זה נראה כמו מלון פאר שיכול לאכלס את תיירות האלפיון העליון בכל מקום בעולם. הסטנדרטים גבוהים והמחירים בהתאם - סוויטה עולה 240 דולר, הבריכה וחדר הכושר נראים מפתים ביותר. אבל התחושה הזאת הופכת לפאטה-מורגנה, כאשר מביטים בחלון ורואים את מחנה האימונים של גדודי אל קסאם, קצת אחריו מחנה פליטים.
עם חמישה יזמים מקומיים, עלות של 50 מיליון דולר וחלום שנראה בתחילה מעט מופרך, 10 שנים לאחר שהחל להיבנות - נפתחו שעריו של הארמון העזתי - מלון פאלאס. וילה בג'ונגל גרסת עזה, אם תרצו, אלא שבוילה הזאת חסר רק דבר אחד - אורחים.
כשהתמונות הללו צולמו, 10 בני אדם בלבד התארחו במלון, והדבר לא מפתיע. ברצועת עזה הענייה רק מעטים יכולים להרשות לעצמם לברוח אל עיר המקלט הזאת מאורח החיים הדתי והנוקשה שבחוץ, במקום שבו מעמד הביניים נשחק כמעט ונעלם והפער בין האליטה הכלכלית להמונים רק גדל.
פארק המים הוצת ע"י קיצונים
אבל אל מסעדת מיג'אד האליטיסטית שמשלבת מחיר יחסית זול ואוכל איכותי כבר יותר אנשים יכולים להרשות לעצמם להגיע כדי לטעום לצד סלט או עוגה גם מעט שפיות. "נחמד לנו למצוא מקום שאנחנו יכולים לתפוס בו מעט שלווה ולשכוח מהמצב הקשה בעזה", אומרת אחת הסועדות.
בשנים האחרונות נעשו כמה ניסיונות לייצר איים של נורמליות בעזה. בשכונת רימאל נפתח הקניון הראשון למרות שמרבית העזתי רק יכולים לחלום על קניות. פארק מים גדול נבנה בעלות של מיליונים, אלא שמהר מאוד דאגו איסלאמיסטים להצית אותו ככל הנראה על רקע מסיבות ריקודים משותפת לגברים ולנשים שהתקיימו בו.
אז במקום שנשלט על ידי דיקטטורה חמושה, חוקים דתיים נוקשים וסובל ממצור כלכלי התמונות האלו יכולות להיראות כאשליה בלבד.