תמונת עמוד תכנית דרור גלוברמן (צילום: קשת 12)
דרור גלוברמן|צילום: קשת 12
לא תאמינו איך מורי ישראל השתפרו במהלך שנת הלימודים החולפת. בעיקר בכישרון אחד: לזהות עבודות שנכתבו עם בינה מלאכותית. להריח את האלגוריתם שבחש בספר מלכים ב' או פירט כל כך יפה על מבנה התא. חלק מהמורים משתמשים באפליקציות מיוחדות - אחרים התמחו בהפעלת מכונת אמת בזמן אמת: "ריף בוא הנה. למה התכוונת כשכתבת: אוקסימורון טיפיקלי למשורר הזה'?". כשריף מגמגם, ברור מי כתב. 

אבל המסר הוא: "חדשנות זה מפריע".
את התלמידים שלי בתואר שני למנהל עסקים לימדתי השנה קורס בחדשנות יחד עם עמיתי שי פרח. כשהבנו לאן הרוח נושבת, הפכנו אותו און-דה-פליי לקורס שמתמקד בבינה מלאכותית. את העבודה הם נדרשו להכין בעזרתה. אבל שיהיו שיפוטיים. היא לא החליפה אותם, היא הרימה אותם. זה המסר. ככה עובדים היום. אגב, גם את המבחן כתבתי בעזרת ChatGPT. ועכשיו כשיש ציונים אני יכול להגיד לכם שהוא עשה בדיוק את העבודה הנדרשת. 

ולכן שמחתי באמת כשמשרד החינוך הודיע שמהשנה הבאה בינה מלאכותית תהיה כלי שמשתמשים בו בכיתות, שמשתמשים בו לבניית תוכניות לימוד, והכי חשוב - כלי שיתגבר את המורים התשושים והמתמעטים מול צרכי התלמידים. בהמשך גם מבחני המיצ"ב וחלק ממבחני הבגרות יתקיימו תוך התבססות על הטכנולוגיה החדשה, על פניו - חתיכת רעידת אדמה.

בדיוק מה שחסר

בינה מלאכותית יכולה להיות מורה פרטית מעולה. היא יכולה ללמד כל אחד, בכל מקום, כל מקצוע,  בקצב מותאם אישית. אני חוזר: כל תלמיד, בכל מקום, כל מקצוע, בקצב מותאם אישית. יש לבינה סבלנות להסביר לכל תלמיד את הנקודה שבה הוא מתקשה שוב ושוב. בדיוק מה שחסר במערכת החינוך. 

עוד צריך לראות מה יהפוך מסיסמאות למעשה בשטח. אבל האמת שכאן גם הסיסמה חשובה: חדשנות - מחבקים. לא דוחים. בינה מלאכותית זו לא רמאות - זה כלי עבודה שבית הספר מעריך, משתמש בו, ומלמד את התלמידים להשתמש בו. 

רק חבל שכרגע היא נשארת בגבולות מערכת החינוך ולא יוצאת לתחומים אחרים. מה עם בית ספר בינה מלאכותית עבור ההורים והאזרחים בכלל? כי המהפכה היא לא בעתיד של הילדים, היא כבר בהווה. שלנו. 

מיעוט רועש 

אם ישיבות ההורים בבית הספר שלכם מנומנמות, הנה דרך לדחוף להן קצת פלפל: תעלו לסדר היום הצעה לאסור על הכנסת סמארטפונים לכיתות. לא משנה באיזו כיתה. משעמם לא יהיה. 

אם זה נדמה לכם נגד הקידמה, תחשוב שוב: אחרי צרפת, אוסטרליה, סין, פינלנד ואיטליה - גם הולנד אוסרת עכשיו על הכנסת סמארטפונים, טאבלטים ואפילו שעונים חכמים אישיים לכיתות. כך הוסכם בין בתי הספר והממשלה. למה? כי הם מסיחים את דעתם של התלמידים. "התלמידים צריכים להיות מסוגלים להתרכז, וצריך לתת להם את ההזדמנות ללמוד היטב", אמר שר החינוך ההולנדי. "הטלפונים הם הפרעה, כך מראים מחקרים מדעיים. עלינו להגן על התלמידים מפניהם". השימוש במכשירים יותר רק למטרות לימודיות מוגדרות, מסיבות רפואיות או לעזרת תלמידים עם צרכים מיוחדים. 

המדע יודע את זה לא מאתמול: כשהטלפונים בסביבה או סתם מונחים על השולחן, הדעת כבר מוסחת גם אם לא משתמשים בהם. ציוני התלמידים יורדים מעט, בין היתר בגלל פיצול הריכוז הזה. גם הקשרים בין התלמידים נפגעים, ואיתם מיומנויות התקשורת הבינאישיות שאמורות להירכש ולהשתכלל בגילאים האלה. ההפרעה הסלולרית ממוסמכת מדעית מאינספור כיוונים והוכחות.

ילדים צופים בסמארטפון (צילום: Silvia Moraleja, shutterstock)
ילדים צופים בסמארטפון|צילום: Silvia Moraleja, shutterstock

אז מה בישראל? 

כל בית ספר לנפשו. כל מנהלת ומנהל צריכים להחליט. ומספיק הורה קולני שינופף בזכות הבחירה ("אתה לא תגיד לילד שלי!") ויצעק שסמארטפון זו זכות יסוד! ועוד במדינה כזו! עם כל מה שקורה! הורה אחד כזה מספיק כדי להרתיע את המנהל מלקבל החלטה אמיצה ומתבקשת. 

אבל בשביל מה באים לבית הספר? בשביל הזכות של ילד להתבודד עם סמארטפונו והזכות של ההורה להפריע לילד בכל רגע נתון? או בשביל לנצל את ההזדמנות החד-פעמית בחיים ליצור מיומנויות למידה ויצירת קשר חברתי? 

ולא, זה לא מתנגש עם הפסקה הקודמת על טכנולוגיות בחינוך. זה משלים אותה. לא צריך כל כך הרבה הבנה וניסיון בטכנולוגיה כדי להגיד בביטחון שיש הרבה טוב חינוכי שאפשר להפיק ממסכים והרבה רע שצריך למנוע. 

ועכשיו תרשו לי להפתיע אתכם: אם תעלו את הנושא לדיון, יש מצב שיהיה משעמם. בשבוע החולף עשיתי את הכי קרוב שאני יכול לסקר מדעי: שאלתי לעמדות החברים בקבוצות הוואטסאפ שלי, בטלגרם ובטוויטר. התוצאות, שאינן תקפות מדעית בשום דרך - הפתיעו אותי. 

מתוך 1,124 המשיבים נכון לאתמול בערב, פחות מ-10% מתנגדים להחרמת הטלפונים הסלולריים. יותר מ-90% - תומכים. מתוכם, חמישית תומכים אבל חוששים שהמהלך ייכשל. 

עם יותר מ-90% שתומכים - אני לא מבין על מה הדיון. חסרים לכם מחקרים? יש כמה בתי ספר בישראל שכבר מתנהלים עם עמוד השדרה הניהולי המתבקש וללא סלולרים. שיערוך משרד החינוך מחקר השוואתי בינם לבין בתי ספר רגילים, ויקבל החלטות אמיצות.

למה זה דחוף עכשיו? כי החופש הגדול זה הזמן שבו ההורים קונים לילדים סמארטפונים "לקראת השנה הבאה". איזה אוקסימורון. אם ההורים צריכים לשמור על קשר ולוודא מיקום והגעה, שיקנו טלפונים טפשיים. אם הם צריכים מכשיר שמעסיק את הילדים, טאבלט בבית גם טוב. ואם מישהו ממש רוצה לשכנע גם את ה-10% הנותרים, שישלח אותם לכאן.