תמונות הסטילס שפרסם הבית הלבן, בהן נראה נשיא ארה"ב ברק אובמה צופה יחד עם הצוות הבכיר בחיסול בן לאדן בשידור חי, הן טכניקת יחסי ציבור מקורית ומצוינת לדיפלומטיה הציבורית האמריקנית. בנוסף הן מאפשרות לנו לנסות ולהבין מה קרה בזמן אמת מאחורי הקלעים של הפעולה המוצלחת.
יד לפה
התמונה בה הילרי מניחה יד על הפה, משדרת את הדאגה הרבה ששוררת בחדר. כל הסובבים אותה גברים ואף אחד מהם לא עושה זאת. היד מסתירה את הרגש שבא לידי ביטוי בפה, והילרי כמו עוצרת את המילים מלצאת, חונקת אותן. זהו ניסיון שלה להסתיר מעט את דאגתה הגדולה על הסיכון שלקחו. הבחירה בתמונה זו, כי לבטח היו נוספות בהן הילרי לא הושיטה יד לפה, ממחישה את ההבדל בין הילרי לבין הגברים ומוסיפה אלמנט נשי ומרכך למעמד.
את דאגתם של הגברים ניתן לראות בפנים החשופות, ואצל חלקם בשילוב הזרועות שמנסות לעזור להם לשמור לעצמם את רגשותיהם האמיתיים. אובמה בתמונה זו חבוי בפינה השמאלית, נשען קדימה בדריכות ומוגן מצד אחד על ידי הרמטכ"ל המרוכז להפליא, ולימינו סגנו ג'ו ביידן. הסדר בו הצוות עומד מעניין. ההנהגה הראשית יושבת דרוכה במרכז, מאחוריהם עומדים בצפייה היועצים הבכירים, ומהשורה האחרונה מציץ דור העתיד של היועצים. צעיר וצעירה שיוכלו לומר: "הייתי שם!".
אובמה ב'קלוז-אפ'
בתצלום התקריב של אובמה המתח ניכר על פניו, ובא לידי ביטוי בזיעה הקלה שמכסה את פניו ובווריד שקופץ לו ברכה. הדאגה והריכוז המרבי ניכרים גם בכיווצים שבשרירים הקטנים מסביב לעיניים ובמצח. גם אובמה, כמו הילרי, מכסה את הפה בעזרת היד, אך היד של אובמה חצי מאוגרפת. הוא נתמך על ידי האגודל אך שאר האצבעות מכינות מכת אגרוף. האגרוף נותן לו עוצמה וכוח להילחם, וכן את הביטחון הדרוש לו כדי להזכיר לעצמו למה מוצדק היה לצאת למבצע הזה. החשש מכישלון קיים גם כשאחוזי ההצלחה גבוהים. חלוקת האצבעות יוצאת הדופן הזו - ארבע אצבעות באגרוף ואחת תומכת, עשויה להעיד כי אובמה העריך את סיכויי ההצלחה בכ-80%.
אובמה והרמטכ"ל שלו
אובמה לוחץ את ידי הרמטכ"ל מאלן שלבוש במדי א' עם כל העיטורים הנדרשים. לחיצת היד שוויונית, כשמסתכלים על כפות הידיים הסימטריות, אך מאלן נותן לאובמה כבוד בכך שהוא עומד בצניעות לצידו ולא מולו. הדבר מדגיש מי הוא המבוגר האחראי. העובדה שהילרי נמצאת בתמונה, גם אם בגבה למצלמה, מעלה את מניותיה.
המפקד והצוות
בתמונה בה אובמה צופה בתמונות שמגיעות בפקיסטן, הוא עומד בגבו למצלמה כשידיו מונחות על המותניים ב'תנוחת המרחב הפיסי'. משולשים אלה שנוצרים בידיים מגדילים אותו והופכים אותו לאסרטיבי וסמכותי יותר כי הוא תופס יותר מקום בחלל. כולם בחדר עומדים בשל ההתרגשות, המתח והדריכות, אך עוברת תחושה של צוות מנצח ומסור.
בודד בצמרת
תמונת ה'לונג שוט' בה אובמה יושב לבדו בחדר הסגלגל בבית הלבן, היא מאוד סימטרית ומטרתה להעיד על האיזון של האדם שיושב במרכזה. מצד שני היא מעצימה את הבדידות של המפקד העליון, שצריך היה בסופו של דבר לקבל את ההחלטה לבד.
המסגור (Framing) ומכונת הדיפלומטיה הציבורית של האמריקאים עבדו נהדר. אובמה הישיר מבט אל העולם וסיפר לעולם במו פיו את הסיפור עם התחלה, אמצע וסוף ברורים ורהוטים, בשפה שכל אחד יכול להבין ומבלי למצמץ כמעט. הוא ענה בדבריו מראש על רוב השאלות הצפויות, ובהמשך מסע יחסי הציבור האמריקאים ענו במהירות על שאלות שנויות במחלוקות נוספות שעלו כמו: למה זרקו את בן-לאדן לים?
הטיעונים של האמריקאים להצדקת המלחמה והמבצע, דומים מאוד לאלו של משרד החוץ הישראלי. אפשר היה לקחת חלק מהטקסטים של אובמה ולהחליף את 'בן-לאדן' או 'אל-קעידה' ב'אחמדיניג'אד' או ב'חמאס'. אלא שאובמה אמר את הדברים בקול רם וברור, כשכל הזמן נורא ברור למה הוא אומר את מה שהוא אומר באותו רגע. ה'למה' הברור מעניק לדבריו את התחושה שאובמה מאוד מחובר לדברים הוא אומר ולכן הוא גם מעורר אמינות.
מישל שטיין טיר היא מומחית לתקשורת מול קהל ומצלמה