למרות שאנחנו עדיין לא מצלמים את כל העולם סביבנו ב-360 מעלות, ולא חובשים קסדות מציאות מדומה, בשנים האחרונות התחום הזה צומח מחדש. פייסבוק באמצעות אוקיולוס ריפט וסמסונג שמשתפת איתה פעולה מובילות את המהפכה, שמשתתפות בה חברות גדולות אחרות כמו HTC ולא מעט סטרטאפים קטנים.
אחד מהם הוא הסטארטפ Splash שפועל מברלין ושמאפשר לכל אחד לצלם סרטי 360 או מציאות מדומה באמצעות אייפון פשוט (ובהמשך גם אנדרואיד), וללא צורך במצלמה מיוחדת. אחד ממקימיו של ספלאש הוא מיכאל רונן - במאי (ולפעמים שחקן) תאטרון ישראלי, שזכה השבוע בפרס בקטגוריית מציאות מדומה, בפסטיבל הטכנולוגיה והתרבות SXSW שנערך בטקסס. זה פסטיבל שבו החלו שירותים כמו טוויטר, פורסקוור ואחרים.
רונן (34) אומר בראיון ל-NEXTER שהרעיון שלו לפנות מהתאטרון לתחום היזמות הגיע מהרצון לספר סיפור מנקודות מבט שונות, אחרי שהפיק גירסה לרומיאו ויוליה בחיי הלילה. הסטארטאפ הקודם של רונן איפשר לאנשים לשתף תוכן במיקום מסויים בעולם (נניח ליד עץ בפארק), ולאנשים אחרים למצוא את המסרים כשהם מגיעים לאותו מקום - סוג של מצא את המטמון וירטואלי. היוזמה לא התרוממה, ורונן אומר כי הכשלון היה בית ספר שהוא למד ממנו המון.
לרונן אין רקע טכנולוגי, "יש לי רקע באנשים", הוא מסביר, "אנחנו שלושה שותפים. שותף נוסף מבין במוצר – בעיצוב ובחווה והשלישי בטכנולוגיה ובבינה מלאכותית. יש לנו צוות של 9 אנשים שהגיעו מחברות גדולות ומתחום המובייל".
Splash won SXSW 2016 Accelerator!!! We won the Virtual Reality Technologies category. 😎 http://www.gq-magazin.de/auto-technik/handy-apps/iphone-app-splash-ausgezeichnete-360-grad @GQ Germany
Posted by Splash on Monday, March 14, 2016
סכום הפרס הוא 4,000 דולר ועוד כמה חפיצים. פרס בסכום כזה הוא כסף קטן לסטארטאפים, ולפעמים אפילו לא מכסה את הטיסה, הלינה, וההכנות לתחרות. החשיבות של התחרות והפרס היא תשומת הלב והחשיפה למשקיעים (שלדבריו של רונן יחזיקו אותו כחברה עצמאית, לפחות לשנתיים הקרובות) ולתקשורת בינלאומית. אך חשוב מאוד, הזכיה חושפת אותו בפני קהל נוסף.
"השקנו את המוצר כאן ורצינו שכמה שיותר אנשים ישתמשו בו" הוא מספר,"יש לנו אלפי התקנות אחרי יומיים בלבד. זה בעיקר בגלל הפרס וזה הדבר הכי טוב שיכל לקרות, וזה אפקט דומינו מטורף. זה אומר שאתה הסטראטפ מספר אחת של המציאות מדומה, בפסטיבל הכי חשוב".
על היומיים האחרונים הוא אומר "אנחנו בעיקר עייפים כי מדברים עם המון אנשים אבל מקבלים המון אהבה, וזה מה שמחזיק אותנו ערים. הקהל, השופטים והתקשורת נותנים אהבה. אני מבין את האחריות שיושבת לי הראש, וזה ברכה".
איך זה עובד?
מצלמת 360 רגילה פשוט מונחת במיקום מסויים ובעזרת צירוף של עדשות רחבות מקליטה את כל הסביבה שלה, ואז תופרים את הצילומים ביחד לסרטון שאפשר לשוטט בו, מנקודת המבט של הצלם.
בספלאש מצלמים קטע וידאו קצר באייפון, מסובבים את המצלמה, מצלמים קטע נוסף, וכך הלאה עד שמכסים את כל המרחב שרוצים לצלם, לסרטון בודד שאחר כך אפשר לשוטט בו. לא צריך מצלמה מיוחדת בשביל לצלם, ולא צריך קסדת מציאות מדומה או ציוד בשביל לצפות (אם כי אפשר). "החזון שלנו הוא להיות פלפטרומה מספר אחת לתקשורת במציאות מדומה", הוא אומר.
המשמעות של זה היא שאם נניח צילמתם זוג רוקד מולכם, ואחר כך סובבתם את המצלמה וצילמתם זוג נוסף, הם לא באמת יתועדו רוקדים יחד, אלא אחד אחרי השני, והחיבור יהיה מלאכותי. אם זוג רוקד אחד ינסה להתקרב לשני, הוא פשוט יחתך החוצה (אפשר לראות בהדגמה). לעומת זאת, בצילום ב-360 רגיל, המרחב לא מחולק למקטעים ואפשר לשוטט בו חופשי גם כצלם וגם כצופה.
ובכל זאת, רונן מונה יתרונות של הטכנולוגיה שלו ושל שותפיו. "מצלמות [ה-360] עדיין יקרות ולא ספונטניות, וצריך לערוך את הווידאו אחר כך. אנחנו רוצים לתת לאנשים לייצר מציאות מדומה, כי אף אחד לא יודע מה זה עדיין. בעינינו המהות של 360 זה להיות בן אדם אחר, זה לראות את העולם מהעיניים של מישהו אחר.
עוד אומר רונן שהטכנולוגיה שלו שונה גם בסגנון הסיפורי, "אני לוקח רגעים שונים בזמן ודוחס אותם לחלל אחד. בחלל החדש הזה כולם מתקיימים באותו הזמן. זה המהות של ספלאש. איך אתה אצרת את הרגעים האלה. אם יש לי ולך מצלמות 360 ונשים אותן באותו חדר התוצאות יהיו זהות. אבל אם שנינו נעשה ספלאש באותו חדר, הסיפורים יהיו שונים".