כמה זקנים אתם? הנה מבחן פשוט: המשחקים שגורמים לכם להתקף נוסטלגיה בלתי נשלט. האם זה GTA המקורי – בדו מימד, במבט מלמעלה, ואפילו לא היה אפשרי לקפוץ? Monkey Island 1, עם הגרפיקה והממשק החדשניים לזמנם והדיאלוגים הבלתי אפשריים? Police Quest הראשון, עם ממשק הנהיגה הקטלני? האם אתם זקנים כמו עורך המדור הזה ונזכרים בעיניים לחלוחיות ב-Digger?
לאן נעלמו המשחקים האלו? ואיפה החברות שמייצרות אותן? ומה קורה באמת למשחקים אחרי שהם זקנים מדי עבור החברות שמייצרות אותן? סיירה התכחשה לסוגת הקווסטים, שבנו אותה; וחברות קטנות יותר, כמו Windmill Software שייצרה את דיגר, נעלמו ללא עקבות. המשחקים האלו לא מופיעים על המדפים, קשה מאוד לקנות עותקים חוקיים שלהם. ואומת האינטרנט מכנה את כל המשחקים האלו Abandonware, או נוטשות, אם לאמץ סטנדרטיים לשוניים מחפירים.
רגע, זה חוקי?
המונח עצמו שנוי במחלוקת. מצד אחד, משתמשים בו כדי לתאר כל תוכנה שכבר לא מוכרים, מפיצים, או תומכים בה – ההגדרה היא "תוכנה בת יותר מארבע שנים שלא מופצת או נמכרת יותר". מצד שני, המציאות החוקית היא שעד שלא ננטשו זכויות היוצרים גם הורדה של התוכנות האלה היא פיראטית. מצד שלישי, זה לא שחוקי זכוית היוצרים יעילים במיוחד. נכון לעכשיו, זכויות היוצרים נשמרות 70 שנה אחרי מותו של היוצר, או 95 שנה אם מדובר בתאגיד. בכל פעם שמגיע הדדליין, דוחפות חברות כמו דיסני (שלא רוצות לאבד את הזכויות על מיקי מאוס) לחקיקה שתרחיב את טווח הזמן הזה. הבעיה כאן היא שבהרבה מקרים אין משמעות לחוקים האלה. במיקי מאוס עוד משתמשים – את פקמן אף אחד כבר לא מוכר, וזכויות היוצרים שלו רק מונעות מאנשים לגלות את העבר הנפלא של משחקי המחשב.
איפה מורידים?
אבל בכל זאת, פועל יוצא של הבעיה הזו הוא שבדרך כלל אין מי שיאכוף את ההגנה על הזכויות האלה, וניתן למצוא באינטרנט מאות אתרים שכל המטרה שלהם היא לספק לכם משחקים ישנים בחינם. בין כל האתרים האלה, ניתן למצוא פחות או יותר כל משחק. אפילו יש כמה אתרים ישראליים שמציעים כמות יפה של "משחקי נוסטלגיה" להורדה, כמו "מסע אל העבר" ו"אולדיז".
כמובן, יש גם תוכנות ישנות שניתן למצוא – כל מיני מעבדי תמלילים ישנים, גרסאות של "חלונות", ואפילו נתקלתי במישהו שעדיין משתמש בתוכנת גליונות העבודה "לוטוס". מצד שני, המציאות היא שכיום רוב התוכנות האלה לא שימושיות ואפילו סביר שתמצאו גרסאות חינמיות שלהן. לכן, ככל הנראה, ה-Abandonwares היחידות שצריכות לעניין אתכם הן, ככל הנראה, משחקי מחשב ישנים.
איך מריצים משחק של 386 על מחשב מ-2009?
הבעיה בזה היא שהמחשבים של היום לא תמיד יודעים להתמודד עם התכנות של פעם. עד התפוצה הרחבה של חלונות, כל המשחקים עבדו אך ורק בגרסת DOS. עד חלונות ME, הייתה תמיכה מאד יעילה בתוכנות DOS, אבל עם מערכות ההפעלה החדשות הגיעו גם בעיות תאימות. למזלנו, האינטרנט לא מאכזבת, וצצו אמולטורים רבים ל-DOS שיוכלו לאפשר לכם לחזור ולשחק Alley Cat.
האמולטור שאתם רוצים הוא DOSBox. הוא אמנם לא הכי פשוט, אבל אם הצלחתם להפעיל את המשחק ב-DOS (כשהיה לכם אותו ב-286 העתיק שלכם), כנראה שתצליחו להתמודד עם ההפעלה גם עכשיו.
וריאציה נוספת על משחקים ישנים היא התאמה שלהם לטלפונים סלולריים או אפילו שדרוגים שלהם. אחת מהתופעות המוכרות יותר היא גרסת האייפוד של DOOM. חוץ מההתאמה הזו, DOOM גם שודרג יותר מפעם אחת (אחרי השחרור של קוד המקור ב-1997), ואחת הגרסאות שלו, Doomsday, אפילו נראית די טוב. בעצם, נראה שהרבה מהמשחקים האלה לא מתים, אלא אפילו הופכים לטובים יותר.
אפשר גם לקנות
אם עד כה לא שקעתם עמוק בתוך משחק נוסטלגי כלשהו, האפשרות האחרונה שלכם היא למצוא אתרים שמוכרים את המשחקים הישנים בפרוטות. אלה, בעצם, כבר לא באמת Abandonware, אבל הן יספקו את אותו הדחף שלכם לשחק במשחקים עתיקים. אחד מהאתרים שמוכרים משחקים כאלה הוא GOG או Good Old Games.
הבעיה הגדולה שמשותפת לכל המשחקים האלה נקראת "בעיית משקפי הנוסטלגיה". או לפחות ככה אני קורא לה. בעצם, כל המשחקים האלה נורא הלהיבו אתכם – כשהייתם בני שמונה. היום, כשאתם רגילים לגרפיקה טובה יותר, לאיכויות הפקה גבוהות יותר, ושאר התקדמויות טכנולוגיות – המשחק הישן יראה מיושן ומשמים. אולי, לפעמים, כדאי פשוט לשמור את החוויה בזכרון שלכם ולא להפוך אותה לבנאלית ומשעממת. דרך משקפי הנוסטלגיה הכל נראה מצוין.