ילד קטן מתרוצץ על סט הצילומים. מושיט ידיים לאבא שלו, אומר שהוא עייף, מבקש כוס מים. ואבא שלו מרים אותו, מחבק אותו, מנחם אותו ועוטף אותו באהבה. קשה להאמין שעד לפני כמה שבועות כלל לא הכירו, שהילד הקטן הזה בכלל לא ידע שיש לו אבא, ששמו ישראל עמיר, שחושב עליו בכל רגע, ובעצם – לא עוצר לרגע מהניסיון להחזיר אותו אליו.
שלוש שנים חלפו מאז שישראל עמיר חילץ את עצמו מכת "לב טהור". הבמאית לימור פנחסוב, הייתה איתו שם מהרגע הראשון. זה התחיל בהודעות וידאו ששלח לבני המשפחה שלו בארץ, ובהן בקשה לעזרה. "בבקשה תעשה את כל המאמץ שאתה יכול כדי להוציא אותנו מכאן". חודשים ספורים אחרי שההודעות האלו נשלחו, יצא לדרך המבצע לחילוץ ישראל מהכת, והוא אכן נמלט ארצה – והתחיל לבנות לעצמו פה חיים חדשים. אלא שהוא ידע שברגע שיאגור מספיק כוחות, יחזור לחלץ גם את הבן שלו.
שנה בדיוק אחרי שנמלט, ישראל החל לבנות סביבו צוות מיוחד שיסייע לו במבצע החילוץ של הבן שלו. אשל ארמוני, לשעבר בכיר במוסד, התגייס למשימה ואיתו גם דוד צור, מפקד הימ"מ לשעבר, עו"ד צביקה בר נתן ודני לימור, איש מוסד בעברו. יחד הם הוציאו לדרך מבצע חילוץ בגואטמלה, אלא שהכת הקדימה אותם – והבריחה את הילדים מהמדינה. אבל כבר אז ישראל הכריז שהוא לא מוותר, ושהוא יגיע לבן שלו, בכל מחיר.
התמונה הראשונה והיציאה לדרך
אחרי מבצע החילוץ שנכשל בגואטמלה חברי הצוות החלו לאסוף מודיעין במטרה לאתר את המיקום החדש של חברי הכת, ובעיקר – את הילדים הישראלים שנמצאים שם. אשל והחברים מפעילים מהארץ צוותי מעקב מסביב לעולם. "התחלנו לרדוף אחריהם מסביב לגלובוס – מגואטמלה, בואכה איראן, דרך כורדיסטן, טורקיה וחזרה באירופה", מסביר עו"ד בר נתן. "התחילו לטפטף לאט-לאט תמונות – הנה ראו אותם פה, זיהו מבריח סירות על פני הנהר שאמר שהוא מעביר חומר, ומבריח אחר מביא קמח למקום מסוים, ממש קצות חוט, רמזים. עד שאנחנו מזהים מקום במקסיקו שבו חלק מהאנשים של הכת נמצאים".
בחמ"ל בארץ, ישראל מחכה לתמונה אחת – שתגרום לו לצאת לדרך. באחד הלילות, באחת וחצי אחרי חצות, נוחתת פתאום תמונה אצל אנשי הצוות: תמונה של הבן של ישראל. "אמרו לי שמצאו אותו", מתאר ישראל. "זה היה בדיוק ביום שגזרו לו את השיער, כשהוא נהיה בן שלוש, ביום ההולדת שלו. אני מבין שהוא לא יודע מי אני, שהוא לא יודע שיש מישהו בכלל שמחפש אותו, הוא לא יודע בכלל מה זה אבא. כל כך רציתי שיידע שאני מחפש אותו, שיש מישהו שדואג לו. אמרתי לעצמי שלפחות עכשיו אנחנו יודעים איפה הוא ואפשר להגיע אליו".
בשלב הזה מתחיל להתגבש מבצע החילוץ. כעת, צריכים אנשי צוות החילוץ להרים תשתית שתאפשר להם לבצע את המבצע במקסיקו. "הגדרנו לעצמנו שזה ניסיון אחד", אומר דוד צור, מי שהיה בעבר מפקד הימ"מ וכיום חבר בצוות החילוץ. "כאן חייבים להיות מדויקים".
חברי הצוות צריכים בעצם להשיג צו מבית המשפט במקסיקו שיורה לכוחות המיוחדים שם לבצע פשיטה על המתחם שבו נמצא גם הבן של ישראל. הם מגישים לבית המשפט ראיות שמוכיחות שהכת אינה מקום שילדים יכולים לגדול בו. "בסוף, כדי לשכנע שופט במדינה זרה שהחבורה הזאת היא לא גוף שמקיים פולחן דתי, אתה חייב שהחומר שהוא יראה לא יוכל לעבור לו בבטן מבלי שייתן את הצו הזה. זה חייב להיות משהו שמזעזע כל שופט", מסביר עו"ד בר נתן.
מפגש לא צפוי
בספטמבר האחרון הם ממריאים למקסיקו ומצליחים לגייס את הרשויות במדינה לטובתם. לוחמי כוחות המשטרה המיוחדים מתכנסים כדי לפרוץ למתחם "לב טהור" – והם מגיעים בכוחות גדולים. בחמש בבוקר הם מתחילים תדריך ויוצאים במיניבוסים למתחם בתוך היער. "היו כמה לילות ברצף שלא ממש ישנתי", מספר ישראל. "אולי רק שעה-שעתיים בלילה. פשוט פחדתי מאוד, שבדרך לא דרך, הכת גילתה שאנחנו שם והצליחו להבריח אותם ברגע האחרון. שניכנס ושהילד שלי לא יהיה שם".
עם אור ראשון, ישראל נכנס למתחם הכת, בליווי כוחות הביטחון המקומיים ולצידו של אשל, שנישאר קרוב אליו לאורך כל המבצע. "המתחם מאוד עני, מאוד דל", מספר אשל. "זה צובט את הלב לראות אותם חיים בתנאים האלה. אני תופס את ישראל, אני רציתי שיהיה קרוב אלי וגם להחזיק אותו. רציתי שנהיה כגוף אחד בעצם. יש שם ילדות צעירות עם תינוקות, זו סיטואציה מטלטלת. אנשי הכת קיבלו אותנו בהפתעה, ובהחלט בצעקות".
ישראל ואשל מחפשים את בנו של ישראל בין החדרים השונים, אלא שפתאום הם מבחינים באחותו של ישראל, אותה לא ראה מאז שנמלט, לפני כשלוש שנים. היא צעירה ממנו בשש שנים והוא קיווה שיצליח לחלץ גם אותה מהכת. "הייתי ממש קשור אליה", מספר ישראל. "ודבר ראשון כשהגענו לכת הפרידו בנינו לבין ההורים, כדי לקבל חינוך מחדש".
אחותו של ישראל חותנה בכת, עם גבר מבוגר ממנה. כשישראל פוגש אותה במהלך מבצע החילוץ, הוא לא מצליח לדבר איתה. "היא צועקת עליי 'רשע'. היא לא היא. אני מכיר אותה אחרת. היא לא כזאת. היא פשוט נולדה בכת, גדלה לתוך זה והיא לא מכירה משהו אחר. כשראיתי אותה הבנתי כמה אני נחשב 'שטן' שם".
גם המפגש עם אחותו הקטנה לא מכין אותו למפגש נוסף, שמתרחש בתוך מתחם הכת: המפגש עם אמא שלו, אותה לא ראה מאז שנמלט. "לא ידעתי שהיא נמצאת שם", הוא מתאר. "היא ישבה על הרצפה. היא נראית כבר הרבה יותר מבוגרת. היא הייתה האדם היחיד שאמרתי לו לפני שאני בורח, הרגשתי שהיא תבין אותי. פתאום לא הכרתי אותה".
"יש בניהם איזשהו דיאלוג שקט", אומר אשל. "הוא לא דיאלוג שנעשה בצעקות. היה משהו בשיח הזה שיש בו את האינטימיות שיש בין הורה לילד. ככה אני הרגשתי. לא נתתי לו להתעמק ברגע הקשה הזה. מיד תפסתי אותו והמשכנו הלאה, כאילו כלום. כאילו לא ראית עכשיו את אמא שלך שלא ראית כל כך הרבה זמן, והמשכנו הלאה. כשאני חוזר אחורה אני אומר וואו".
אולי היית צריך לתת לו עוד דקה.
"כן".
"הוא הבין מיד שאני אשמור עליו"
ישראל לא יכול לאפשר לעצמו לשקוע. הוא מבין שהוא חייב להמשיך. הכוחות המקסיקנים מנסים לזהות את כל הילדים הישראלים שנמצאים במתחם ולאסוף אותם בנקודה אחת. "עברו עלינו קרוב ל-70 שעות נטולות שינה לחלוטין", מספרים חברי הצוות. "עשרות וואטסאפים, זומים, תקשורת בלתי פוסקת".
מצלמות הגוף של אשל ארמוני מתעדות את המתרחש, והוא מדווח להם מהשטח על מורכבות המבצע. "הרשויות המקומיות פעלו במקצועיות בנחישות רבה, נחישות שהפתיעה אותנו. הם לקחו את זה כמו שאנחנו לקחנו את זה", אומר דוד צור, ועו"ד בר נתן מוסיף: "החשש היה שהילד של ישראל יוברח. זה אזור מיוער שההימלטות ממנו היא קלה".
קרוב לשעה שש בבוקר – זה פתאום קורה. "אני נכנס אחרי השוטרים ואני רואה שהם מעבירים אותו לידיים של המתורגמן. היה אסור לי לגשת אליו כי הם פחדו שיהיה שם בלאגן, שזה יוציא את כולם משליטה. אז אני רואה אותו ככה ממרחק של מטר, והוא רואה אותי, והתחלתי לבכות", מתאר ישראל. "ואז המתורגמן אמר לו: 'הנה אבא שלך'. אני בטוח שהוא הרגיש שאני אבא שלו. שהוא הבין שאני אשמור עליו. הוא הרגיש בטוח".
אל החמ"ל בארץ מתחילות לזרום התמונות של ישראל מחזיק את בנו, וההתרגשות ענקית. "זה רגע שאי אפשר לתאר אותו", אומרת אורית, דודה של ישראל. "זה אושר גדול".
כעת, מבינים ישראל ואשל שעליהם לחזור לארץ עם הילד – כמה שיותר מהר. בבוקר הם כבר בנמל התעופה, ממריאים לארץ. כאן, בארץ, מתחיל המסע שלהם זה אל זה – מסע של אבא ושל בן. "אני לא יודע מה יהיה, אני חושש שהכת עדיין תרדוף אותנו פה", אומר ישראל. "אני מסתכל עליו וחושב איזה חיים היו לו שם. לא היו לו חברים, לא הייתה לו משפחה, לא היה לו כלום. אבל מה שעוד יותר חשוב לי זה החופש לבחור במה שהוא רוצה. שאף אחד לא יחליט בשבילו מה הוא צריך לעשות".
כאן, בארץ, ישראל גם מעניק לו שם חדש, ישראלי: נבו. הם בונים לעצמם שגרה של אבא ובן: ישראל משלים את התואר במדעי המחשב ונבו לומד את העולם החדש שסביבו. "זה כאילו מובן מאליו, אבל זה לא בהכרח מובן מאליו. הוא חזר לקחת את הבן שלו, ומגדל אותו, ולא מתקרבן", אומר אשל. "בעצם כשאתה מציל נפש אחת, אתה גם קצת מציל את עצמך".
אוריאל גולדמן, ממנהיגי הכת, הכחיש בעבר את הטענות על אופן התנהלותה של הכת ועל הפעלת אלימות.