הניצחון היחיד של פוטין במלחמה? 7 שבועות לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה, וגם היום (חמישי), היום ה-43 למלחמה, נראה שרוסיה רחוקה מהכרעה צבאית ורחוקה מעמידה ביעדי המלחמה שעליהם הצהירה בתחילתה – פירוז ו"דה-נאציפיקציה" של אוקראינה. למרות זאת, בזירה אחת נראה שפוטין כבר ניצח ניצחון מוחץ, והיא דווקא רחוקה משדה הקרב – המערכה על דעת הקהל הרוסית, או לפחות על השליטה בה. בעוד שבימים הראשונים למלחמה ראינו הפגנות גדולות ברחובות רוסיה – כבר יותר מ-3 שבועות שלא נרשמה כל הפגנה של ממש. בנוסף – כלי תקשורת רבים נסגרו ורשתות חברתיות גדולות הפסיקו את פעילותן במדינה.

המלחמה באוקראינה - סיקור N12:

נכון להיום, סקרים ברוסיה יכולים להעיד על מגמה חיובית עבור פוטין והקרמלין, עם שיעורי תמיכה של כמעט 85% בנשיא ובמטרות המלחמה שלו – עלייה של כמעט 15% ביחס לנתונים שנמדדו ברוסיה בימים הראשונים למלחמה. בעוד שבימים הראשונים למלחמה התפרסמו סיפורים רבים על אימהות של חיילים בצבא רוסיה אשר מותחות ביקורת גלויה נגד המדיניות של הנשיא, בימים האחרונים כבר כמעט ולא רואים דברים שכאלה – למרות הסלמת הלחימה בזירות רבות וההערכות במערב על עשרות אלפי חיילים רוסים שנהרגו, נפצעו ונשבו בידי הכוחות האוקראיניים.

אחד המחזות שהתרגלנו לראות בימים הראשונים למלחמה באוקראינה הן הפגנות רבות בהשתתפות עשרות אלפי בני אדם על פני ערים רבות במדינה. רבים ברוסיה התקשו לקבל את מטרות המלחמה שהציג פוטין עם פלישתה, ויצאו לרחובות בהמוניהם. המשטר הרוסי הגיב להפגנות בתקיפות, ועצר עשרות אלפים.

 

 

על פי ההערכות, רבים מהם עדיין עצורים, ורבים מאלה ששוחררו "זכו" ליחס מיוחד – במטרה להרתיע אחרים להצטרף למחאה. אחת המפגינות סיפרה לעיתון וול סטריט ג'ורנל כי שוטרים רבים איימו עליה ועל מפגינות נוספות באונס, אם ייעצרו במהלך ההפגנה.

ניכר שהתגובה הרוסית האגרסיבית להפגנות עבדה: מה שהחל כגל מחאה של ממש – נעלם כמעט לחלוטין. ההפגנה הגדולה האחרונה נערכה ב-13 במרץ, לפני כמעט חודש. מאז, הרחובות ברוסיה שקטים למדי, למעט כמה הפגנות מקומיות בהשתתפות 300-200 בני אדם. בכמה מקומות ברוסיה פרצו כמה הפגנות מקומיות בשבוע האחרון, לאחר חשיפת התמונות הקשות של הטבח בבוצ'ה, אולם גם הפעם היה מדובר בכמה מאות בודדות של מפגינים.

 

 

זירה נוספת שבה הצליח פוטין להטיל את מרותו באופן כמעט מושלם היא התקשורת הרוסית. כמה וכמה כלי תקשורת רוסיים נסגרו מאז תחילת המלחמה – לאחר שהשמיעו מסרים רבים שלא עלו בקנה אחד עם המסרים מהקרמלין, בלשון המעטה. הסיבה העיקרית למפנה הדרמטי בתקשורת הרוסית ובאופן סיקור המלחמה במהלך שבעת השבועות האחרונים הוא חוק מיוחד שעבר ברוסיה, מיד לאחר תחילת המלחמה, האוסר לפרסם "דיסאינפורמציה".

מיד לאחר תחילת המלחמה, סיפרה טטיאנה פיילגנגאור, עיתונאית רדיו "אקו מוסקווה", בריאיון ל"מהדורה המרכזית", על תחושות המלחמה בלב העורף הרוסי. "אזרחי רוסיה התעוררו בבוקר וגילו שיש מלחמה – אנשים בהלם", היא אומרת. פיילגנגאור תיארה אווירה מתוחה בבירה: "במרכז העיר רואים נוכחות מוגברת של גורמי ביטחון וכוחות משטרה, כי מצפים שברחובות המרכזיים בעיר יתקיימו פעולות מחאה כלשהן".

החוק, שבהתחלה היה רק תקנה לשעת חירום ואז התקבל בפרלמנט הרוסי, קובע כי יש להפיץ רק מידע מהימן לגבי הפעולות של הכוחות הרוסיים באוקראינה, כלומר רק כזה שהגיע מהגורמים הרשמיים במדינה. מי שמסתכן בהפצת מידע אחר, מה שהרוסים מכנים "דיסאינפורמציה", מסתכן בעונש מאסר של 15-3 שנים, תלוי בחומרת ההשלכות שייקבעו בחוק. על פי הערכות, כמה מאות עיתונאים מערביים עזבו את רוסיה בעקבות אותו החוק, ובהם גם כתבים של כלי תקשורת מובילים כמו CNN, ABC וניו יורק טיימס.

הפגנות במוסקווה בתחילת המלחמה (צילום: ap)
הפגנות במוסקווה בתחילת המלחמה|צילום: ap

מעבר לכך, גם כלי התקשורת הליברליים הרוסיים נסגרו. ראש הדירקטוריון של ערוץ הטלוויזיה דוז'ד (גשם) נטליה סינדייבה הודיעה בשידור חי כי הערוץ החליט להפסיק את שידוריו: "בגלל החוק החדש, נצטרך לשדר לכם רק ביקורות אומנות". גם תחנת הרדיו "אקו מוסקווה" ירדה מהאוויר כי שימשה אופוזיציה לקרמלין. עיתונאים רבים מכלי התקשורת הללו אף עזבו את רוסיה, אך הם ממשיכים לשדר ברוסית במדינות אחרות – על פי דיווחים חלקם אפילו עושים זאת מישראל.

 ההודעה על סגירת כלי התקשורת דוז'ד

 

כלי התקשורת הרוסיים החופשיים שלא עצרו את פעילותם המשיכו לעבוד בגלות, מחוץ למדינה כך למשל, לפני כשבועיים ערכו ארבעה עיתונאים רוסים ריאיון עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, שמיד נאסר לשידור ברוסיה עצמה. אחד מכלי התקשורת הרוסיים החופשיים המובילים, "מדוזה", ממשיך לסקר את המלחמה מחוץ למדינה, ומרבה למסור פרטים ודיווחים שלא קיימים בתקשורת הממלכתית ברוסיה, אך רבים מהרוסים מתקשים להיחשף למסריו. מנגד, כלי התקשורת המרכזיים ברוסיה, בהם סוכנויות הידיעות טאסס וריה, מקפידים לשדר את המסרים של הקרמלין, ובכך לסייע בשימור דעת הקהל החיובית בנוגע למלחמה.

הפגנות נגד המלחמה במוסקווה. חוק הצנזורה העלים אותן (צילום: AP)
הפגנות נגד המלחמה במוסקווה. חוק הצנזורה העלים אותן לחלוטין|צילום: AP

מעבר לכלי התקשורת הממוסדים, הקרמלין פתח במלחמה גם נגד הרשתות החברתיות: בחסות החוק החדש, הוחלט לשבש את הפעילות של טוויטר במדינה, כמו גם את הפעילות של פייסבוק. לאחר מכן הוחלט לחסום לחלוטין את אחת הרשתות החברתיות הפופולריות במדינה, אינסטגרם, ואף לתבוע את חברת האם "מטא" בבית המשפט לאחר שהתאגיד החליט לאפשר לרוסים להתבטא נגד מדינתם בצורה בוטה יותר, כזו שפעם הייתה גוררת מעבר על חוקי הקהילה. כדי לספק חלופה לגולשים הרוסים, הושקה ברוסיה אפליקציה חדשה, "רוסגראם", שמגיעה לתת מענה לכל מי שמתגעגע לחשבון האינסטגרם המקורי שלו.

עצרת תמיכה במלחמה, אצטדיון לוז'ניקי, רוסיה, ולדימי (צילום: Anadolu Agency, getty images)
עצרת תמיכה במלחמה, אצטדיון לוז'ניקי, רוסיה, ולדימיר פוטין|צילום: Anadolu Agency, getty images
פושע מלחמה? נשיא רוסיה ולדימיר פוטין (צילום: Getty Images)
פושע מלחמה? נשיא רוסיה ולדימיר פוטין|צילום: Getty Images

על רקע כל המהלכים הדרמטיים הללו של הממשלה הרוסית, כמעט ואין כל הפתעה בנוגע לאחוזי התמיכה העולים בפוטין ובמלחמה. ברוסיה ממשיכים כל העת לכנות את המלחמה באוקראינה "מבצע צבאי מיוחד", וככזה – מקפידים לסקר אותו באופן חד צדדי למדי. רובם הגדול של אזרחי רוסיה אינם נחשפים למידע והדיווחים שנחשפים אליו במערב – וכך בהתאם גם מתעצבת דעת הקהל הרוסית. לצד היעדר המידע על המתרחש במלחמה – התגובות התקיפות של רוסיה לכל גילויי אופוזיציה עושות את העבודה גם כן – מה שמבטיח את שליטתו הבלעדית והמוחלטת של פוטין לפחות בגזרה זו. אם לא שליטה במערכה הצבאית, זוכה פוטין לפחות לשליטה במערכה התקשורתית.