אתמול החליטה עיריית ת"א על צעד חדש שאמור לפתור מה שהיא רואה בתור "בעיית הקורקינטים". לפי פוסט שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה, הודיעה העירייה לתושביה כי מעתה תוגבל המהירות של הקורקינטים השיתופיים להשכרה באופן אוטומטי ל-15 קמ"ש באזורים "עם מספר ממוצע גבוה של הולכי רגל". אותו פוסט גרר מספר רב של תגובות משני צידי המדרכה - רוכבי הקורקינטים, אשר מבינים שהבשורה הזאת שולחת אותם לקרב בכל נסיעה בכביש, והולכי הרגל שמרגישים כנראה מוגנים יותר בזכות הבשורה.
אם להתייחס קודם להולכי הרגל - ההגנה עליכם עדיין לא באמת קיימת. העירייה החליטה להגביל רק את שוכרי הקורקינטים (בירד, ליים וווינד) ולא את רוכבי האופניים החשמליים או רוכבי הקורקינטים הפרטיים, שחלקם העבירו את כלי הרכב שלהם "שדרוג" על מנת להגיע למהירויות גבוהות פי 4 מההגבלה החדשה. המשמעות היא שעדיין תצטרכו להסתכל ימינה ושמאלה - וליתר ביטחון גם להתפלל על חייכם - לפני שתחצו את המדרכה.
אני מבין את הפחד של הולכי הרגל מהקורקינטים, אני נוסע בהם לא מעט אבל גם הולך הרבה ברגל וכל פעם שחותך אותי צעיר ב 25 קמ"ש אני פתאום הופך לזקן נרגן ומתלונן על הנוער של היום. אבל חשוב להבין: נכון שפגיעת קורקינט היא מסוכנת, אבל פגיעת רכב בקורקינט היא מסוכנת לא פחות. נדמה שבמקום לדאוג לבטיחות כל התושבים, העירייה העמידה את עצמה בפני שאלה פילוסופית מעוותת: האם עדיף להסתכן בפגיעה של הולך רגל או של רוכב קורקינט? והעירייה גם החליטה פה אחד שחייהם של הרוכבים פחות חשובים ואפשר להפקיר אותם לטובת הקפריזות והעירנות של נהגי האוטובוס בכבישים.
כל הצעדים שהעירייה/רשויות החוק עשו לאחרונה, באים נגד רוכבי הקורקינטים ועיקרם הורדת הכלים לכביש. זה ברור שמי שמקבל את ההחלטות בעיר לא יודע עם מה מתמודד רוכב כשהוא צריך לנווט בין רכבים פרטיים, מוניות שירות ואוטובוסים. הצעד האחרון של הגבלת המהירות היא פשוט צעד נוסף שאומר 'הכי פחות אכפת לנו מרוכבי הקורקינט'. ומה שבאמת נורא הוא שגם הרוכב האחראי ביותר, זה ששומר על החוקים ואפילו מביא איתו קסדה מהבית, לא יכול להגן על עצמו מפני הסכנות הגדולות שבנסיעה.
אני יכול לתת עשרות דוגמאות לכמה פעמים כמעט נהרגתי על הכביש בגלל שנפלתי קורבן לסנדוויץ' של אוטובוסים. רק בשבוע שעבר מונית שירות עקפה אותי על בן יהודה (באמת סליחה שניסיתי להימנע מהחור בכביש וזזתי לרגע לאמצע הנתיב), צפרה לי, חתכה אותי ועצרה עצירת פתע מולי באמצע הכביש כדי לאסוף נוסעים. אם לא די בכך, כאשר עקפתי אותה מחדש נאלצתי להתמודד עם הקללות של הנהג שיצאו ממנו רק על זה שאני קיים ונוסע לפי חוק. עכשיו כשאתם מבינים עם כמה פרמטרים אני צריך להתמודד שאינם בשליטתי ומסכנים את חיי, דמיינו לעצמכם מה עלול היה לקרות לי בתוך כל זה, אילו כלי הרכב שלי היה מאט בפתאומיות בגלל ההגבלה ובעצם הייתי מאבד את השליטה שלי גם עליו. ואם לא אכפת לכם מהחיים שלנו הרוכבים, אז דמיינו לעצמכם שאתם שם על הכביש, צריכים להתמודד עם כלי רכב שנוסע לפניכם במהירות 15 קמ"ש ללא אפשרות לעקוף אותו.
הייתי רוצה לראות את רון חולדאי מנסה לרכוב באלנבי כשארבעה אוטובוסים סובבים אותו, חותכים אותו וכמובן צופרים בלי הרף. אם היינו צריכים לדמות את המלחמה שהרוכב צריך לעבור הרי שזה כמו ציפור שצריך לחלוק מסלול המראה עם מטוס. רוכב הקורקינט הוא החיה הכי קטנה וחסרת הגנה באנדרלמוסיה שיש על הכביש. ברגע שאוטובוס פוגע בקורקינט, הפגיעה היא קטלנית וזה לא באמת משנה אם הוא שמר על החוקים וחבש קסדה.
בכך שהעירייה מפילה עוד ועוד גזרות על הרוכבים הרי שהיא מתנערת מאחריות. אם רק נחשוב על הג'ונגל התחבורתי שמצפה בעיר תל אביב לאחר שעבודות הרכבת הקלה יחלו ברחובות המרכזיים, אז אנחנו מצפים לפקק אחד אינסופי בתוך העיר. הדרך היחידה שהתושבים יוכלו להתנייד באמת היא כלים דו גלגליים. בגלל שאופניים הם כנראה המוצר הכי נגנב בעיר וקניית אופנוע היא לא כלכלית, הרי שכלי התחבורה הנוח ביותר הוא קורקינט חשמלי שכור. אז מתי עיריית תל אביב תבין בסוף שהכלי הזה הוא לא הבעיה שלה אלא הפתרון? הגיע הזמן שהעיר תאמץ את השינוי במקום להילחם בו, if you can't win them, join them.
אז מה הם באמת הצעדים שהעירייה צריכה לעשות? דבר ראשון, הגיע הזמן לרשת את כל הרחובות הגדולים בשבילי אופניים ראויים, ואולי אפילו לשים מחסום קטן שימנע מהולכי רגל להיכנס בטעות. דבר שני, לדאוג לקסדות בקורקינטים השכורים ואם אין - אז לא לחייב לשים, כי כל הרעיון בהשכרת רכב הוא שמדובר בדבר זמין ולא מתוכנן שאתה לא צריך לסחוב משהו עבורו. זה כמו לחייב את כל מי שמגיע למלון להביא איתו סדינים - אחרי תחקיר המלונות של לי אברמוביץ' זה אמנם כדאי, אבל לא הגיוני בכלל.
צעד שלישי ואמיץ שהגיע הזמן לאמץ, הוא סגירת אזורים מסויימים לכלי הרכב הפרטיים ופתיחתם רק לתחבורה ציבורית ושיתופית. זה גם אקולוגי וגם נוכל להתמודד עם הגודש בצירים המרכזיים. בכל זאת, צריך לזכור שבקרוב רחובות שגם ככה פקוקים כמו אבן גבירול, בן יהודה ואלנבי, צפויים להיסגר לפרקי זמן ארוכים לטובת בניית הרכבת הקלה.
ואם כבר האסון התחבורתי המתקרב אלינו בצעדי ענק - אני לא יכול שלא לשאול איך ייתכן שלוקח כל כך הרבה זמן להקים את הרכבת הקלה? זה נשמע כמו נושא אחר, אבל הרכבת היא זו שאמורה לשפר משמעותית את הדרך שלנו להתנייד בתל אביב ולמנוע את הצורך בכלי רכב כמו קורקינטים. אם בסין לקח 8 ימים לבנות בית חולים (שבטח יקרא בעתיד נס ווהאן) איך לעזאזל לוקח 6 שנים לעשות רכבת קלה? ואף אחד לא יתפלא אם הבנייה תימשך אפילו יותר זמן מזה כשיש אנשים כמו ליצמן שיכולים לעצור את העבודות בגלל קדושת השבת.
אז עד שהעיר תקבל את הרכבת המיוחלת שלה ונוכל לחיות בעיר נורמלית (במידה ויש לנו את הכסף לחיות בה בכלל, אבל זה כבר באמת נושא אחר), הגיע הזמן שהעיר תשנה את הגישה לגבי הקורקינטים החשמליים. במקום לשלוח אותנו אל הסכנה של הכביש, תנו לנו לרכב על שבילים נורמליים. תנו לנו לצאת בשלום ולחזור בשלום, כמו שמגיע לכל התושבים.