נשיא צרפת לשעבר ז'אק שיראק הלך היום (חמישי) לעולמו והוא בן 86. שיראק כיהן כנשיא צרפת במשך תריסר שנים בהן הוא הוביל את ההתנגדות באירופה לפלישה האמריקנית לעירק וקיבע קו פרו-פלסטיני בצרפת. לאחר פרישתו הוא נדון לשנתיים מאסר בעקבות הרשעתו בעבירות שוחד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
שיראק החל את הקריירה הפוליטית שלו עוד בשנות ה-60, כשהיה ראש הסגל של ראש ממשלת צרפת פומפידו תחת מייסד הרפובליקה - הנשיא דה-גול. בשנות ה-70 התמנה כשר בממשלה, תחילה כשר החקלאות ולאחר מכן כשר הפנים, תפקיד שהמחזיק בו בצרפת ממונה גם על שירותי הביטחון.
ב-1974 הוא התמנה לראש הממשלה לכהונה בת שנתיים, ולאחר מכן התפטר והקים את המפלגה הגוליסטית (UMF) שהיא אחת משתי המפלגות הגדולות בצרפת עד היום.
מטעם מפלגתו החדשה הוא נבחר לראשות עיריית פריז ב-1977, תפקיד בו החזיק 18 שנים רצופות. ב-1981 ושוב ב-1988 הוא התמודד לנשיאות, אך בשתי הפעמים הפסיד לפרנסואה מיטראן מהמפלגה הסוציאליסטית. ב-1986 הוא התמנה לראש הממשלה תחת מיטראן, במה שמכונה בצרפת "חיים בצוותא": מצב בו הנשיא הוא ממפלגה אחת וראש הממשלה ממפלגה שנייה. מיטראן ושיראק לא הפסיקו לשים אחד לשני רגליים בשנתיים הללו, והדגימו את אחת החולשות הבולטות בשיטת הממשל הצרפתית.
הוביל את ההתנגדות לפלישה האמריקנית לעירק
רק לאחר פרישת מיטראן ערב בחירות 1995, הצליח שיראק, בניסיון השלישי, להיבחר לנשיא צרפת. עם זאת, שנתיים לאחר היבחרו הוא נאלץ שוב לחיות עם ממשלת "חיים בצוותא", הפעם בתור הנשיא, כשליונל ז'וספן הסוציאליסט כיהן כראש הממשלה. מאחר וכל אחד מהם החזיק בתפיסת עולם שונה ומשך את המדיניות הצרפתית לכיוונו, התוצאה הייתה שיתוק שהוביל לדרמה פוליטית שהדהימה את העולם בבחירות הבאות לנשיאות.
בבחירות לנשיאות צרפת ב-2002 התמודדו שיראק וז'וספן כמועמדים העיקריים, אך בסיבוב הראשון שניהם קיבלו אחוזי תמיכה נמוכים מאוד - נמוכים כל כך שמועמד הימין הקיצוני ז'אן מרי לה-פן גבר על ז'וספן והתמודד מול שיראק בסיבוב השני. השמאל הצרפתי שהוכה בתדהמה נאלץ לבחור במועמד הימין המתון, שיראק - שמצידו זכה לאחוזי התמיכה הגבוהים ביותר בהיסטוריה הצרפתית מאז נפוליאון השלישי.
בקדנציה השנייה שיראק הוביל את המחנה האירופי שהתנגד לפלישה האמריקנית לעירק, לצד קנצלר גרמניה גרהרד שרדר ומול ראש ממשלת בריטניה בלייר וראש ממשלת ספרד אסנאר. ב-2005 הוא סבל משבץ שפגע בתפקודו, למרות שהוא הכחיש זאת. כשפרצו מהומות מהגרים אלימות בצרפת בסוף 2005, לקח לשיראק שבועיים תמימים עד שפנה לציבור. בשנותיו האחרונות בארמון האליזה הוא נחשב ל"ברווז צולע", לא פופולארי, מבוגר ולא בריא - נשיא שרק ממתין לסיום כהונתו.
אוהד את הפלסטינים, עוין את ישראל
במהלך שנותיו כנשיא הוא הוביל את צרפת לעבר קו פרו-פלסטיני מובהק. בשנת 1998 הוא ביקר בישראל כנשיא צרפת, בביקור שהסתיים במבוכה כשהוא צעק על המאבטחים באנגלית רצוצה שאם הם יפריעו לו במגע עם הקהל במהלך סיור בירושלים הוא יעלה על מטוסו ויעזוב. לאחר פרוץ האינתיפאדה בשנת 2000 הוא תמך בגלוי בפלסטינים ותקף את ישראל, מה שהוביל לקריאות בישראל להחרים את צרפת כיעד תיירותי.
שיראק אירח מספר פעמים בפריז את אסד האב ואת אסד הבן, והיה אחד ממנהיגי המערב הבודדים שהגיעו להלווייתו של אסד בשנת 2000. ב-2004 שיראק קיבל את יאסר ערפאת לטיפול בבית חולים צבאי בפריז בימיו האחרונים, ולאחר מותו ליווה את ארונו באופן אישי. למרות זאת, אחרי תכנית ההתנתקות הסכימו שרון ושיראק להפשיר את היחסים ושרון ביקר בפריז מיד לאחר ביצוע הנסיגה.
חולשתו הפוליטית בימיו האחרונים התבטאה בין השאר בכך שהוא לא הצליח להקים לעצמו יורש: הוא ביקש שדומיניק דה-וילפאן יירש אותו, אך המפלגה דווקא בחרה בשר הפנים ניקולא סרקוזי שנבחר לנשיאות ב-2007 ולא היה חביב על שיראק בלשון המעטה. לאחר שעזב את ארמון האליזה הוא הורשע במעילה ונשלח לשנתיים מאסר על תנאי. פרט לכך, מצבו הבריאותי היה קשה והוא מיעט בהופעות ציבוריות לאחר סיום תפקידו.