מלחמת חרבות ברזל פוגשת אותנו בהיקפים חסרי תקדים, של מעגלי פגיעה וטראומה. המלחמה הקשה נוגעת בכולנו ומחייבת אותנו לפעול בהקדם על מנת לשקם את החוסן האישי והלאומי. משימת שיקום החוסן הלאומי בהיקפים כאלו, לא יכולה להיות נחלתם של הפסיכולוגים ואנשי הטיפול בלבד. מהסיבה הפשוטה – אין מספיק כאלו. כל אחד מאתנו, ה"מבוגרים הטבעיים" – מנהלים, הורים, מורים – זקוק לכלים על מנת לסייע לעובדים, ילדים, תלמידים להתמודד עם המציאות הקשה.
אז איך מדברים על מה שקורה?
לבנת איטלי, פסיכולוגית חינוכית מדריכה, מומחית לטיפול בטראומה ויפעת לופו, יועצת ארגונית, מפתחת ערכות 2talk לניהול שיחות משמעותיות, חברו יחד ופיתחו בימים אלו את ערכות 2talk חוסן בגובה העיניים. הערכות בנויות מ-68 קלפים של שאלות ופעולות, לצד מדריך פסיכו-חינוכי מפורט, מתוך מטרה להנגיש את השיח על אירועים קשים ולתת כלים לפיתוח החוסן, לציבור הרחב.
אז על מה חשוב להקפיד? אלו שאלות כדאי לשאול?
קבלו דוגמאות לשאלות שכדאי לשאול בתקופה זו, כחלק משיחה מחזקת חוסן (וגם – למה דווקא את השאלות האלו). את השאלות חשוב לשאול כחלק מבניית רצף סיפורי של עבר-הווה-עתיד, להקפיד על מיקוד בעובדות ולא ברגשות ולכל אורך הדרך לחזק ולחבר לכוחות.
- "איזה סיפור מחזק נחרט אצלך?" "איזה "כוח על" גילית במשפחה שלך?"
שיח מפתח חוסן, הוא קודם כל שיח שמחבר לכוחות. - "מה את.ה מבינ.ה עכשיו על האירועים, שלא הבנת קודם?"
מיקוד השיח בבניה של הסיפור, בעובדות ולא ברגשות. - "משהו חדש שהתחלת לעשות בתקופה הזו?"
במצבי לחץ אנחנו מעודדים לעשייה, על מנת לעזור לאדם לחזור לתפקוד. - "מה בשגרה שלך את מאוד אוהבת?"
באירועים קשים, השגרה נשברת, רצף החיים משתבש (רצף היום יום, רצף החשיבה, הרצף החברתי) וחשוב לחזור ולבנות שגרה כמה שיותר מהר. - "שימ.י לב לגוף שלך, מה את.ה מרגיש.ה בגוף כרגע?"
מודעות לגוף. פעילות גופנית, משחקים פיזיים ותרגילים קצרים מתחום המיינדפולנס (קשיבות), מדיטציה ודמיון מודרך, חשובים ויכולים לסייע לווסת את הגוף. - "איזו עזרה את.ה צריכ.ה ורוצה לבקש בימים אלו?"
מעגלי תמיכה ובקשת עזרה חשובים במיוחד בימים אלו. - "על מה את.ה סולח.ת לעצמך שאת.ה לא עושה בימים אלו?"
חשוב לתת מקום, תוקף ולגיטימציה להכלה עצמית. - "ספרי על רגע מצחיק שקרה לך בזמן האחרון"
שימוש בהומור אשר על פניו נראה לא מתאים לסיטואציות קשות, חשוב ביותר בכדי לאפשר אוורור רגש. - "מה קשה לך בתקופה הזו?"
לדבר, לדבר, לדבר. כשאנחנו חווים קושי, מצוקה, הדיבור על האירוע מהווה חלק מתהליך השיקום. - "תמנה.י שלושה דברים שהם שליטתך בהתמודדות עם המצב, ושלושה דברים שהם לא בשליטתך" לחזק פעולה אקטיבית חיובית ובונה.
- "איזה שינוי לטובה את.ה רוצה שייקרה בעקבות המשבר הזה?" "איפה את רוצה לראות את עצמך שנה מהיום?"
התבוננות בעתיד עם תקווה, חשובה לשמירה על החוסן שלנו. חשוב לזכור שרוב האנשים, מצליחים באופן טבעי ובהדרגה לחזור לשגרה גם בהקשרים של בריאות נפשית. אולם, לא כולנו מגיבים באותה צורה לאירועים דומים. דרך השיח, נדע לזהות את אלו שזקוקים להתערבות מקצועית ולהפנות אותם למקומות המתאימים.
ומילה אחרונה לסיום. הכול קורה במהירות רבה, עברנו במהירות מ"חירום" ל"שגרת חירום". מושגים, כמו "טראומה" ו"חוסן", שעד לפני חודש היו זרים לנו, הפכו להיות פופולריים ומהר מאוד גם שחוקים. אך בל נשכח, אנחנו נמצאים במציאות לא פשוטה! ומתמשכת. העיסוק ובעקבות כך השמירה על חוסן שלנו, בעלת חשיבות מהמעלה הראשונה.
שלוש שאלות שכל אדם צריך לשאול גם את עצמו
ענבל דבורי לוי, עובדת סוציאלית ומטפלת רגשית, מתמחה בביקורתיות עצמית, מציעה גם לשאול את עצמכם כמה שאלות, בצל התקופה הקשה, על מנת למצוא חמלה כלפי עצמנו. "?תארו לכם שאתם יוצאים לטיול מסביב לעולם לכמה שנים. אתם יכולים לבחור עם מי לצאת לטיול הזה. האפשרות הראשונה היא לטייל עם מישהו שכל הזמן מזכיר לכם את החולשות שלכם, מעיר לכם על כל דבר לא טוב שעשיתם, ובאותה הזדמנות מזכיר לכם גם את טעויות העבר, מזהיר אתכם מפני שגיאות שאתם עלולים לעשות בעתיד, שוב ושוב מבלי לשחרר.
"האפשרות השנייה היא לטייל עם אדם שמתייחס אליכם בצורה נעימה, גם אם טעיתם. הוא מתבונן עליכם בעיניים טובות, שם לב לקשיים שאתם מתמודדים איתם, לרגשות שהם מעוררים אצלכם, ומעודד אתכם לפעול ולהתמודד איתם בהתאם ליכולות שלכם ולכוחות שלכם. במי הייתם בוחרים?"
לדברי דבורי לוי, בתקופות של משבר, שריר הביקורת העצמית שלנו פועל יותר מהרגיל. "הוא מחפש סכנות,
טעויות, ומתריע עליהן, ולפעמים זה מרגיש כמו נורה מהבהבת שתופסת את כל תשומת הלב שלנו. הכוונה של הביקורת העצמית היא טובה, היא רוצה לשמור עלינו, אבל כמו השותף הביקורתי בטיול, יש כוונה טובה אבל הוא עלול להרוס את כל החוויה. החמלה העצמית לעומת זאת רואה את הקשיים שלנו, את הטעויות והפחדים, אבל היא מחפשת דרך נעימה, ידידותית ויעילה יותר להתמודד איתם. מחקרים מראים שחמלה עצמית מאפשרת לנו להתמודד בצורה אפקטיבית יותר עם מגוון קשיים ואתגרים".
אם אתם מרגישים שיש לכם הרבה פחות סבלנות כלפי הילדים שלכם, דבורי לוי ממליצה לתרגל להיות בחמלה עצמית בעזרת שלוש שאלות שנשאל את עצמנו:
1. מה קורה לי עכשיו?
הדבר הראשון שאנחנו צריכים, בתקופה קשה , זה שיקשיבו לנו, יראו אותנו וישימו לב איך אנחנו מרגישים. תנסו לעצור לרגע, לקחת אויר ולזהות מה קורה לכם. נסו לשים בצד סיפורים ניתוחים או הסברים למצב, ולהתמקד
ברגשות ובתחושות גוף שלכם כרגע. למשל, אני כועסת מאוד על עצמי שצעקתי על הילדים שלי, מרגישה אשמה על התגובה שלי, פוחדת שההתנהגות שלי פוגעת בילדים שלי, ומרגישה ממש תחושה של בעירה בבטן, דפיקות לב מהירות או לחץ בחזה.
2. למה זה קורה לי?
השלב הבא הוא לנסות להבין ולהסביר, בעיניים טובות, מה קרה לכם, מבלי לתקוף או להאשים. אפשר ממש לנסות לדמיין מישהו שמכיר אתכם היטב, אוהב ומעריך אתכם, מסביר מנקודת מבטו עליכם למה אתם מתנהגים כך. הוא יכול להגיד משהו כמו: בימים הקשים כאלה, כ שכל כך הרבה דברים רעים קורים מסביבנו, אנחנו מלאים בפחד מהעתיד, כאב ועצב על כל מי שנפגע, ואולי גם ייאוש וחוסר תקווה אל מול הרוע שנחשפנו אליו. כשמסתכלים על זה ככה, זה לגמרי אנושי לא להיות במיטבנו, ולכן אפשר להבין למה אני פחות סבלנית מהרגיל, וזה יצא, לצערי, על הילדים.
3. מה יכול לעזור לי כרגע?
אחרי שהבנו מה אנחנו מרגישים, ומה הסיבה להתנהגות שלנו, נבדוק מה ייתן מענה לרגשות הקשים שלנו, מה יעזור לנו להרגיש קצת יותר טוב כרגע, מתוך הבנה שזה יסייע לנו גם להתנהג בצורה מיטיבה יותר כלפי הסביבה
שלנו. אולי זה חיבוק מאדם אהוב? אולי זה לקחת פסק זמן מהילדים, אפילו עשר דקות לבד בחדר? אולי שיחה עם חברה טובה או פעילות גופנית? אולי לקחת כמה נשימות ממש עמוקות, ואולי לראות את התמונה הרחבה, ולזכור שרוב הזמן אני אמא די טובה, גם אם כעסתי מאוד על הילדים בימים האחרונים. עצם ההתבוננות על הקשיים שלנו בעיניים טובות ומבינות, במקום בצורה מאשימה וביקורתית, היא עצמה יכולה להיות גורם מרגיע ומנחם, וכשאנחנו רגועים יותר, אנחנו מסוגלים לחשוב בצורה בהירה יותר, ולמצוא דרכי התמודדות יעילות יותר.