועה. צלבו אותי מכל עבר.
האמת, מבין אותם. שמחה לאיד היא תכונה יהודית מפוארת, מסד תרבותי שמעוגן בלוח השנה (המן ובניו נתלו על העץ שבנה, המצרים חטפו עשר מכות? בואו נחגוג). היא בעיקר מוצלחת כשאתה בצד הנכון.
ועל כן, לא נחמיץ שתי הזדמנויות נדירות לשמחה לאיד מהשבוע.
הצנועה יותר היא OpenAI, שסוגרת את Sora בת החצי שנה. מנוע ג'ינרוט הווידיאו שחובר לרשת חברתית רשם לפני חצי שנה הייפ פסיכי. בקלות נדירה יכולת להפוך את הפרצוף שלך לחומר גלם כמעט לכל סרטון, אבל נדמה שמה שנזכור ממנו זה סרטונים מטופשים בכיכובו של סם אלטמן. כולם רצו להידחק פנימה, ואחרי שבועיים כולם מיצו. אבל לא הכישלון מצדיק את השמחה לאיד, אלא היומרה שמאחוריו. האם אנחנו זקוקים לעוד רשת חברתית שתתחרה בטיקטוק? עוד ניסיון למכר אנשים לתוכן של שלולית בוץ ולדחוף להם פרסומות? אפילו OpenAI הבינה שזה נתיב מעפן, ולכן היא נסגרת.
השער נפתח
ההזדמנות השנייה והמהותית יותר לשמחה לאיד היא מול מטא.
אחרי שנים של זלזול מופגן בטובת המשתמשים שלה, לאורך כל הדרגים והמוצרים - היא הרוויחה את זה ביושר. השבוע נפסק לראשונה שהחברה גורמת למשתמשיה התמכרות מכוונת.
לפני כמעט 7 שנים ניצלתי הזדמנות לזעוק שאלה אחת בלבד לשריל סנדברג, אז סגניתו של צוקרברג ומספר 2 בפייסבוק: "האם פייסבוק תהיה אי פעם פחות ממכרת".
סנדברג כמובן נפנפה אותי ואת השאלה בהרבה מילים מכובסות.
עכשיו בית המשפט קבע: פיתחתם מוצר ממכר בכוונה. אגב, הנהלת מטא ישראל לא מדברת איתי מאז אותו אירוע. הם כעסו עלי שהייתי לא הוגן, אפילו השמיצו אותי בכמה הזדמנויות מול קהל. אין להם בושה, באמת.
מתוך הניוזלטר של דרור גלוברמן Skip Intro. עוד טורים כאן
בחזרה לתובעת.
הפיצוי שנפסק נגדה השבוע בגובה 3 מיליון דולר בתביעה של בת ה-20 שטוענת שהתמכרה בכוונה הוא שטויות במיץ. נמוך מתקציב שקיות האשפה בחברה. גם אותו מטא תחלוק 70-30 עם גוגל של יוטיוב, שנתבעה והפסידה במשפט גם היא.
יש פה שני "אבלים" מאוד מאוד גדולים:
- זו הפעם הראשונה שבה הצליחו התובעים ובית המשפט לעקוף את המחסה שתחתיו הסתתרו מטא וגוגל מאחריות. המחסה הוא כמובן "סעיף 230", חוק אמריקאי בן 30 שנה שפוטר פלטפורמות אינטרנטיות כמותן מאחריות לתוכן. הטענה בתיק הזה הייתה אחרת: לא התוכן אשם, אלא המנגנון - האלגוריתם שהשתמש בתוכן כדי לייצר התמכרות בכוונת מכוון.
- מאחורי התיק הזה עומדים בשורה כבר אלפי תביעות נוספות, של מדינות, מחוזות, קהילות ובתי ספר, שמשתמשים בטענה זהה כדי לדרוש פיצוי. הצלחת התביעה הזו היא תחזית בוהקת גם עבורן.
התובעת, Kaley G.M, העידה שהיא החלה להשתמש ביוטיוב בגיל 6 ובאינסטגרם מגיל 9, ושעם השנים השימוש הלך והפך "לבלתי נשלט", עד שהייתה מחוברת שעות רבות ביום. היא וחלק מהמומחים שתמכו בה ייחסו לזמן המסך הממושך ולתכנים שאליהם נחשפה - במיוחד תכנים על גוף, יופי והשוואה חברתית - החמרה קשה בדיכאון, בחרדה, במחשבות האובדניות ובדיסמורפיה הגופנית שממנה סבלה.
הוצגו מסמכים רפואיים ועדויות של פסיכולוגים ופסיכיאטרים שתיארו את הקשר בין שימוש כפייתי ברשתות החברתיות לבין מצבה הנפשי, ברמת הסתברות שמספיקה בדין אזרחי ("יותר סביר שכן מאשר שלא").
מומחי חוויית משתמש והנדסת אנוש ניתחו בפני המושבעים את מנגנוני העיצוב של אינסטגרם ויוטיוב, כמו גלילה אינסופית, ניגון אוטומטי ולייקים, והסבירו איך הם מתוכננים לשמור על המשתמש "עוד דקה ועוד סרטון".
מומחים למדעי המוח ולבריאות נפשית אצל מתבגרים תיארו כיצד מנגנוני תגמול כאלה משפיעים במיוחד על מוח של צעירים שעוד לא פיתחו שליטה בדחפים, ולכן מגדילים סיכון ל"שימוש בעייתי" או התמכרותי ולפגיעה בדימוי העצמי.
המומחים טענו שהחברות יכלו לשנות הגדרות ועיצובים כדי לצמצם שימוש בעייתי (לדוגמה: הגבלות זמן, פחות התראות, ברירות מחדל מחמירות יותר לקטינים), אך לא עשו זאת, בין השאר כדי לא לפגוע במדדי מעורבות והכנסות.
להצליח בגדול
במהלך המשפט הוצגו מסמכים פנימיים של מטא, שבהם נכתב שכדי "להצליח בגדול עם בני נוער" צריך למשוך ילדים לפלטפורמות עוד לפני גיל העשרה, וכן מסמכים שמראים שהחברה ידעה שילדים מתחת לגיל 13 נמצאים בפועל בפלטפורמות, בניגוד לגיל המינימום לפי החוק האמריקאי לאיסוף מידע.
מארק צוקרברג הודה שבעיית זיהוי קטינים קיימת וש"קיווה להתקדמות מהירה יותר" בתחום הזה. מנהל אינסטגרם, אדם מוסרי, ניסה לטעון שאין "התמכרות לרשתות חברתיות" אלא רק "שימוש בעייתי", אך עצם ההבחנה הזו חיזקה בעיני התובעים את התזה שהחברה מכירה בקיום שימוש פתולוגי, אך בוחרת למסגר אותו בצורה מרוככת ולא לפעול באופן מספק.
עוד השבוע, הושת על מטא פיצוי עתק של 375 מיליון דולר על ידי מדינת ניו מקסיקו, משום שהפקירה ילדים לטורפים מיניים על גבי אינסטגרם ופייסבוק ולא הגנה עליהם, מנעה את כניסתם או את השיחות המסוכנות.
חצי יום עבודה
נשמע כמו הרבה כסף? זה הרגע להיזכר שמטא הכניסה 60 מיליארד דולר ברבעון האחרון.
הקנס על פגיעות מיניות בילדים בניו מקסיקו הוא אמנם הכי גבוה שהחוק שם מאפשר - אבל מטא מכניסה את הסכום הזה בחצי יום עבודה. כל יום, כולל שבתות וחגים.
אחרי שנים של תביעות וקנסות עתק, חלקם במיליארדים, אפשר להניח שמנהל הכספים של מטא כבר צופה גם את הקנסות הבאים. והבוס שלו, צוקרברג, מחליט כמה מתקציב החברה להפנות למנגנוני הגנה, ואיזה גודל סיכון לקחת.
כלומר, הפגיעות הנפשיות המוכחות בכם ובילדים שלכם, מאות מיליוני אנשים שסובלים מהתמכרות, בדידות, שנאה עצמית ופגיעה עצמית, ילדים שמופקרים לטורפים מיניים, פגיעות קשות בפרטיות, הפצת שקרים והסתה עד כדי הרס הדמוקרטיה - כל אלה הם חלקים במודל העסקי. כמו לחטוף סרטן מסיגריות. כבר שיקללנו את זה פנימה, אומרת לעצמה מטא, ועדיין זה משתלם מאוד כלכלית.
מטא עצמה שלחה חוקרים, שחשפו גם הם נזקים כאלה. אלו נחשפו בעיתונות לאורך השנים. והבחירות הניהוליות של צוקרברג וחבריו, לא מותירים להם שום סדק לחמוק מאחריות. הם יודעים, ובוחרים.
ולכן השמחה לאיד.
פשוט, מגיע להם.