זעקתן של נשות אפגניסטן: בפנים גלויות ותוך חשש גדול לחייה, פשטנה דוראני עושה מה שרבים לא מעזים לעשות. שנתיים אחרי עליית הטליבאן לשלטון באפגניסטן – מצבן של הנערות והנשים במדינה מעולם לא היה גרוע יותר. במחתרת, תוך סכנה ממשית, היא מנהלת מוסד לימודים חשוב עבור מאות נערות.
מאות הנערות לומדות הרחק מהרדאר של השלטון האכזרי, ותוך הבנה ברורה שאם ייחשפו הן עלולות לשלם על כך בחייהן. בריאיון מיוחד ל"מהדורה המרכזית" חושפת פשטנה את המסירות והרצון להנחיל לנערות חינוך הולם בכל מחיר, ואפילו מעניקה מסר חשוב מאוד גם לנשים המוחות והמודרות בישראל.
"אם את בת יותר מ-10 את לא יכולה ללכת לבית הספר, לא יכולה לעבוד, לא יכולה לשחק בחוץ, לא יכולה ללכת לחנות לקנות ממתק. את בעצם רק יכולה לחיות בין כותלי ביתך, זה הדבר היחיד שמותר לך", היא מספרת. "הטליבאן לא רק רואים בנשים אזרחיות סוג ב, אלא כמישהי שרק מביאה ילדים לעולם. נשים נתפסות כסחורה".
היא בת פחות מ-30, ובשנה החולפת גייסה כספים והקימה רשת של בתי ספר חשאיים מתחת לרדאר של הטליבאן בשלושה מחוזות שונים באפגניסטן. "כרגע יש לנו 280 בנות בבתי הספר שלנו הלומדות מגיל 13 עד 18. יש בנות שלומדות מקצועות ליבה כמו ביופיזיקה, כימיה ומתמטיקה. אנחנו גם מלמדות אותן אנגלית. כל זה במטרה שיצליחו לסיים את בתי הספר".
היא פועלת בשיתוף קהילות שבטיות, מנהיגי דת ובני משפחה. כולם מחויבים להצלחת הפרויקט ובעיקר לביטחונן של הנערות. האם חשבתן מה עלול לקרות אם הטליבאן יגלה את הפרויקט? אפילו כיתה אחת?
"יש כאן סיכון גדול, בהחלט יהיו השלכות ואנחנו מודעים אליהן לחלוטין. יש לנו בתי מסתור אם משהו כזה יקרה, יש לנו תוכנית לניהול סיכונים, ואנחנו נעביר לשם את התלמידות. אנו מבטיחות שאם נחשף נשנה את המיקום שלנו, נשחרר את התלמידות לבתיהן ונרד למחתרת למספר ימים".
"לא רק רואים בנשים אזרחיות סוג ב, אלא כמישהי שרק מביאה ילדים לעולם. נשים נתפסות כסחורה"
פשטנה דוראני
מדוע לא להעביר את השיעורים פשוט בצורה מקוונת, כמו בתקופת הקורונה?
"הסיבה הראשונה היא שהבנות צריכות להתערות בחברה, להתנייד, להרגיש שהן תלמידות בית ספר. שנית, זוהי התנגדות רכה שאנחנו דוגלות בה, מכיוון שברגע שניכנע, ברגע שנגיד 'אנו מפנים את השטח' רק כי הטליבאן אסר על הבנות ללמוד – זה אומר שאנחנו מוותרות על הבעלות של אדמת אפגניסטן. אנחנו עדיין כאן, אנחנו עדיין לומדות, אתם שומעים?"
כאשר פשטנה מתחה ביקורת על הטליבאן לפני שנתיים, הם איימו על חייה – והיא נאלצה לעזוב את המדינה בטיסות החילוץ ההמוניות והדרמטיות שעזבו את המדינה. מאז, אחת לכמה חודשים, היא דואגת לבקר את התלמידות והמורות שם. איך את נכנסת למדינה?
"מבריחים אותי לתוך אפגניסטן, לא מסרתי את פרטי הזהות האמיתית שלי באפגניסטן בשנתיים האחרונות. אני לא יכולה לנחות בשדות התעופה, אני לא יכולה להשתמש בשדות התעופה, ולכן אני כמובן עוברת דרך גבולות יבשתיים – היכן שאין אמצעים ביומטריים".
עד כמה שזה נשמע מוזר – גם פעילות חברתיות באפגניסטן מעורות במה שקורה בישראל בחודשים האחרונים. מה את אומרת לנשים שניצבות בפני הפליה?
"אם נשים הן אלה שמופרדות או מודרות, אני חושבת שזה חשוב מאוד לכל אישה בעולם לעשות נגד זה מעשים ולהשמיע את קולן נגד זה. זה חשוב מאוד, חשוב לשים לזה לב ולהילחם נגד זה. אם לא תילחמי בזה היום – הבת שלך, הנכדה שלך, יסבלו מזה".
האם את פוחדת לחייך?
"אולי יש לי אובססיה לא בריאה עם אפגניסטן, אבל כן – אני חייבת לקחת את הסיכונים האלה, כי יש אנשים בדיוק כמוני, בנות בדיוק כמוני, שזקוקות לאותה תמיכה שאני הייתי זקוקה לה בעבר".