האם ההגנה מפני קרינה סלולרית בישראל מספיקה? התקנות הישראליות לסף הקרינה המותר לאנטנות סלולר לא עודכנו מאז 2009 - לפני ההתפשטות המאסיבית של הדור השלישי והסמארטפונים. אמנם, יש הטוענים כי התקן בישראל מחמיר ביותר, אך אותה תקינה מחמירה כביכול השתנתה עם השנים - ובינתיים מדינות באירופה אימצו כללים מחמירים פי כמה וכמה. המסקנה המטרידה העולה מנתונים אלה היא כי ייתכן שהמשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ומשרד התקשורת צריכים לתכנן בהקדם תקנים חדשים לקרינה הנפלטת מהאנטנות הסלולריות בישראל.
כשמדברים על קרינה סלולרית בישראל, מיד צץ קו ההגנה ההסברתי הקבוע של חברות הסלולר, שחוזר על עצמו פעם אחר פעם. תחילה מסיטים את הדיון מאנטנות הסלולר למכשירי הסלולר. לאחר מכן ממליצים על נקיטת צעדי זהירות המכונים "עיקרון הזהירות המונעת", שנוגעים כולם לשימוש במכשיר (שימוש באוזניות, הימנעות מדיבור במעליות) אך אינם נוגעים כלל לאנטנות.
אם הדיון עדיין נמשך, מציגים את הטענה - הנכונה כשלעצמה - שיותר אנטנות משמען פחות קרינה, ואחריה צצים לעתים גם שמות קבועים בתור חותמת כשרות למצב הקרינה בישראל והתקינה הקיימת - חוקרת הסרטן והקרינה פרופ' סיגל סדצקי, מחקר ידוע בשם אינטרפון, ואחראי הקרינה והרעש במשרד להגנת הסביבה, סטיליאן גלברג. לבסוף, לפי הצורך, נשלף גם "נשק יום הדין" - הטיעון שלפיו התקינה בישראל מחמירה פי עשרה ביחס להמלצות ארגון הבריאות העולמי.
אלא שהעולם זז ומשתנה. מחקר האינטרפון, המחקר הגדול ביותר בנושא הסלולר עד כה, הסתיים ב-2006 - עוד לפני שהדור השלישי בסלולר היה נפוץ - ויש רבים המבקרים אותו. מאז נכתבו הרבה מחקרים חדשים, בין השאר של חוקרים ישראלים. חלק מהמחקרים, בניגוד לטענות חברות הסלולר, מתייחסים דווקא לאנטנות הסלולריות כמסוכנות.
החוק מתבסס על המלצות ישנות
חוק הקרינה הבלתי-מייננת מ-2006 התבסס על המלצות ישנות כבר לאותה התקופה: המלצות קרינה מ-1998 של ארגון ICNIRP - הוועד הבינלאומי להגנה מקרינה בלתי-מייננת. הוועד נוסד בגרמניה והמלצותיו מקובלות גם על ארגון הבריאות העולמי (WHO). הוא המליץ על סף חשיפה של 400 מיקרו-ואט לסמ"ר בדור השני ועד 1,000 מיקרו-ואט לסמ"ר בדור שלישי בתור הקרינה המקסימלית המותרת לחשיפה. התקן שנקבע הוא על פי מה שמכונה "נזק חומני" - כלומר חימום הגוף בטווח זמן קצר מאוד. הארגון קבע שקרינה שתחמם את הגוף יותר ממעלת צלזיוס אחת בתוך שש דקות היא מסוכנת, אך כל השאר לא.
רק ב-2009, שלוש שנים לאחר החוק, נקבעו התקנים הישראלים לחשיפה מקסימלית לקרינה. כצעד של זהירות, נקבע בישראל כי החשיפה המקסימלית לקרינה צריכה להיות עשירית ממה שקבע ICNIRP - כלומר 40 מיקרו-ואט לסמ"ר בדור השני ועד 100 מיקרו-ואט לסמ"ר בדור השלישי.
יש כמה בעיות בשיטת התקינה הזאת. ראשית, כיום מתחזקת התפישה כי קיים גם נזק קרינה שאינו מבוסס חום, ולא נכון לבדוק רק כוויה מיידית ממקור קרינה, כי למעשה אנחנו חשופים לקרינה סלולרית מהאנטנות שמסביבנו וממקורות נוספים 24 שעות ביממה. מחקרים רבים נוגעים להשפעות של חשיפה ארוכת טווח לקרינה על פוריות, זיכרון, גידולים, שבירת רצף הדנ"א ודליפה במחסום הדם-מוח. תקן המבוסס על הנזק התרמי פשוט אינו מספיק.
התפישה כי קיים גם נזק שאינו מבוסס חום היא די מקובלת, גם על ידי המומחים המקומיים גלברג וסדצקי. באתר "תנודע", העוסק בענייני קרינה, ושבראשו עומדת סדצקי, נכתב כי "קיימת הסכמה כי קיימת אפשרות לקיומן של השפעות נוספות על הבריאות שאינן קשורות לחימום הרקמה (השפעות א-תרמיות), וזאת גם בחשיפה לקרינה שצפיפות ההספק שלה הוא מתחת להמלצות ספי הבטיחות שנקבעו".
בעיה שנייה נוגעת ל-ICNIRP עצמו ולקבלת ההחלטות בו. הארגון המייעץ למועצת אירופה, שבה חברות כמעט כל מדינות היבשת וישראל משמשת חברה משקיפה, כתב בנושא כי "מוזר, בלשון המעטה, שקביעת ספי החשיפה לקרינה שנקבעו ואומצו על ידי מוסדות פוליטיים כמו ממשלות והאיחוד האירופי, נכתבו בידי ICNIRP, ארגון ללא כוונת רווח שמקורו ומבנהו אינם ברורים מספיק, והוא אף נחשד ביחסים קרובים עם התעשיות שהתפתחותן מושפעות מאותם ספים". הכוונה כמובן לחברות הטלקום. ב-2010 חזרו אנשי ICNIRP לבחון את המלצות הסף שלהם מ-1998, והגיעו למסקנה כי על אף כל המחקרים החדשים בנושא - אין מקום לשנות את ההמלצה.
למעשה, ההחלטה הרשמית של האירופאים היא שונה לגמרי ומחמירה הרבה יותר. ב-2011 פירסם הפרלמנט של מועצת אירופה, גוף שמוסמך לחקור ולייעץ למדינות היבשת אך נטול סמכויות ביצוע, מסמך ארוך לגבי קרינה סלולרית - והמליץ למדינות לשאוף לתקן של מקסימום 0.1 מיקרו-ואט לסמ"ר, כלומר תקן מחמיר פי פי 1,000 מזה של הדור השלישי והלאה בישראל. עם זאת, חלק מהמומחים אומרים שלא ניתן לקיים תקשורת סלולרית אמיתית בהספק כה נמוך - אך ההמלצה משמשת קריאת כיוון שמדינות רבות שואפות אליה.
ואכן, הרבה מדינות אימצו תקן מחמיר הרבה יותר מזה הישראלי. למשל, התקן באיטליה, בפולין, בשווייץ וברוסיה הוא 10 מיקרו-ואט לסמ"ר - מחמיר פי עד עשרה מהתקן הישראלי. באזורים שונים בבלגיה ובאוקראינה התקן הוא 2.5 מיקרו-ואט לסמ"ר - נמוך פי 40 מהסף הישראלי לדור השלישי.
גוף בשם BioInitiative, הכולל 29 מדענים בלתי-תלויים, אסף צבר עצום של מחקרים לגבי הקרינה. הדו"ח הראשון שלו מ-2007 כלל 2,000 מקורות וב-2012 פורסם עדכון שבו 1,800 מחקרים נוספים המעידים על השפעות א-תרמיות של קרינה, כולל על מערכות נוירולוגיות, פוריות והופעת גידולים.
אם כן, סף הקרינה הישראלי נגזר מסף קרינה שנקבע ב-1998 על בסיס נזק חום בלבד על ידי ארגון שיש לגביו ספקות. מאז שנקבע התקן חלו התפתחויות מהותיות בתחום החשיפה לקרינה, כמו המצאת הסמארטפון והחדירה של הסלולר לכל תחום של החיים שלנו.
האם לאור כל אלה גם ישראל יכולה לאמץ תקן מחמיר יותר לנושא פליטת קרינה? לדברי אחראי הקרינה במשרד להגנת הסביבה, הבעיה היא בכלל לא אנטנות הסלולר - ואפשר להוריד את הסף הגבוה יחסית. לדבריו, "ישראל פועלת לפי המלצת הוועדה הבינלאומית להגנה מפני קרינה בלתי-מייננת, שהוא גוף מייעץ לארגון הבריאות העולמי. ההמלצה מבוססת על דו"ח מ–1998 שעודכן ב-2010, וזאת אחרי שהסלולר הוגדר כמסרטן אפשרי בחשיפה ממושכת. יש מדינות שאימצו סף נמוך יותר מישראל, אבל לרוב זה רק באזורים מסוימים ובכל מקרה - אם אין פיקוח ואכיפה ניתן לקבוע כל סף".
לטענתו, "מבחינת סלולר הפיקוח בישראל הוא הכי מחמיר שיש. אנחנו נותנים היתר פרטני לכל אנטנה, עם מדידה פיזית. בנוסף, באמצעות מערכת WaveGuard, אנחנו מפקחים על כל אתר סלולרי 24 שעות ביממה".
אך מה לגבי התקן? מדוע לא להנמיך את הסף? "לגבי התקן, החוק מחייב להוריד את הסף למינימום האפשרי - הכי מחמיר שיש. יש גם הבדל בין המקסימום לבין השידור בפועל. זה כמו מכונית שיכולה לנסוע 200 קמ"ש אבל בפועל נוסעת 90 קמ"ש. 99% מהאתרים בישראל משדרים מתחת למיקרו-ואט לסמ"ר (נמוך פי 100 מהתקן לדור השלישי; א"ז), ככה שמבחינתי בהחלט אפשר להוריד את התקן לישראל לרמה של שווייץ".
אז למה לא עושים את זה? "אם אני מוריד את הספים, זה לא משפיע על הסלולר. הבעיה היא שצריך לסגור את משדרי הרדיו AM. זו היתה ההמלצה שלי למשרד התקשורת. 60% מהחשיפה לקרינת רדיו היא מאנטנות AM".
מי מקשיב ל-AM? "מי שאמור להחליט בנושא מערך ה-AM הוא שר התקשורת. ההסבר לאחזקת מערך ה–AM הוא שבעתות חירום תדרי רדיו AM נקלטים במקלטים, בניגוד לרדיו FM, ולכן יש לשמור את המערך דולק - אך מתברר שסוגיית סגירת מערך ה-AM לא נבחנה כבר שנים. הפעם האחרונה שבה ביקש משרד התקשורת את דעתו המקצועית של פיקוד העורף בנושא היתה לפני שש שנים. פיקוד העורף מסר בתגובה כי אכן הנושא לא נבחן זמן ארוך, וכי "תדר AM הוא תדר אזרחי המשמש לגל שקט בעתות חירום ואינו באחריות צה"ל. הטענות ייבדקו מול הגורמים הרלוונטיים".
הדור הרביעי: שעת כושר לרפורמה
מספר אנטנות הסלולר בישראל גדל והולך עם השנים. בתחילת 2005 היו בישראל 5,150 אתרים וכיום יש כ-9,200 אנטנות ועוד 780 אתרים מחכים להיתר מהמשרד להגנת הסביבה. הגידול נובע מכך שבין 2006 ל-2007 נבנו בישראל רשתות הדור השלישי - אך רשתות הדור השני מעולם לא נסגרו. ב–2009 הצטרפה פלאפון לטכנולוגיית GSM, אך לא סגרה את טכנולוגיית ה–CDMA הקודמת, כלומר הרשת הישנה עודנה קיימת ומשדרת. באמצע 2012 נוספו לשוק עוד שתי רשתות, גולן טלקום ו-HOT מובייל, שעד כה הקימו כ–2,000 אתרים ביחד, ובקיץ האחרון החלו שלוש חברות הסלולר הגדולות לפרוש רשתות חדשות, בדור הרביעי. ב–2009 קיבלה פלאפון לסגור את הרשת האנלוגית שלה, שהושקה ב–1986; ובסוף 2011 סלקום סגרה את רשת ה-TDMA שלה, אחרי כ-18 שנות פעילות.
בסוף השנה יפורסם מכרז תדרי הדור הרביעי, ובעקבותיו ייגשו חברות הסלולר להקים רשתות סלולר (LTE) חדשות. מדובר ממילא ברשתות המאופיינות ביותר אתרים אך עם הספק קרינה יותר נמוך לכל אתר. זו עשויה להיות הזדמנות טובה להודיע לחברות הסלולר על תקן קרינה מחמיר יותר. קיימות הערכות כי חברות הסלולר אפילו לא יתנגדו למהלך. על פי אתר המשרד להגנת הסביבה רק כ–20 אתרים (מתוך 9,200) חורגים מקרינה של 10 מיקרו-ואט לסמ"ר, כך שלא אמורה להיות מניעה להנמיך את הספים - גם מבחינת חברות הסלולר. מכיוון שהבעיה הכי גדולה שלהן כיום היא קבלת אישורי בנייה לאתרים חדשים. לפי ההערכות, ניתן להציע לחברות "דיל" - הקלה בהליכי תכנון ובנייה תמורת הפחתת סף הקרינה. למשל, אתר שמשדר בהספק של 0.1 מיקרו-ואט לסמ"ר יהיה פטור לחלוטין מאישורי תכנון ובנייה.
יש לציין התפתחות חיובית בהקשר הקרינה - שיתוף רשתות. מדובר בהסדרים שיזמו חברות הסלולר לאחד תשתיות ולהקים אתרי סלולר ביחד. פרטנר ו–HOT חתמו הסכם כזה, וכן סלקום וגולן טלקום. שר התקשורת, גלעד ארדן, שהיה גם השר להגנת הסביבה, דחף לאישור הסכמים אלה, כדי להפחית את מספר מוקדי הקרינה בישראל. בטווח הארוך, הסכמי שיתוף הרשתות יובילו להקטנה משמעותית של מספר האנטנות הסלולריות בישראל.
אם המדינה לא תחליט על תקן מחמיר, השלטון המקומי עשוי לעשות זאת במקומה. ויש כבר ניצנים. עיריית כפר סבא, בעקבות מאבק מקומי של תושבים לגבי חשיפה לקרינה באחד מבתי הספר בעיר ולחץ בלתי-פוסק מצדם, שיגרה לאחרונה מכתב לתושבים בזו הלשון: "עיריית כפר סבא החליטה ליישר קו עם התקן המחמיר ביותר הקיים בעולם כיום, 1 מיקרו-ואט לסמ"ר, ובמוסדות חינוך לשאוף להוריד את הקרינה לערכים המינימליים האפשריים. מדובר במהלך חסר תקדים ברמה הארצית". כלומר העירייה לא מחכה לשר להגנת הסביבה, והחליטה על תקן מחמיר פי 100 מזה שבשאר המדינה. האם ערים נוספות ילכו בדרכה? יש לקוות שכן.
ממשרד התקשורת לא נמסרה תגובה.
ילדים זקוקים להגנה מיוחדת מקרינה
ככל שמסת הגוף קטנה, נזקי הקרינה גדלים. מסיבה זו ילדים חשופים יותר לנזקי קרינה בלתי-מייננת. לכן, הפרלמנט של המועצה האירופית ממליץ לנקוט "צעדים פרטניים בהקשר לחשיפה לקרינה של ילדים וצעירים, שהם כפי הנראה בסיכון הגבוה ביותר לפתח גידולי ראש".
לאור זאת, מדינות רבות מאמצות גישה של הרחקת אנטנות מבית ספר או קביעת אזורים עם חובת חשיפה נמוכה יותר לקרינה. על פי הנציבות האירופית, שהיא הרשות המבצעת של האיחוד, "כמה מדינות אימצו אזורים, כמו בסביבת בתי חולים ובתי ספר, שבהם ספי הקרינה המותרים יותר שמרניים. לדוגמה, החוק הסלובני קובע שני אזורים המחייבים רמות הגנה גבוהות יותר בפני קרינה".
בספרד, ההגדרות מחייבות "רמת קרינה הנמוכה ככל האפשר סביב בתי ספר, מרכזי בריאות ופארקים ציבוריים". באיטליה נקבעה החמרה של פי עשרה בהספק הקרינה ב"אזורי תשומת לב", כמו גני משחקים ובתי ספר. בפולין נקבע רף של 75% מעוצמת השדה המגנטי המותר באזורי בתים, בתי חולים, בתי ספר וגני ילדים. ביוון נקבעה החמרה של עד 60% מהסף לגבי אנטנות שמוצבות עד 300 מטר מבתי ספר, גני ילדים ובתי חולים.
כיום בישראל אין התייחסות מיוחדת ל"אזורי רגישות". לאור הניסיון הבינלאומי, כשחושבים על ספי קרינה חדשים - ראוי לייצר גם תת-תקינה לגבי מרחק אנטנות מ"אזורי רגישות" וכן לגבי ההספק המקסימלי של הקרינה שהן מייצרות.
הסכנות והחששות: מה יקרה עוד 20 שנה?
כשמדברים על סלולר, בריאות וסרטן - צריך להיות זהירים מאוד. יש הבדל בין הצטברויות של עדויות, מחקרים בודדים, תחושת בטן, ובין הוכחות ממש. המחקר הרחב ביותר אי פעם על נזקי הסלולר מכונה Interphone, שבו היתה שותפה חוקרת ישראלית, פרופ' סיגל סדצקי. במחקר היו שותפות 12 מדינות ו–10,000 משתתפים, בתקציב של 20 מיליון יורו. המחקר הצביע על קשר אפשרי בין סלולר לבין סרטן בפלח המשתמשים הכבדים (דאז): אלה שבעת ביצוע המחקר דיברו כ–30 דקות ביום בממוצע בנייד, נמצאים בסיכון גבוה יותר ב–40% לפתח גידול סרטני במוח (גליומה).
ביקורת רבה נמתחה על מחקר האינטרפון, גם בהתייחס לזמן שלקח לגבש את המסקנות - המחקר נערך ב-2000-2005 ומסקנותיו פורסמו רק ב-2010 - וגם על כך שהוא לא התייחס לילדים. עלתה גם הטענה כי חברות הסלולר היו שותפות במימון במחקר. במחקר הרחבה הוכיחה סדצקי קשר בין שימוש בסלולר לבין סרטן בלוטת הרוק. מחקר של רוני ודני וולף מהמרכז הרפואי קפלן, מצא עלייה של פי ארבע בסרטן במרחק של עד 350 מטר מאנטנות סלולריות, ועלייה של פי 10 ספציפית אצל נשים.
אם מסתכלים על נתוני בתי החולים בישראל, המצב נראה חמור. באחרונה פירסם בית החולים רמב"ם כי "בביצוע ניתוחי בלוטת התריס נרשמה עלייה משמעותית של 380% בשנה שעברה. בניתוחים להסרת גידולים באזור הגרון חלה עלייה של 320% (מ-40 ל-128 ניתוחים). גם בניתוחי בלוטות הרוק נרשמה ב-2013 עלייה לא מבוטלת של 260%. אך הנתון המשמעותי מכולם הוא גידול של 1,000% (מחמישה ל-49) במספר ניתוחי הראש והצוואר". אלא שאי-אפשר לדעת כמה מהעלייה בניתוחים אפשר לזקוף לזכות המשיכה אל רמב"ם ואיכות הרופאים בו ביחס לבתי חולים אחרים וכמה לגורמים חיצוניים, כמו קרינה.
ב–2012 חנכה כללית מרכז לטיפול בגידולי ראש צוואר במרכז הרפואי לין. פרופ' אילנה דואק, מנהלת המחלקה בלין, ציינה בטקס החניכה החגיגי כי "שכיחותם של גידולים בצוואר ובראש הולכת וגדלה ומדובר במגיפה של ממש. בעולם כולו מדווח על עלייה ניכרת בגידולים בחלל הפה, למרות הירידה בשיעור המעשנים, בשל חשיפה גוברת לווירוס הפפילומה שגורם לסרטן צוואר הרחם, וייתכן שגם בשל שימוש מוגבר בטלפונים ניידים". אלא שנתונים כאלה אינם הוכחה. ייתכן שהגידול המשמעותי במקרי סרטן ראש צוואר מקורם בווירוס הפפילומה, ייתכן ומקורם בזיהום באזור מפרץ חיפה או שהם קשורים בכלל ליוצאי ברה"מ לשעבר שנפגעו מאסון צ'רנוביל. היכולת לבודד את הסלולר היא בעייתית.
דווקא מסיבה זו, שווה לאמץ את עיקרון "הזהירות המונעת", לא רק בהקשר של שימוש במכשירי סלולר אלא גם בהקשר של אנטנות הסלולר וספי הקרינה המותרת, או אם לצטט שוב את סדצקי: "מטבע הדברים יש פה טכנולוגיה חדשה שמקדימה את הביולוגיה, ואין אפשרות להגיע לידע מוצק יותר. אבל אם לאחר בסך הכל 13 שנות חשיפה (הזמן הארוך ביותר שנבדק במחקר) הגענו להגדיר זאת כמסרטן אפשרי - צריך לחשוב איפה נהיה אחרי 20 ו-30 שנות מחקר".
עוד - Themarker:
