לא כל מי שמבקר בסניפי הדואר מרגיש את זה, אבל חברת דואר ישראל נמצאת בתקופה הטובה ביותר שלה זה שנים. מה שמאפשר את הרוח החדשה בחברה הממשלתית החבוטה הוא מצד אחד תוכנית ההבראה שנחתמה בחברה, ומצד שני כניסתו של המנכ"ל החדש דני גולדשטיין.
במשך שנים היתה דואר ישראל חברה עם מוניטין מהגרועים במשק: זמני ההמתנה הארוכים בדואר הפכו למשל ושנינה, וכך גם התעכבות החבילות מחו"ל והמצב הפיננסי של הדואר, שהורע והלך עם השנים. החברה מדווחת על הפסד נקי מאז 2012, ו-2014 היתה השנה הראשונה שבה דיווחה גם על הפסד תפעולי של 5.8 מיליון שקל. ההרעה בתזרים המזומנים של החברה הובילה אף לסכסוך משפטי עם בעלי האג"ח, והחברה ספגה חמש הורדות בדירוג האשראי שלה מאז הנפיקה אג"ח בסך 400 מיליון שקל ב-2010. לבסוף, יחסי העבודה בחברת הדואר והקשר בין ההנהלה לוועד העובדים בשנים האחרונות היו גרועים.
המנכ"ל הקודם של החברה, חיים אלמוזנינו, עזב אותה לאחר שהצליח לחתום על תוכנית הבראה היסטורית, והוא כמו משה - קירב את בני ישראל לארץ כנען אך לא זכה להיכנס בה.
מאז החתימה על ההסכם, החברה נפרדת בהדרגה מ-1,270 עובדים, מהם 730 עובדים שעוזבים אותה כחלק מתוכנית פרישה ופיצויים מהמדינה. במקביל, מספרן של תיבות הדואר בישראל יקטן בכמחצית. גם מספר ימי החלוקה צומצם בחצי, מחמישה ימים בשבוע ל-2.5 ימים. שינויים אלה מאפשרים לקצר את הקווים של הדוורים, לצמצם את מספר הדוורים או להפנותם לתפקידים אחרים בחברה. זאת ועוד - כחלק מתוכנית ההבראה עודכנו תעריפי חברת הדואר, מה שאיפשר לה לצאת מ"אזור הסכנה" להחזר האג"ח, והוריד את חרב הנושים מעל צווארה.
קרוב יותר, נגיש יותר, זמין יותר
האתגר העיקרי של חברת הדואר הוא להיערך לעידן הנוכחי של המסחר המקוון. מול הדואר המסורתי, שקטן בקצב מהיר, דואר החבילות מחו"ל גדל בקצב מדהים: מדי יום מגיעות לישראל 100-150 אלף חבילות מחו"ל. גולדשטיין מבין שנדרשים שינויים תפעוליים כדי להתמודד עם האתגרים, ובזכות תוכנית ההבראה הוא מקבל חברה גמישה יותר מבעבר. חלק מהשינויים כבר יצאו לדרך, ואחרים יבוצעו בחודשים הקרובים.
ראשית, המגיעים כיום לסניף בלי תור מוזמן צפויים להמתנה ארוכה. האפליקציה MyVisit מאפשרת להזמין תור לפני ההגעה. היא עובדת טוב ב-180 הסניפים העמוסים של החברה. בנוסף, בכ-100 סניפים של הדואר ניתן שירות עד 20:00, שלושה ימים בשבוע.
בדואר הבינו גם כי רשת הפצת החבילות מהווה חולשה תחרותית, שכן איסוף החבילה מסניף הדואר דורש מהלקוח מאמץ רב. לפיכך, הושק שירות Shop in Shop - איסוף חבילות ברשתות קמעונות. המערך פועל ברשתות שופרסל ואופיס דיפו, ורשתות אחרות צפויות להצטרף בקרוב. בסך הכל פועלות כעת בישראל 53 נקודות חלוקה מחוץ לסניפים. הדבר לא רק מוריד מהם עומס, אלא גם מקרב את נקודת החלוקה ללקוח ומרחיב את שעות הזמינות.
תוכנית נוספת של גולדשטיין, שנחשפת כאן לראשונה, היא תוכנית הלוקרים האוטומטיים. מי שביקר באירופה ודאי מכיר את זה: במרכזי השכונות יש מכונות שבנויות מתאים, ומיועדות לחלוקת חבילות ללקוחות באופן אוטומטי, בלי מגע יד אדם ובזמינות של 24 שעות ביממה. דואר ישראל תוציא בימים הקרובים מכרז להצטיידות בלוקרים - 65 במספר בשלב הראשון. פרישת הלוקרים תתחיל בינואר 2016 ותסתיים במארס 2016. עלות התוכנית היא כ-5 מיליון שקל. שירות זה מתחרה ב-BoxIt של Flying Cargo, שמפעילה 45 לוקרים בפרישה ארצית. בוקסאיט מספקת שירות יקר מזה שמתכננת לספק דואר ישראל, אך היא מתחייבת לזמן אספקה קצר של עד 24 שעות. לקוחות שירצו לקבל חבילות באמצעות המכונה יקבלו מסרון הכולל הכוונה ללוקר, מספר תא וקוד שחרור. כבר כיום פועלת חלקית מערכת מסרונים. גולדשטיין סימן את תחום החבילות בכלל, ואת החבילות מחו"ל בפרט, כאסטרטגי לחברה לשנים הבאות. על פי נתונים שאספה החברה, ישראל מפגרת אחרי המערב בתחום. בישראל, כל תושב מקבל בממוצע שלוש חבילות בשנה, מול ממוצע של 13 באיחוד האירופי ו-29 בבריטניה.
בדואר מאמינים שהפער ייסגר בהדרגה, ועד 2020 יקבל כל אזרח בישראל 11 חבילות בשנה - 350 אלף חבילות ביום, 100 מיליון בשנה. הם מעריכים כי תחום החבילות יוסיף לחברה הכנסות של חצי מיליארד שקל לשנה עד שנת 2020.
פרויקט שני שמקודם בדואר נקרא RFID, וכולל הצמדת תוויות משדרות על החבילות. המהלך יאפשר מעקב פרטני אחר החבילות ואחר התחנות שהן עוברות. בנוסף, גולדשטיין פועל לייעול תהליכים קיימים בדואר. כשנכנס לתפקידו, גילה שמכונת המיון של המכתבים, ממיינת רק 460 אלף מכתבים מתוך 2 מיליון שנשלחים ביום בישראל. גולדשטיין הגיע עם הספקית האיטלקית של המכונה להבנות פיננסיות, וכעת היא ממיינת 750 אלף דברי דואר ביום, והתחזית היא למיליון מכתבים ביום עד סוף השנה.
על פי תוכנית ההבראה, חברת הדואר צריכה לצאת בעתיד להפרטה חלקית, שבמסגרתה יימכרו 20% מהחברה למשקיע פרטי בכפוף לאישור ועדת השרים לענייני הפרטה. בשלב מאוחר יותר יימכרו עוד 20% מהבעלות בחברה בבורסה, כך שהמדינה תישאר עדיין עם אחזקה של 60% בה. ההפרטה תוכל לצאת לדרך רק לאחר שהחברה תתייעל ותתייצב מבחינת השירות ומבחינה פיננסית. בשלב זה נראה כי החברה במסלול הנכון לשם.
עוד ב-TheMarker:
