בעולם יציינו השבוע שנה לפלישה של רוסיה לאוקראינה. מיליוני בני אדם ברחו מהתופת, רבים נוספים ברחו מהממשל הרוסי – בין אם מפחד מגיוס או בין אם בגלל חוסר הסכמה עם התנהלות המשטר. עשרות אלפים מהגרים מאוקראינה, רוסיה, בלארוס ושאר מדינות ברית המועצות לשעבר, מצאו עצמם כאן בישראל, בגל העלייה הגדול ביותר שידעה המדינה ב-20 השנים האחרונות. דוח חדש של המכון לחופש אמוני וביטחון באירופה שהוצג בוועידת מינכן בסוף השבוע, חשף את אחת הסיבות המרכזיות לגל העלייה: האנטישמיות.
בעוד חלק גדול מהעולים החדשים מאוקראינה הגיעו בתור פליטי מלחמה, היהודים שהגיעו מרוסיה ומבלארוס שינו את מסלול חייהם כי הבינו שאין להם עתיד במדינה שתומכת במלחמה, ועלולה להפוך את הכף נגד הקהילה היהודית, כפי שקרה לא פעם בהיסטוריה.
אף על פי שהנתונים הרשמיים לא מצביעים על עלייה דרמטית באנטישמיות ברוסיה, הדוח החדש מעורר דאגות מפני מה שמתרחש במרחב הווירטואלי, שם התומכים במלחמה מנצלים כל פיסת מידע אפשרית כדי להתריס נגד האוקראינים. מוצאו היהודי של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי מזמין את התומכים במלחמה להשתמש באנטישמיות כדי להצדיק אותה. "זלנסקי הוא יהודי פשיסט, המשך של יהודיות זונות", נכתב באחת הקבוצות הייעודיות שהוקמו ברשת הטלגרם, שם ניתן לנהל שיחות אנונימיות. הדברים הללו לא מפתיעים את הצעירים הרוסים.
האנטישמיות ברשתות נוסקת
לפי הדוח של המכון לחופש אמוני וביטחון באירופה, במהלך המלחמה נרשמה עלייה בכמות ההתבטאויות נגד יהודים ברשתות החברתיות. "רוסיה היא מדינה שחוששת מיהודים, נתקלתי באנטישמיות כבר מגיל צעיר", סיפרה ל-N12 ארינה, צעירה שעלתה ארצה ממוסקווה בקיץ האחרון. "אולי לא יזרקו עליך אבנים ברחוב, אבל יכולים לזרוק לך מבט עקום. באינטרנט יש הרבה יותר אנטישמיות כי אפשר להשתמש בפרופילים אנונימיים כדי להגיב".
"כשהייתי בתגלית, העלתי לאינסטגרם תמונה ליד הכותל בירושלים, מישהו כתב לי – 'מצאת במה להתגאות – יש לך פנים של יהודונת'", נזכרה ארינה. "זה היה מפרופיל אנונימי ומחקתי את התגובה. השנאה והבריונות עברו לתגובות אנונומיות בפייסבוק ובאינסטגרם, גם בטלגרם יש כל מיני קהילות אנטישמיות. עם זאת, הם לא עושים כלום מעבר להשמצות באינטרנט – הם רק נובחים ולא נושכים".
View this post on Instagram
"האנטישמיות הפכה לכלי"
לא רק לתושבים הרוסים נוח להתריס נגד היהודים, אלא גם לקרמלין. לא פעם נשמעו מהממשל ברוסיה אמירות אנטישמיות במהלך ימי הלחימה. ההתבטאות שעוררה את הסערה הגדולה ביותר היא של שר החוץ סרגיי לברוב - שהתייחס למוצאו של זלנסקי וטען כי גם להיטלר היה דם יהודי. "יש לי טענות כבדות כלפי הממשל הרוסי, אני לא יצאתי משם במקרה", סיפר ל-N12 פאשה, צעיר יהודי שעלה לארץ מסנט-פטרבורג לפני כחצי שנה. הוא בורר את המילים המדויקות, כמו מהלך על קליפות ביצים בעודו מנסה להביע את דעתו על המדיניות הרוסית מבלי ללכלך עליה בפומבי. אולי עוד נשאר בו פחד פן הדרגים הגבוהים יענישו אותו על אמירותיו. "מאוד לא נעים לי מהממשל", הוא אמר. "לגבי נשיא רוסיה פוטין, אי אפשר להגיד עליו שהוא לא אנטישמי. האופן שבו הממשל הרוסי מתייחס היום ליהודים ולישראל, גובל באנטישמיות. הם מנסים לדכא את הנציגים היהודים".
פאשה עצמו הקפיד להקיף עצמו בחברים מהקהילה הרפורמית, חברים מספסל הלימודים בפקולטה ללימודי תרבות יהודית וישראלית במוסקווה או באנשים שהוא מכנה ככאלה "בעלי סימפטיה כלפי יהודים". הוא תיאר איך גידר עצמו בסביבה תומכת, כזו שבה האנטישמיות לא תפגע בו, אבל גם זה לא הספיק. "אין לי מראה יהודי, ושם המשפחה שלי לא מסגיר אותי", סיפר. "אבל כשלמדתי במוסקווה, הרב שלנו ביקש מאיתנו לא ללכת בעיר עם כיפה – כי זה יכול להיות מסוכן. בבית הכנסת – אפשר לחבוש, אבל בעיר אין צורך".
זו לא הפעם הראשונה שבה מתייחסים כך ליהודים ברוסיה או בתחומים שבשליטתה. חוסר הוודאות ברוסיה, במיוחד בתחום הכלכלי, מביא לכך שהיהודים במדינה עלולים למצוא עצמם כשק החבטות של הממשל, כאשמים בהטלת הסנקציות המערביות על רוסיה. "יכול להיות שלממשל יהיה עדיף להתנגח בעם היהודי", אישש פאשה את הטענה. גם נשיא ועידת רבני אירופה ולשעבר הרב הראשי במוסקווה, הרב פנחס גולדשמידט, מודאג מהמציאות: "האנטישמיות הפכה להיות כלי במדיניות של הממשל הרוסי. הקהילה היהודית שימשה בעבר כשעיר לעזאזל וייתכן בהחלט שזה יהיה גורלם גם הפעם".
כשחוצים את הגבול לאוקראינה האנטישמיות יורדת
הצרכנים של התקשורת הרוסית, מאז פירוקה של ברית המועצות, יודעים תמיד שהעיתונות הממסדית היא כלב השמירה של השלטון, שבקושי מנסה להסתיר את זהותו הלא-דמוקרטית. בדרך כלל דווח על האמריקנים שאשמים בכול, גם כשלא צריך להאשים אף אחד. לאט-לאט זה החל להיות העולם המערבי, וכמובן שבשנה האחרונה השלטון האוקראיני חוטף הרבה אש.
בתקשורת הממוסדת מקפידים להפריד בין מי שיושב בבית הנבחרים האוקראיני ומנהיג את המדינה לבין העם עצמו, והחיצים מופנים כלפי המנהיגים שלעיתים קרובות מכונים "חבורת פושעים נאצים". עם זאת, גם השיח כלפי האוקראינים עצמם החל לתסוס בעשור האחרון, אחרי כיבוש חצי האי קרים. "עד שנת 2014 לא היה שום דבר נגד האוקראינים, והתייחסנו אליהם כמו לאחים. היום לרוסים כבר הרבה פחות נוח להגיד את זה", הסביר פאשה.
בעוד בישראל ובמדינות רבות בעולם המערבי נהגו, פעמים רבות, להביט על המרחב הפוסט-סובייטי כמקשה אחת, היום כבר ברור שלכל מדינה יש אופי שונה – ובהתאם, גם עוצמות האנטישמיות משתנות. לעומת הדאגות שמתעוררות ברוסיה, באוקראינה התמונה שונה לחלוטין. "האמת שכאן האנטישמיות נעלמה מהמרחב הציבורי", סיפר ל-N12 שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי. "הייתה פה הרבה יותר אנטישמיות לפני המלחמה והיום כמעט ואין. אנחנו לא רואים שום אנטישמיות - לא במרחב הווירטואלי ולא במרחב הפיזי. עצם זה שהנשיא הוא יהודי והוא הפך גיבור לאומי, זה תורם לכך שהאנטישמיות נעלמת. זה לא אומר שהיא לא קיימת, אבל המלחמה מיגרה אותה".
האמת היא שמדובר בנתון די מפתיע – אומנם מדידה מהימנה של רמות אנטישמיות החלה רק בעשורים האחרונים, אך ברור שגילויי האנטישמיות באוקראינה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה היו מהגבוהים שידעה אירופה. היום הצטמצמה שם לא רק האנטישמיות – אלא גם הקהילה היהודית, שחלק ממנה מצא מפלט כאן בישראל בעקבות המלחמה. על פי נתוני משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית, יותר מ-15 אלף עולים חדשים הגיעו ארצה מאוקראינה מאז תחילת הפלישה. יו"ר הסוכנות היהודית, האלוף במיל' דורון אלמוג, סיפר שפעולת העלאת היהודים ארצה הייתה מורכבת: "מדובר באחד ממבצעי ההצלה הגדולים בהיסטוריה. הערבות ההדדית בעם היהודי היא מצפן מוסרי על פיו פעלנו לאורך השנים".
פרדוקס העלייה
בדיחה עצובה שמסופרת בפי עולים וותיקים היא שישראל אוהבת עלייה – אבל לא אוהבת עולים. עשרות אלפי העולות והעולים דוברי הרוסית נתקלים בקשיים אין-ספור גם בימינו: מספר המקומות באולפנים קטן מדי, אין מספיק מורים והתנאים ירודים – דבר שמעלה חששות לגבי ההישארות במדינה. אף על פי שבישראל יש כמיליון ו-200 אלף דוברי רוסית, רובם מהעלייה של שנות ה-90 ותחילת המילניום, כך שהאינטרקציה בין גלי העלייה עשויה להזכיר לפעמים את המערכון של חבורת לול בו כל גל עלייה בא בטענות לזה שמגיע אחריו, כאילו לא זוכר את הקושי שבהתמודדות עם הגעה לארץ לא מוכרת.
על פי מחקר שערכה עמותת "לובי המיליון", שנלחמת למען זכויות דוברי הרוסית בישראל, עולות ועולים רבים אומרים כי ישמחו להישאר בישראל רק אם ימצאו מקום תעסוקה, כזה שיתאים למקצוע שאותו רכשו בחייהם הקודמים. היכולת להשתלב בחברה הישראלית, בעיקר בתעשייה ובכלכלה, היא זו שתעזור לעולים החדשים להשתקע. עם זאת, האחריות לקלוט את העולים בצורה מיטבית נופלת בין כסאות משרדי הממשלה השונים.
התקציב לקלוט את העלייה מפוזר בין שלל גורמים - ממשרד החינוך ועד משרד התפוצות. שר העלייה והקליטה אופיר סופר הזהיר כי אם לא יוגדל תקציב משרדו, יהיה קושי בשילוב העולים: "אם לא נגדיל את התקציב לקליטת העולים בצורה הטובה ביותר, זאת תהיה קטסטרופה. מיד עם כניסתי לתפקיד, נדרשתי לטפל בסוגיית האולפנים, ולאחר מאמץ רב, הצלחתי להשיג תקציב לאלפי שוברים ללימוד השפה העברית".
גל העלייה ימשך?
אחרי קליטה של עשרות אלפי עולים חדשים, ההבנה היא שגל העלייה הנוכחי צפוי להימשך, גם אם ייחלש מעט. התמתנות קצב העלייה צפוי, בין היתר, בגלל הדרישות של המדינה מהעולים - הצגת מסמכים, התייצבות לריאיונות והוכחת קשר לעם היהודי. תהליך העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר נמשך חרף האיומים לסגור את הסוכנות היהודית ברוסיה ולמרות הדרישה של חלק מחברי הקואליציה לבטל את סעיף הנכד בחוק השבות.
מדינת ישראל משמשת, עדיין, מקלט עבור כל אותם יהודים. הם עולים לכאן כשמובן להם שהמציאות במדינות מהן הגיעו משתנה וצריך לחפש בית חדש. הדוח של המכון לחופש אמוני וביטחון באירופה, שהוצג בוועידת הביטחון במינכן, קובע כי צריך להיערך לבריחה של יהודים מרוסיה. "בגלל המצב שבו נמצאת בימינו יהדות רוסיה - העולם צריך להיערך לגל הגירה מהמדינה", נכתב.
"אפשר להגיד שקל להדליק את האנטישמיות", סיכם פאשה. "היא נמצאת עכשיו במצב פסיבי, אבל אם יקרה משהו - היא עלולה להפוך לאקטיבית". קשה לדעת מה יהיה הגפרור שידליק את הלהבה.