כמו כל פיסת טכנולוגיה, גם כנגד האינטרנט ניתן למצוא טענות המגיעות מצד אנשי מדע ורוח. הם מספרים לנו שהאינטרנט ממכרת, שהרשת גובה מחיר יקר מדי, שהיא מקשה עלינו להתרכז, שילדים נחשפים לתכנים לא ראויים. יש אנשים שרוצים לצנזר את האינטרנט, יש אנשים שחושבים שהם יודעים טוב מאתנו מה נכון ומה לא נכון לנו לצרוך. מה שהם כולם מפספסים – והדבר ממנו הם כולם מפחדים – הוא שהאינטרנט אינה כלי בידי האנושות; האינטרנט היא חלק ממה שמגדיר אותנו כבני אדם.
לא משנה מה הסיבה בשלה הוקמה הרשת העולמית, מה שמשנה הוא שבמבחן התוצאה הגזע האנושי היום לא יכול לחיות בלעדיה. אם הרשת העולמית תקרוס היום, יהיה זה גרוע יותר מהפגיעה הכלכלית שספגנו לפני שנתיים. האנושות תתמוטט לכאוס מוחלט. הסיבה? הרשת לא מחזיקה רק את הכלכלה (מיליוני חברות שפועלות דרך הרשת וסומכות על קיומה כחלק מהמודל שלה; אנשים העובדים ברחבי העולם תחת חברה אחת, כל אחד מהמסוף הביתי שלו והלכה למעשה ניתוקם מהרשת ישתק את החברה בה הם עובדים; מיליוני אנשי תמיכה במדינות עולם שלישי שמסוגלים לספק תמיכה בזכות האינטרנט), האינטרנט מחזיקה היום את תת המודע הקולקטיבי של האנושות. לא רק הידע האנושי מוטבע בתוך הרשת, גם האישיות האישית של כל משתמש, הרגשות שלו, המחשבות שלו, הדעות שלו, הרעיונות שלו. האנושות יכולה למות היום אך הרוח שלה תמשיך לחיות. כל הדברים הטובים שבנו, וכל הדבר הרעים שבנו כולם מוטבעים אל תוך שרתי ענק. זו אולי לא בינה מלאכותית, אבל זה הכי טוב שיש.
המטרה של הפתיחה הדרמטית הזאת היא לגרום לכם לחשוב ולהאמין באינטרנט. חישבו על מיליוני בלוגים מרחבי העולם בהם אנחנו יכולים לקרוא את הדעה האישית והרעיונות של המשתמשים; חישבו על הפורומים המכילים שאלות ודיונים המאפיינים – כל הודעה והודעה – את האופי של הכותב. חישבו על הטוקבקים שמייצגים את האדם האמיתי מאחורי המסכה היומיומית. ללא אחריות, אנשים כותבים בדיוק את מה שהם חושבים באותם טוקבקים.
לא מספיק? הציצו ביוטיוב – בכל שעה עולים כמעט 30,000 שעות של קטעי וידאו לאתר הזה. באותה השעה מתעדכנים מאות ערכים בוויקיפדיה. אנחנו נמצאים בנקודה בה כבר אין לנו אפשרות לעקוב אחרי כל מה שקורה ברשת. אבל זו גם הנקודה בה האינטרנט הופכת להיות תת המודע הקולקטיבי של הגזע האנושי. וברגע שזה קרה, הרשת העולמית הפכה להיות המקום אותו אתם רוצים בחייכם בכל רגע.
האינטרנט היא מקור בלתי נדלה של ידע
דוגמאות לנחיצות האינטרנט בחיינו לא חסרות. הנה אחת: נניח אתם רוצים לבשל תבשיל מורכב שאף פעם לא ניסיתם בכלל לבשל. חיפוש זריז ברשת יציג לכם את המתכון במלואו, עם עשרות טיפים ורעיונות ואפילו הדרכה בווידיאו שתאפשר לכם לעקוב אחרי כל התהליך בתחילתו ועד סופו. עדיין לא משוכנעים? הרי היו ספרי בישול ותוכניות בישול לפני האינטרנט, לא כך? אבל האם לפני בוא האינטרנט יכולתם באותה הקלות לגשת למידע? יותר מזה, אם הייתה מילה שלא הבנתם במתכון (שם של ירק שהופיע באנגלית), האם יכולתם בכמה לחיצות לאתר את השם העברי ולדעת מה לבקש בסופרמרקט? האם יכולתם באותו הרגע להיכנס לאתר באינטרנט ולהזמין את המוצר שהייתם צריכים, מבלי לצאת מהבית?
כל הכלים האלו הפכו אותנו לחכמים יותר. החכמה אינה סך כל הידע שיש לכם בראשכם, אלא סך כל הידע שיש לכם גישה אליו – ובאינטרנט יש לכם גישה לכל הידע שאתם רק צריכים.
האינטרנט היא מקור השראה
אמנים ויוצרים מצליחים לרגש אותנו כי הם הופכים את האתרי והאמורפי לפיזי. הם לוקחים רעיונות ורגשות ונותנים להם צורה שאנחנו יכולים להתחבר אליה. אבל לפני שהם מצליחים לבצע את הפלא הזה, אותם אמנים זקוקים להשראה. כאשר הם מביטים בעולם שסביבם הם יכולים לראות בני אדם, הם יכולים לראות טכנולוגיה, הם יכולים לראות נופים ולחבר את כל אלו למשהו חדש ושונה. אבל עד היום אמנים היו מוגבלים למרחב הפיזי אליו הייתה להם גישה. אם אמנית מעולם לא ראתה את פריז היא לא יכולה הייתה לכתוב עליה. אם היא לא יכלה להגיע ליפן, היא לא יכלה לכתוב על פריחת הדובדבן. דרך האינטרנט אפשר להכיר את המקומות האלו, לראות את הנופים הזרים. נכון, זה לא אותו דבר כמו להיות שם, אבל לא כל השראה דורשת מהאדם לחוות את המקום. תמונה, וידיאו, זיכרון שמישהו כתב בבלוג, יכולים להצית את הדמיון של היוצר לפעמים יותר מאשר החוויה האישית שהוא עבר.
זה לא הכול. לפני האינטרנט, יצירת קטעי וידיאו נראתה כמו משהו שעושים רק בהוליווד. היום אנחנו רואים אתרים כמו College Humor שמוציאים הפקות מצחיקות עד דמעות על בסיס יומי. בתורם האתרים האלו מביאים אנשים מהשורה שמעולם לא חשבו שיש להם כישרון לכך, לייצר סרטונים בהם צופים מיליוני אנשים. השראה היא יצור חמקמק, היא לא קבועה ואין נוסחה שמאפשרת לייצר אותה, אבל ברור לכל אחד מאתנו דבר אחד – מספיק רק שבריר ממנה כדי לגרום לאדם להתעורר כאילו מחלום ולהפיק את יצירת המופת הבאה. המרחב של האינטרנט דואג להזין אותם במיליוני רגעים כאלו בכל יום, וסטטיסטית בכל יום נחשף האמן הבא לרגע שישחרר אותו ליצור את הדבר הגדול שלו.
האינטרנט מכריחה אותנו לקרוא
יש הרבה יותר מדי שיחות בהן הורים מספרים שהילדים שלהם לא קוראים יותר. ההורים האלו טועים. הילדים שלהם לא קוראים ספרים אולי, וזה חבל, אבל הם כן קוראים ברשת, וככל שהם גדלים הם לומדים לקרוא בה יותר. הם נחשפים ליותר סגנונות שיחה וכתיבה. הם יודעים איך נראה טקסט שנכתב לבלוג ואיך נראה טקסט שנכתב למגזין מקוון. הם יודעים איך כותב ילד שההורים שלו נפרדו, והם יודעים איך חברות מסחריות מנסות לעורר אותם לקנות את המוצר הבא.
האינטרנט מבוססת על טקסט. למרות כל קטעי הווידיאו והמדיה העשירה – טקסט הוא הכלי השולט. כדי להיות חלק מהאינטרנט היום ילדים חייבים לקרוא, והם חייבים לדעת לכתוב. השפה שלהם נראית למבוגרים יותר כשפה זרה, דלה ומוטעית, אבל זו אותה השפה שעברה התפתחות והשתנתה כדי להתאים לעולם החדש. גם ספרים ימצאו חיים חדשים ברשת, זה תלוי ביוצרים של התוכן ובמפיצים של התוכן שיהיו חייבים להבין איך לבנות סיפורים מחדש. ככל שהרשת העולמית תגדל, כך יותר אנשים, ילמדו לקרוא – כי לא תהייה להם דרך אחרת להיות חלק מהחוויה האנושית.
האינטרנט מלמדת אותנו להיות חופשיים
לפני עשר שנים, אנשים לא חלמו לתת את השם הפרטי שלהם באינטרנט. חיינו מאחורי כינויים שהיו חלק מה-DNA הבסיסי של כל אתר. נתת כינוי בפורום, חיית עם כינוי בחדרי צ’ט. זו הייתה הנורמה. היום, לא רק שאנחנו מזדהים בשם אלא שאנחנו חושפים פרטים הרבה יותר אישיים. אנחנו מעלים תמונות של הבתים שלנו, של הילדים שלנו, של הטיולים שלנו אל הרשת בצורה פומבית. אנחנו כותבים את המחשבות שלנו ומזדהים בקלות. אנחנו מתכתבים בטוויטר ומדווחים באופן מדויק היכן אנחנו נמצאים. המחסום הגדול של האנונימיות מתפורר. הם שם רק במקומות בהם יש בו עוד צורך, אבל גם המקומות האלו יעברו שינוי בסופו של דבר.
חלק מהסיבות שאנשים חושפים את עצמם הוא ביטחון רב יותר באינטרנט. הסיבה העיקרית היא שאנשים מרגישים שהרשת מאפשרת להם להושיט יד ולגעת באדם אחר. אנחנו מוכנים להיחשף כי אנחנו רוצים להכניס פנימה אנשים אחרים. האינטרנט אפשרה לאנשים מתרבויות זרות להכיר האחד את השני ולהיות חברים. היא חיברה בין מאות נשמות אבודות שלא מצאו את “האדם המיוחד” להם בסביבה הקרובה. בני אדם נשארים בני אדם ולא משנה מה המדיום, הם רוצים לדעת שמהצד השני יש נשמה-אחות אמיתית שמדברת איתם, ואי אפשר לדרוש מהצד השני לחשוף את עצמו מבלי שנחשוף את עצמנו קודם. כך נושרות החומות האחרונות שמפרידות בינינו, והכל בזכות האינטרנט.
על הרוע מאחורי האינטרנט ועל היום בו האינטרנט תתעורר לחיים ותשלוט בנו, באירוע קש(ו)רים ברשת: רן לוי, רועי צזנה, אמנון כרמל, ליאור צורף וזיו קיטרו בערב הרצאות מיוחד במרכז חמד"ע, הפרדס 7 תל אביב, ב-21 לאפריל בשעה 19:00. להזמנת כרטיסים ולפרטים נוספים היכנסו לאתר של חמד"ע.