את המרואיינים בכתבה הזאת, היה קשה במיוחד להשיג. אין להם טלפון סלולרי, לחלקם אין פייסבוק ואחד מהם אפילו וויתר על קו טלפון ביתי.
לרתיעה הזו מאמצעים שהופכים אותנו לזמינים ומחוברים באופן תמידי כנראה יש סיבה: לפי הערכות ארגון התקשורת הבינלאומי של האו"ם, בשנת 2014 יעמוד מספר הטלפונים הסלולריים בעולם על למעלה משבעה מיליארד מכשירים ויעלה על מספר בני אדם על פני כדור הארץ. בישראל, לפי משרד התקשורת, אחוז החדירה של שוק הסלולר לעומת מספר התושבים עומד על 130%. אבל בעוד רובנו עסוקים בשדרוגים, עדכונים והורדת אפליקציות חדשות, יש כאלה שבכלל לא מבינים איזה טוב יכול לצאת להם מהמכשיר שאנחנו עסוקים בו כל כך.
"גנבו לי את האייפון, גיליתי שהרבה יותר טוב לי בלי"
נעמי מנדלסון (35) אשת חינוך מירושלים, החזיקה בעבר בטלפון סלולרי אך לפני כשנתיים, חל השינוי בחייה. "היה לי טלפון סלולרי במשך שנים ואפילו שדרגתי אותו בשנים האחרונות לאייפון 3", היא מספרת בחיוך, "אבל בדיוק כשהתחלתי להתאהב בו נורא, גנבו לי את המכשיר ולא היה לי עליו ביטוח. אחרי יומיים שמתי לב לתלות הנוראית שפיתחתי במכשיר, עד כדי כך שכל רגע אני מחפשת אותו בתיק בלי שאני באמת צריכה אותו. הרגשתי שזאת הזדמנות עבורי לבדוק אם באמת יש לי בו צורך וכעבור כמה ימים שבמהלכם זה הרגיש קשה ומוזר, גיליתי שזה נותן לי חופש ושטוב לי הרבה יותר ככה".
עוד NEXTER כל הזמן בעמוד הפייסבוק שלנו
מנדלסון, שעבדה עד לאחרונה כגננת והתפטרה כדי למצוא כיוון חדש, התאהבה בתחושת הניתוק. "הטלפונים הסלולריים יוצרים מצב שבו אנחנו בעצם לא נמצאים בשום דבר שאנחנו עושים עד הסוף ופתאום התאפשר לי להיות בכל משימה מההתחלה ועד הסוף בלי לקטוע אותה או להפריע לעצמי. גם כל תרבות האס.אמ.סים לוקה בחסר בעיני. כשהיה לי מכשיר שמתי לב שאני שולחת הודעות כסוג של התחמקות, אבל זאת תקשורת נורא לא מספקת בעייני. אני מעדיפה את הקשר הישיר של פנים מול פנים".
אבל הסובבים אותה דווקא לא התאהבו ברעיון. "לאנשים סביבי, היה מאוד קשה עם זה בהתחלה", היא נזכרת, "אני נוסעת מדי פעם לסדנאות ולטיולים ואני מתנתקת למשך ימים ושבועות שלמים אבל זה חלק מהעניין. אני מתמסרת למשל לאיזשהו קורס אינטנסיבי של מדיטציה ואין לי צורך בקשר. ההורים שלי וחברות נהגו להתלונן בהתחלה על שלא ניתן להשיג אותי. היום נראה לי שכולם כבר התרגלו".
מנדלסון התנתקה בינתיים מהמכשיר הנייד אבל היא לא מתחייבת להיות מנותקת לנצח. לאחרונה, היא מספרת, אפילו הצטרפה לפייסבוק. "לפני חודש פשוט נכנעתי לעובדה שכדי להיות מעודכנת בכל מיני אירועים ובקבוצות שאני מחוברת אליהן אני צריכה להיות חברה באיזושהי רשת חברתית. בינתיים, יש לי משתמש אבל אני לא ממש יודעת מה עושים עם זה", היא צוחקת.
גם את האפשרות לרכישת סלולרי בעתיד, היא לא שוללת. "היום החיסרון העיקרי מבחינתי הוא הצורך לתכנן דברים בקפדנות רבה יותר. אני לא יכולה למשל להתקשר בספונטניות לחברה ולהגיד לה שאני באזור ושתרד לשתות קפה. כרגע אני נהנית מכך שאורח החיים שלי מאפשר את זה, אבל יכול להיות שבעתיד, אם יהיה לי רכב משל, אם יהיו לי ילדים או עבודה שדורשת את זה, אני מניחה שאצטרך מכשיר נייד", היא מודה.
איש תקשורת שנהנה להתנתק
עו"ד שפטל בניגוד לאחרים נהנה משירותיה של מזכירה אישית, אבל האתגר מתחיל דווקא כשהוא יוצא מהמשרד. "יש לי טלאקארד וכשאני בבית המשפט בהפסקה בין דיונים, אני מצלצל למשרד מטלפון ציבורי או 'גונב' שיחה מחבר עורך דין ושואל אם יש התפתחויות מרעישות. ב99.9% מהמקרים התשובה היא שלילית וגם אם יש עדכונים, אין לי אפשרות לטפל בהם מרחוק"
גם לרשתות החברתיות, אין לעו"ד שפטל כל כוונה להתחבר. "ברדיו פתחו איזשהו דף פייסבוק לתוכנית אבל לי אין פייסבוק ואני לא רואה סיבה לכך. למה שאני אתכתב עם חברים? זה נראה לי מגוחך שאנשים בכלל עושים את זה. אם אני צריך משהו - אני ארים טלפון".
אילו תגובות אתה מקבל?
"אנשים מאוד מתפלאים וחלקם אפילו לא מאמינים שאני לא מחזיק מכשיר נייד אבל זה בסדר, זה כי רוב האנשים פועלים על פי מוסכמות ברורות, על פי מה שכולם עושים. אני לא מושפע מכך".
"יוצא 2-3 שבועות לחפירות ולא מתקשר לאף אחד"
אבל בעוד שיהיה קשה להשיג כל אדם רגיל ללא סלולרי, בפני חבריו של יותם לפעמים עומד אתגר קשה אפילו יותר. "אני יוצא פעמיים בשנה לחפירות ארכאולוגיות שנמשכות 2-3 שבועות. במהלך אותם שבועות אני לא ממש מדבר עם מישהו מהבית, אבל בסופי השבוע אני מגיע הביתה ומתקשר לחברים ולמשפחה ", הוא מסביר, אך מדגיש כי בחירתו אינה כרוכה בוויתור על החיים החברתיים. "אני ממש לא אומר כאן 'חיי חברה הם לא בשבילי', אלא פשוט רוצה לא לתאם מאות פגישות תוך כדי שגרת החיים שלי. זה מאפשר לי גם קצת פרטיות וגם יותר מנוחה".
מסתפק בתא קולי ושיחות יוצאות בלבד בבזק
"מבחינתי זאת לא בחירה שלילית, של לבחור לא לעשות משהו, אלא בחירה להמשיך להיות כמו שהייתי לפני כן וכשאנשים שואלים אותי בתמיהה איך אני מסתדר, אני מסביר להם שלא צריך ללכת רחוק כל כך ומפנה אותם לסיינפלד", הוא מסביר וצוחק. אבל בעוד אופק מנסה לפשט את הדברים, להשיג שיחת טלפון עמו היא משימה לחלוטין לא פשוטה. "אם אני עכשיו נמצא עם הבת שלי ופתאום יש שיחת טלפון, גם אם אני לא עונה לה - זה ממש מפריע ולכן, יש לי רק תא קולי ושיחות יוצאות. אני יכול לשמוע את ההודעות ולחזור למי שאני רוצה, מתי שאני רוצה. אני מצליח לנהל ככה קואופרטיב ותקשורת עדיין מהווה חלק מהותי בחיים שלי".
אופק סיגל כבר שיטות קבועות לנהל את אורח החיים שבחר בו. "לאנשים שחשוב לי לפגוש, יש ימים קבועים ושעות קבועות שבהן אני נפגש איתם מדי שבוע. מעבר לזה ולפגישות שאני קובע, אם מישהו צריך משהו דחוף מאוד, הוא כבר יגיע לפה", הוא מסביר. אבל גם אופק מודה שיש בדרך החיים הזאת כמה חסרונות. "אחד הדברים הנורא מעצבנים הוא שנהיה נורא קשה לקבוע עם אנשים פגישות ואירועים כי הם משנים בכל רגע את התוכניות. בגלל שיש את כל הזמינות הזאת, אנשים לא ממהרים לקבוע תכוניות מראש, דוחים את התיאומים לרגע האחרון ומשאירים את הכל פתוח".
בתו, הוא מסביר, דווקא לא תמיד מתחברת לאורח החיים הייחודי. "אני מסביר לה למה בחרנו לחיות ככה וכשהיא תהייה גדולה היא תבחר לחיות איך שתרצה אבל אני מרגיש שאני צריך להכין אותה לעולם, ואני לא אתן לה משהו שהוא מזיק לה רק בגלל שכולם עושים משהו