זה כנראה הקרב שמפלג עכשיו את עם ישראל, יותר מהרבה מהשאלות הרגילות שמעמיסות את הכותרות. לחזור לעבוד מהמשרד? או להמשיך לעבוד מהבית? מה הדבר הנכון, ולמי?
הניסוי האדיר והעולמי הזה שהקורונה כפתה על כולנו לא ייעלם פתאום. להרבה חברות, אנשים ומנהלים, נפתחו אפשרויות חדשות. רגע, מה נפתח כאן? חלון הזדמנויות או תיבת פנדורה? כי עכשיו, כשכבר מותר לחזור למשרדים, אני שומע על מנהלים שדורשים מהעובדים לחזור למשרד, למרות שזה הדבר האחרון שבא להם לעשות. מצד שני, יש חברות שהחליטו לעבור לגמרי למודל של עבודה מהבית, והותירו עובדים מבואסים, שדווקא מעדיפים את החלל המשרדי על האנשים, המזגן והקפה שבו.
אז למי זה מתאים? לפי מחקרים - וכאלה לא חסרים עכשיו - אם אתם עובדים בהיי-טק, בכספים או בתקשורת, עבודה מהבית יכולה בהחלט להיות אפקטיבית. לא מעט מנכ"לים של חברות סטארט-אפ טוענים שהתפוקה מהבית ממש בשיא. אבל אם אתם עובדים במסחר, בבידור או בתיירות - כנראה שזה פחות מתאים לכם. אבל רק התחלנו.
קללת האופן ספייס
יש סוגי עבודות שהעובד עושה לבד. הוא מול המחשב. יש אנשים שהאופן ספייס המקולל הורג אותם. הדיבורים, הדאחקות, הטלפונים של האחרים מחסלים להם את הריכוז ואת היצירתיות. יש כאלה שבדיוק להיפך - הזמזום הקבוע הזה בחוץ עושה להם שקט בפנים. יש סוגי עבודות שדורשת סיעור מוחות יצירתי קבוע, למשל בפיתוח טכנולוגי או בפרסום. יש מקומות עבודה שדורשים מהעובדים להיות בתיאום קבוע אחד עם השני ולהעביר אינפורמציה הרבה פעמים ביום. במצב כזה, עבודה מהבית היא לא יעילה ומסורבלת.
אבל גם היתרונות ברורים: לעובדים יש גמישות, הם חוסכים בזמן ובמשאבים לעצמם ולמעסיק. קללת הנסיעות, שבישראל היא מהגרועות בעולם המערבי, נעלמת לגמרי. יש פחות ישיבות, ויותר פוקוס בעבודה עצמה. זה ממש שווה כסף - אפילו ברמה של חיסכון של משכורת אחת לשנה.
הילדים: כוכבי הזום הבלתי מוזמנים
מסתבר שזה גם עניין של גיל והמקום של עובד בחיים. דווקא הצעירים, אלה ששוכרים חור מעופש של 27 מ"ר בשכונה מטונפת עם פוטנציאל מגניבות - דווקא אלה מעדיפים מקום עבודה שאפשר ללכת אליו, להתאוורר מהבית הצפוף, לפגוש בחורים ובחורות, וליהנות מהמזגן, הקפה, המחשב והאינטרנט של מקום העבודה. זה הרבה יותר נוח כשמבלים חצי יום באמזון, באסוס ובפייסבוק.
כשהילדים מצטרפים לעסק, הם כרגיל משנים הכל. ילדים בגיל חד ספרתי שדורשים תחזוקה בלתי פוסקת הפכו להיות הכוכבים הבלתי מוזמנים בישיבות זום. אם יש לכם בבית חדר עבודה שאפשר לסגור אותו, ומישהו לחלוק איתו את תורנות השמירה על הדלת - בן או בת זוג, מטפלת או סבתא - זה עוד סביר. אבל אחרת, הרבה הורים רק מחכים להזדמנות להימלט למשרד, עם ובלי קשר לעבודה. דווקא המבוגרים שמחים יותר לעבוד מהבית - בתנאי שהם מתגברים על המכשולים הטכניים. אז למי מתאים לעבוד מהבית? נכון, זה מסובך. אבל עוד לא סיימנו.
הבוס רוצה לראות בעיניים
חברת MedHub הישראלית שלחה כבר לפני שנה עשרה עובדים לעבוד מהבית. אחרי עשרה חודשים, התברר שתשעה מהם הפכו ליותר פרודוקטיביים, והחברה חסכה 55 אלף שקל על הוצאות משרד ונסיעה. העובדים האלה נשארו לעבוד מהבית.
אגב, יש לא מעט מחקרים שמראים שאורך יום העבודה דווקא עלה כשהעובדים נשארים בבית. זה לא רק זמן הנסיעות שנחסך - אלא גם הטשטוש בין זמן הבית וזמן העבודה שמעולם לא היה מובהק כל כך. קשה להפריד בין הדברים, ואני שומע על הרבה אנשים שנכנסים בבוקר לחדר העבודה, ואחרי שעה וחצי מגלים שכבר חושך בחוץ.
לא מעט חברות כבר גילו את היתרונות. בטוויטר ובמקומות אחרים הודיעו לעובדים שהם רשאים להמשיך לעבוד מהבית בחודשים הקרובים, או אפילו לצמיתות. לא רק שזה מאפשר לחסוך בהוצאות המשרד - ובכלל לחסוך את המשרד. וגם לחסוך במשכורות. מי אמר שאם המשרד שלך ברוטשילד בתל אביב, צריך לשכור עובדים שגרים קרוב ומשלמים שכירות גבוהה? אפשר לשכור עובדים מהפריפריה בשכר נמוך יותר. עובדי פייסבוק שמחו אולי לגלות על גמישות שמגלה ההנהלה, עד שהם גילו שהיא תגלה גמישות גם בקשר לשכר שלהם.
מצד שני, לא מעט מנהלים טוענים שקשה יותר לנהל כשהעובדים לא נמצאים סביבך, פיסית. יש בזה אמת. אבל זה יכול להיות בסך הכל הרגל. לראות את העובדים - עובדים. בכלל, ברמות כאלה של חוסר אמון, אולי אלה העובדים הלא נכונים. או המנהלים הלא נכונים. "אנשים שנמנעו לעבוד מרחוק - יגלו שהם פורחים כך. מנהלים שחשבו שלא ניתן לנהל צוותים מרחוק - יאמצו תפיסה חדשה", אומרת ג'ניפר כריסטי, מנהלת משאבי האנוש בטוויטר. "לא נחזור לאחור". נשמע טוב, אבל מה עם קצת שמוזינג? מי לא ארב לבוסית שלו ליד פינת הקפה, לזרוק לה באגביות משהו על ההישג האחרון שלו, ולהחמיא לה על ההחלטה האחרונה שלה? לפוליטיקה ארגונית עוד לא המציאו פטנט בזום.
אז מה הכי טוב? לשלב, טוענים חוקרים אחרים. שיאי היעילות ושביעות הרצון מגיעים כשמאפשרים לעובדים לעבוד יומיים-שלושה מהבית.
וזאת אולי חלק מהבעיה. שאנחנו מחפשים פתרון אחד שנכון לכולם. אין כזה. ואין ברירה אלא לעשות את הדבר האחד שכולנו כל כך שונאים שאומרים לנו לעשות - גם העובדים, ובעיקר המנהלים: להירגע, לקחת נשימה, להקשיב לעצמך ולאחרים, לקחת סיכון ופשוט לנסות.