בכל הפטפטת סביב דוח אסון מירון, נדמה לי שהעיקר פוספס. כולם התמגנטו סביב האישי: מי ידע, מי אחראי והאם ימשיך בתפקידו.
אבל הבעיה שלנו גדולה וקשה יותר לתפיסה: הניהול הגרוע של ענייני המדינה. אנחנו בוחרים אנשים לתפקידים למעלה ולמטה על סמך הכישורים הלא נכונים.
כדי להיכנס לרשימה לכנסת צריך להתחבר לקבלני קולות ולהבטיח ג'ובים (תכף נחזור לג'ובים האלה). משם, הכניסה לכנסת גם היא על סמך הכישורים הלא נכונים: אתה צריך להיות צעקן כיכרות טוויטר עם כריזמה של מארגן כנופיות, יללן מקצועי, אלוף בהטחת האשמות רבע מבוססות ורקימת קומבינות בסתר תוך גלגול עיניים והכחשה אינסופית במטרה להיראות כמי שדואג לבוחריך ולפטרוניך, ושתשרף המדינה.
פעולה למען האינטרס הציבורי הכללי? את מי זה מעניין. הדרג הנבחר כולל אנשים שבינם לבין הבנת המדינה, יכולת תכנון וניהול, רקורד מוכח בהנעת תהליכים ועמידה ביעדים או סתם ניקיון כפיים אין שום קשר. האחרון שנבחר כי הצליח במשהו היה כחלון ש"הדהים" אותנו עם הסלולר. מאז גם זה נגמר. גלנט נחשב היום לשר מוזר ומוקצה בליכוד ובממשלה, כי בחוצפתו הוא מעמיד את טובת המדינה לפני טובת מנהיגו.
כשבמגזר העסקי אומרים עליהם "לא הייתי נותן לו לנהל מכולת", אלה לא מילים ריקות. רבים מהשרים באמת לא התכבדו בכישורים לניהול חנות מכולת. כל מנהלת צוות בחברת הייטק שצריכה לדווח להנהלה העולמית יודעת ניהול תהליכים ועמידה ביעדים יותר משרים בממשלה. אבל כשאנחנו הולכים לקלפי אנחנו שואלים שאלות אחרות, ולכן נותנים להם לנהל משרדי ממשלה, מיליארדי שקלים מכיסנו ואחריות לחיי אדם.
והמסר מחלחל למטה. כך אותם נבחרי ציבור בוחרים את הכפופים להם, אלה שבאמת אמורים לבצע. אותם נבחרי ציבור לא מוכשרים אפילו לא מבינים שמינוי של אדם מוכשר תחתם עלול להציל אותם.
המוכשרים ותמימי לב מוצאים עצמם אט אט נדרסים או מועפים החוצה, ולא חסרות דוגמאות שמיות מכאן עד הירח. מי במקומם? אהלן אהלן, הגיע מועד התשלום: הג'ובים. זוכרים? "ג'ובים" זה אומר שאנחנו הציבור משלמים משכורת לאיזה מנהל מחוז דרום ברשות החצץ והדרדרת, שאיננו מוכשר בתפקיד ניהול מחוז דרום של רשות החצץ והדרדרת, אלא מוכשר בארגון קולות למי שמינה אותו. מחוז דרום מעניין לו את הזובי. התפקידים ברשויות, במשרדים, בממשלה ובזרועות החוק מאוישים פחות ופחות על סמך כישורים ויותר על סמך נאמנות וקשרים. וכשבעלי התפקידים יודעים שהמינוי או הבחירה בהם לא קשורים ליכולת, לביצועים או לרקורד מוכח, אלא לקשרים וקומבינות, אז על זה הם מתאמצים.
זה מה שקורה כשמעדיפים נאמנות אישית על יכולת ניהול ונאמנות למדינה ולתפקיד. וזה מסביר את אסון מירון, ואת 7 באוקטובר, וזו הבעיה המרכזית שלנו. והיא לא קשורה כמעט באף אדם אחד ספציפי. כמעט.
כמה אפשר לשקר
משתי חברות המוניות האוטונומית שכבשו את סן פרנסיסקו לפני שנתיים, נותרה אחת: וויימו של גוגל, שטוענת שהיא פי שבעה יותר בטוחה ממכונית נהוגה על ידי אדם. את השנייה, קרוז של ג'נרל מוטורס, אהבתי מאוד. היו חמודים כאלה. לפני שנה וחצי הם טענו שהמכונית שלהם זקוקה להתערבות אנושית פעם ב-95,901 מייל של נסיעה. זה באמת נתון פנטנסטי: פעם ביותר מ-150 אלף קילומטר. עבור הרבה אנשים, זה אומר שהמכונית תזדקק להתערבות פעם ב-5 שנים. הנתון הזה שם את קרוז גבוה בראש רשימת המכוניות האוטונומיות.
אלא שבאוקטובר באחרון נדרסה אישה בסן פרנסיסקו, קרוז לא סיפקה את כל הנתונים, נפתחה נגדה חקירת עומק ממשלתית, ובה התגלה הנתון האמיתי: 5.
המכונית האוטונומית לכאורה של קרוז זקוקה להתערבות לא כל 95,901 מייל כפי שדיווחה, אלא כל 5 מייל של נסיעה. הנתון המדווח מגלם סטייה קטנה של פי 19,180 מהאמת. להגנתה, טוענת קרוז שההגדרה של "התערבות" לא ברורה, ושבמקרה שלה מדובר בתקשורת של המכונית עם המוקד, שנפתרת ברוב המקרים לפני שאדם נכנס ללופ בכלל. אוקיי. אז לא 5. אולי זה 50. או 500. אבל נראה שהמספר 95,901 לא היה מחובר לשום דבר. וכמה חשוב רגולטור חזק, בעיקר כשהחיים שלנו משתנים כל כך מהר.
אפל: אומץ ניהולי או כשלון מפואר?
אגב, גם באי תערוכת הסלולר של ברצלונה התעניינו במכוניות לא לא פחות מבסלולר. רבים התפעלו משיאומי שהציגה מכונית (!) מתוצרתה, ואז ירדו על אפל שבדיוק הודיעה על ביטול פרויקט המכונית שלה. האם הביטול הוא כשלון אדיר של אפל, או דווקא אומץ ניהולי מצדה, התאמה לתנאי השוק, בחירה חדה של סדרי עדיפויות ופוקוס על מה שחשוב? על זה דיברנו בפרק החדש של "בזמן שעבדתם".
קצת אחרי ההקלטה התברר לדני פלד ולי ששוב בחרתם בנו ל"פודקאסט השנה בטכנולוגיה" בתחרות של גיקטיים. זה לא מובן מאליו גם בשנה השלישית, אנחנו באמת שמחים ומוחמאים (דני מקווה שזה בסדר שאני מדבר בשמך). בא לנו עכשיו לחלק גלידה לכל המאזינות והצופים.
אבל קשה לחגוג עכשיו. הלב שלנו בעזה, אבל העולם לא מחכה. שרי ממשלת סינגפור עמדו והסבירו בפרלמנט למה המדינה תשקיע מיליארד דולר בבינה מלאכותית: בעידוד חברות ובסבסוד של לימודים אקדמיים לאזרחים מעל גיל 40 - כדי שימשיכו להיות רלוונטיים בשוק התעסוקה.
מיום ליום, מדינת ישראל לא במשחק. היא הולכת ומתרחקת, מהרבה סיבות. ואנחנו רואים שליחות עצומה בלחבר כמה יותר ישראלים לעולם, לחדשנות ולעתיד, גם לעתיד הפרטי שלהם. ותודה לעורכת שלנו אפרת מירון, לרוח הגבית מקשת וממאקו, ותודה לכם על כל האהבה. זה גם בשם דני.