עם פרוץ מגפת הקורונה בישראל וביתר המדינות, ניסו רבים ברחבי העולם לערוך תרשימים מדויקים לאיתור ומיפוי שרשראות ההדבקה. ואולם, ככל שחלף הזמן, יותר ויותר מדינות כשלו בביצוע המעקב, ויתרו על תהליך מציאת השרשראות ולא הצליחו לגלות היכן נדבק כל חולה. חלק מהאנשים שנדבקו בקורונה יודעים לספר על קרוב משפחה או עמית לעבודה שנדבק, או שמא מטילים את החשד על התקהלות שעמדו בסמוך אליה, אך לא יודעים לספק תשובה חד-משמעית באשר למקור הידבקותם. הגדיל לעשות עיתון הניו יורק טיימס שפרסם את הכותרת: "איך האמריקאים נדבקו בווירוס? אין להם מושג".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ניו זילנד היא מדינה חריגה בנוף הקורונה העולמי מכיוון שבמדינת האי המרוחקת מסרבים לוותר על הליך המעקב אחר שרשראות ההדבקה של החולים בה. התמודדותה של המדינה עם התפרצות הנגיף הוכתרה כהצלחה גדולה, עד שזכתה לכינוי "מעבדת הקורונה של העולם". עם התפרצות הנגיף סגרה ניו זילנד את כל גבולותיה וכל אזרחיה הושמו בסגר. ברגע שצץ מקרה בודד של הידבקות עטו עליו השלטונות המקומיים ומנעו כל מעבר של הנגיף בתוך הקהילה.
כל הנדבקים במדינה עברו תהליך ריצוף גנטי של המחלה ללא יוצא מן הכלל. "טכנולוגיית המיפוי והריצוף הגנטי מילאה תפקיד עצום במניעת התפרצות המגפה", אמרה לעיתון הגארדיאן ד"ר ג'מה ג'וגאן, אחת המדעניות שמובילות את מבצע המעקב הגנטי במדינה. "המידע הזה הוכיח את עצמו כקריטי לתגובת ניו זילנד אל מול המגפה, ואפשר לה למנוע סגרים ארוכים". היום הצעדים אותם נקטה ניו זילנד מניבים תובנות מדעיות חשובות המסייעות לשאר העולם להבין בדיוק, כיצד ואיפה מתפתח הנגיף.
"ניו זילנד מתנהגת כמו מעבדה לעולם", אומר הגנטיקאי ד"ר מייקל בונס, המדען הבכיר בסוכנות להגנת הסביבה בניו זילנד. "עקבנו והבנו את הרצף הגנטי של כל מקרה חיובי שנכנס לארץ. מעט מאוד מקומות אחרים אפילו לא מנסים להגיע לרמת ודאות כזו".
בסוף ינואר האחרון, כמה שבועות לאחר חג המולד וחגיגות השנה החדשה, התעוררה ניו זילנד לשורת מקרי הידבקות חדשים ומסתוריים שהקהילה המדעית לא הצליחה לתת להם תשובות. הפרשה הלכה וגדלה והדאיגה את כל המדינה ואף זכתה לשם בכלי התקשורת המקומיים: "פרשת מכסה פח הזבל". מיטב החוקרים נקראו לסייע במציאת מקור ההדבקה של שני מאובחנים חדשים: דיוויד וג'יין, אשר שוכנו במלון הבידוד הממשלתי.
לאחר חקירות אפידמיולוגיות מאומצות גילו החוקרים כי דיוויד נדבק בנגיף בעת שהיה על מטוס בדרכו לניו זילנד. החוקרים הצליחו לרצף את הקוד הגנטי של הנגיף שבו נדבק, וגם הצליחו לזהות קשר לקוד הגנטי של הנגיף שבו נדבקה ג'יין, ששוכנה בחדר לידו. באופן טבעי, כל מקדמי ההדבקה במלון הבידוד נשמרו והשניים לא יצאו מהחדר, כך שנשללה האפשרות שהם נפגשו וכך נדבקה ג'יין. החוקרים קבעו כי במהלך שהותם במלון הבידוד, השניים לעולם לא שהו באזור משותף בו-זמנית ולמעשה כמעט ולא עזבו את החדרים שבהם שוכנו. בתום החקירה נמצא הפרט שחשבו החוקרים שהיה חסר להם: השניים נגעו באותו מכסה של פח הזבל שנמצא במסדרון שמחוץ לדלתות חדריהם.
הסבר מכסה פח האשפה לא סיפק את ד"ר ג'ושוע פרימן, ראש מערך הבריאות האזורי. הוא טען כי השניים נגעו במכסה בהפרש זמנים של כ-20 שעות והסביר שמדובר בפרק זמן ארוך מאוד להישרדות הנגיף בתנאי האוויר הפתוח. לדבריו של ד"ר פרימן, מדובר היה בהסבר "בלתי סביר ואולי אף בלתי סביר לחלוטין".
פרימן ניסה את מזלו בדרכים אחרות והחליט לבחון את מצלמות האבטחה במקום: "פשוט חיפשתי איך לכל הרוחות זה קרה. ידעתי שזה לא יכול להיות המכסה של פח האשפה". לאחר זמן לא רב הוא מצא את מקור ההדבקה האמיתי. במהלך הצפייה בצילומים הוא ראה את צוות האחיות שטיפלו בהם בעת הביקור בחדרו והן ערכו לדיוויד בדיקת קורונה. דיוויד, באופן טבעי, נאלץ להסיר את מסכת הפנים שלו כדי לאפשר את הכנסת המטוש. פחות מדקה לאחר מכן יצאו האחיות למסדרון.
"כשדלתו של דייב נסגרה", אמר ד"ר פרימן, "היא פעלה כמו מאוורר ודחפה את האוויר המזוהם החוצה למסדרון". בדיקת לחץ האוויר בשני חדרי המלון מצאה כי הלחץ בשניהם היה חיובי, כלומר האוויר זרם באופן טבעי למסדרון. דבר לא היה אמור להשתבש, אלא שאז ג'יין פתחה את דלת חדרה כדי לומר דבר מה לאחיות ובירכה אותן לשלום, והורידה את מסכת הפנים שלה. אז הבין במדויק ד"ר פרימן את שהתרחש, ובכך הצליח לפתור את תעלומת "מכסה פח הזבל" - והסדר והשלווה חזרו לניו זילנד, שממשיכה להקפיד על איתור וזיהוי של כל אחד ממקרי ההדבקה במדינה.