לאחר נפילת משטרו של אסד בסוריה, נחשפו תמונות ממרתפי העינויים ומהתאים התת-קרקעיים בכלא הזוועות בדמשק - שאליו פרצו המורדים ושממנו שחררו המוני אסירים. כעת, סוהיל דביאן, פעיל פוליטי אמיץ, שהיה בעבר אסיר בכלא סיידנאיא, חושף היום (רביעי) בריאיון מיוחד ל-N12 את רגעי האימה שלעולם לא ישכח.
דביאן, סורי כבן 60 שמתגורר בהר הדרוזים א-סווידאא' שבדרום המדינה, ישב בביתו בימים האחרונים ולא יכול היה להישאר לרגע אדיש לנוכח המראות שנחשפו בכלא הזוועות והחזירו אותו שנים אחורה, לתקופה שבה היה שם אסיר בעצמו. דביאן היה א בן 22, בשירות חובה בצבא, במטה הכללי של המשטר הסורי.
"המשטר הסורי של הרודן חאפז אל-אסד עצר אותי ב-1987, באשמת השתייכות לארגון פוליטי אסור", נזכר דביאן בימים ששינו את חייו כשהפך מפעיל פוליטי לאסיר. "הייתי בכלא סיידנאיא במשך שש וחצי שנים".
אז הגעת לכלא הזוועות.
"הגעתי ונחשפתי לכל שיטות העינויים. שם אתה מבין שזה חיים או מוות, והזמן עוצר. זה כלא נורא, בית מטבחיים".
מה הרגע שהכי טלטל אותך שם? היית רק ילד, בן 22.
"ילד בן 22, אבל היו צעירים ממני שם. אני הייתי בסך הכול חבר במפלגה הקומוניסטית (מפלגת אופוזיציה שמאלנית סורית שדוכאה קשות בידי משטר אסד). עינו אותי בכיסא חשמלי, פעם אחת הספיקה כדי לגרום לי לשיתוק זמני של הגפיים. הרגעים האלו היו כואבים מאוד".
"התעניינתי בפוליטיקה מגיל צעיר ונעצרתי כי תמכתי בכך שסוריה תהיה מדינה חופשית, של חירויות פוליטיות, חופש ביטוי, חופש כלכלי", מספר דביאן והעצב ניכר בקולו. "אלו היו שנים מלאות שנאה, של החרבת השאיפות האנושיות. והכול בגלל שהבעתי דעה ואמרתי שאסד דיקטטור, אני לא מתחרט על זה. אני מאוד מאמין בזה".
חשבת שאתה עלול למות? שאולי אלו הרגעים האחרונים?
"קיוויתי למות. למען האמת, לא פחדתי מהמוות. עברנו טרגדיה גדולה, שילמתי על זה מחיר בגוף ובנפש שלי".
דביאן הוא לא רק פעיל פוליטי עם אומץ יוצא דופן, אלא גם אמן מוכשר. בין הבדידות לעינויים בכלא הזוועות בדמשק, הוא מצא את עצמו מצייר - וכך ביטא את הכאב והאובדן בדרכו הייחודית.
תוך כדי הריאיון, הוא מציג לי את ציוריו שמגלמים סיפור של ייסורים לצד תעצומות נפש שגרמו לו להישאר חזק, גם ברגעים שכמעט נשבר. באחד מהם נראה כיסא העינויים. "הם קושרים אותנו בידיים ובצוואר, תולים אותנו באוויר ומכים. היו עינויים יום-יומיים בתקופת החקירה. לאחר מכן, העבירו אותנו לחדר קטן בגודל של כשמונה מ"ר, שהיה מלא ב-150 אנשים".
בציור אחר, נראית נעל גדולה שהוא מכנה: "נעל הדיקטטור, בשאר אל-אסד". דביאן מדגיש: "מתחת לבית הכלא יש עיר של חושך, של עינויים ותאים נסתרים. דמשק מלאה מרכזי מעצר, אי-אפשר לתאר את גודל הטרגדיה. מה שראיתם השבוע זה רק טיפה בים".
מה התחושה אחרי שאסד נפל. יש הקלה?
"עכשיו אסד נפל והפלנו את הדיקטטור, הורדנו את הפסלים, התמונות ויצאנו לחגוג. לכן, הוא ומשטרו לא ישובו לעולם לסוריה. אולי אני לא אקצור את הפירות, אבל הילדים שלי כן. אנחנו מצפים לחיים חדשים, לסוריה חדשה. מדינה חילונית, מדינת פרלמנט, מדינת חוק. ארץ של שלום ודו-קיום, בעיקר שלום עם ישראל".
אז אתה תומך במנהיג המורדים מהייאת תחריר א-שאם אבו מוחמד אל-ג'ולאני?
"אני בעד ההפיכה, אבל נגד ג'ולאני. אני מורד, ואם צריך אני מוכן להישאר לבד ולמות למען הזכויות שלי. סוריה חייבת להיות מדינה חילונית ודמוקרטית, ולא מדינה רדיקלית שהולכת לפי הדוקטרינה של תחריר א-שאם. שלטון החוק לפני הכול".
ולסיום, מה המסר שלך לקוראי N12, הציבור הישראלי?
"המסר שלי לעם בישראל - אתם חייבים להושיט יד לשלום. יש תקווה לעתיד טוב יחד. שלום עליכם, שלום עליכם ושלום עלינו. ראויים לחיות את החיים האלו בחירות, בכבוד בצדק ובטוב".