האיור: מתוך הספר "פלאי מונדיאל"
כשאתה צעיר, אתה לא תמיד מבין איך העולם פועל ומה מסתתר מאחורי הדברים שאתה רואה. אתה לא יודע למה התרחשו דברים מסוימים, רק יודע שהם התרחשו. וזה כל מה שחשוב לך.
כשאתה צעיר, קצת אחרי שסיימת את חביתת המלכים שהוגשה לך על הצלחת בשולחן במטבח ומולך פתוחה טלוויזיית "סאבא" 19 אינץ' בשעות הערב כדי לצפות בכדורגלן האהוב עליך והמדובר בעולם באירוע הגדול מכולם – אתה לא מבין. אתה פשוט לא מבין מדוע הוא צועק עליך מהמסך.
אבל דייגו ארמנדו מראדונה לא צעק עליי – הוא צעק על כל העולם.
שעת הצהריים המוקדמת במסצ'וסטס לא הייתה אמורה לשמש תפאורה למשחק שייכנס להיסטוריה של גביע העולם. סגנית אלופת העולם ומחזיקת הקופה אמריקה, ארגנטינה, משופעת בכוכבים מלהיבים אבל חסרת איזון (רק חצי שנה לפני כן הובסה על ידי קולומביה 5:0 בבית), פגשה למשחק חד-צדדי את יוון החלשה בהופעת הבכורה שלה בגביע העולם. אבל זה הפך למשחק המדובר ביותר בשלב הבתים, הודות לאיש אחד. הכוכב הכי גדול על הפלנטה שחזר לאירוע שהפך אותו לכזה. שמונה שנים אחרי הזכייה ההיא, ארבע שנים אחרי הדמעות בגמר.
אלה היו ארבע שנים קשות במיוחד למראדונה. אחרי הניצחון בחצי הגמר מול איטליה ב-1990, הקללות לקהל בגמר והדמעות מול מערב גרמניה, הצטבר זעם עצום של הציבור האיטלקי. דייגו הפך לאיש השנוא ביותר בארץ המגף. לפיתת היד ההרסנית של נאפולי והמאפיה המקומית הגיעה לשיאה בהאזנות של המשטרה ובעיות משפטיות, וההתמכרות לסמים רק הלכה והחריפה. השימוש בקוקאין הוביל להשעייתו מהמגרשים ל-15 חודשים. הוא השמין, בקושי שיחק, סולק מסביליה הספרדית ולא עשה יותר מדי בניואל'ס הארגנטינאית. מראדונה הופיע ב-60 משחקים רשמיים בלבד בין 1990 ל-1994, הרכילויות עליו נערמו והוא אפילו ירה ברובה אוויר לכיוון עיתונאים מחוץ לביתו ופגע באחד מהם.
אבל את השנה האחרונה לפני המונדיאל באמריקה הקדיש דייגו כדי לחזור לכושר, לנבחרת ולליבם של הארגנטינאים. אימוני כושר מפרכים, דיאטה מיוחדת בעזרתה השיל מגופו 13 קילוגרם וחיבור כן למאמן אלפיו באסילה הבטיחו כי יהיה שם – עם המספר 10 על הגב וסרט הקפטן על הזרוע. כמו תמיד. המשחק מול יוון היה הקאמבק המושלם. עוד סיפור נפלא שרק מספר הסיפורים מראדונה יודע לספר. כל מי שהתבונן בו – בתנועות, במסירות – יכול היה לחשוב שזהו שוב אותו מראדונה.
ייתכן שתופתעו להיזכר כי גבריאל בטיסטוטה, השחקן הטוב ביותר של הנבחרת באותם ימים והיפה ביותר בכדורגל בכל הימים עד קץ הימים, כבש שלושער באותו 0:4 קליל. ייתכן שזהו השלושער הכי "נסתר" בהיסטוריה. אם דני דין בכבודו ובעצמו היה כובש שלושער – הייתה לו אותה השפעה. אחרי השער הראשון שכבש בטיסטוטה, הקהל שר בכלל "אולה-אולה-אולה, דייגו, דייגו". במסיבת העיתונאים, שני המאמנים לא נשאלו אפילו שאלה אחת על "באטיגול" וכמעט איש לא בא לראיין אותו בסיום. כולם שאלו על דייגו, והייתה לכך סיבה.
בדקה ה-60 ובמצב של 0:2, החלה ארגנטינה להשתעשע כפי שהיא יודעת, עם טיקי-טאקה מהרחוב ולא מהלוח. אבל באלבו יצא מהרחבה עם הכדור כדי למצוא את פרננדו רדונדו, שרק ארבע שנים לפני כן קיבל בראש ממראדונה בשל סירובו להצטרף לנבחרת באיטליה. הפעם הוא הגיע ושלח מסירה קצרה ומהירה למספר 10 של ארגנטינה, שהחזיר לרדונדו בנגיעה. עוד נגיעה והכדור הגיע לקלאודיו קאנינג'ה, ובנגיעה אחת שוב לרדונדו – שהחזיר למראדונה. דייגו החליט לשים סוף למשחקים. כי יש זמן לשעשועים ויש זמן לתכלס. הוא השתלט על הכדור בקצה הרחבה, פינה לעצמו שטח ובשמאלית האגדית שלו ירה את הכדור לחיבור השמאלי. כמעט באותה מהירות שבה ירה את הכדור לעבר העיתונאי מחוץ לביתו.
הקהל, השדר וארגנטינה כולה נכנסו לאקסטזה. שבע שנים אחרי השער האחרון שלו במדי ארגנטינה בטורניר רשמי ושמונה שנים אחרי שער המונדיאל האחרון שלו, דייגו שוב כאן במלוא תפארתו. ברגע שהכדור פגש את הרשת, מראדונה יצא לריצה. מאות פעמים ראינו את הריצה הזאת אחרי גול, עם חיוך עצום על הפנים, שיניים לבנות בוהקות ועיניים שנסגרות כי דמעות תכף ממלאות אותן. אבל כאן לא היה חיוך ולא היו דמעות.
היה טירוף.
הוא רץ אחוז תזזית, ספק בשמחה ספק במחאה, וחיפש את המצלמה הקרובה ביותר אליו. הוא שעט לעברה ונעצר רק רגע לפני שהוא מתנגש בה, שולח את ראשו אחורה וקדימה כאילו עומד לנגוח בה. ההילוך החוזר הראה בבירור כיצד העיניים שלו כמעט יוצאות ממקומן, את הצרחה האדירה שיצאה מפיו הפתוח לרווחה, את השיגעון. לאחר מכן הוא המשיך לצעוק, נישק את אגרופיו הקמוצים, קילל לכל עבר ונראה כמו שור שנחיריו מתרחבים רגע לפני התקיפה.
ואני לא הבנתי באותו רגע – למה הוא צועק?
מראדונה צעק מתסכול. תסכול מהעולם שירד עליו ולחייו בלי סוף. תסכול מעצמו, על כך שגרם לדייגו הקטן להישכח ונתן ל"מראדונה" לנצח בקרב האגו הפנימי. תסכול מההרס העצמי אליו נקלע. הוא צרח על השנים שהפסיד, על הזלזול שספג. הוא צרח כי נלחם שוב בשדים של עצמו, אלה שמתרוצצים בנפשו מאז היה צעיר. ייתכן שאחד מהם היה אפילו זה שצרח. שד שדרש לצאת החוצה.
אבל הייתה סיבה נוספת.
ארבעה ימים לאחר הניצחון על יוון, עם אנרגיות שיא ותקוות בשמיים, פגשה ארגנטינה את ניגריה. הניגרים עלו ליתרון מוקדם, אבל צמד של קאניג'ה, כולל אחד מבישול של מראדונה, הפך את התוצאה והעניק לאלביסלסטה ניצחון נוסף. בסיום המשחק נכנסה אחות אמריקאית נחמדה בחולצה לבנה לחוברות אלבומי התמונות של היסטוריית הכדורגל כשאחזה בידו של גדול כדורגלני תבל. היא ליוותה אותו לבדיקת סמים רנדומלית.
התוצאות שהגיעו ימים ספורים לאחר מכן הרעידו את העולם.
הבדיקות גילו כי מראדונה השתמש בכמות גבוהה של אפדרין – סם ממריץ שמשפר ביצועים וגורם ללב לפעול בקצב מוגבר. העונש בא מיד: סילוקו של מראדונה מהטורניר. העולם קיבל את ההתרסקות המושלמת של הכוכב הכי גדול.
"אני נשבע, אני שחקן כדורגל. אני לא צריך לקחת שום דבר כדי לעלות למגרש, לא לקחתי דבר", אמר מראדונה במסיבת עיתונאים כאוטית, בעודו מנסה למנוע מהדמעות לזלוג. "אם לא ייתנו לי להמשיך בגביע העולם – אעזוב את הכדורגל שאני כל כך אוהב". שנים אחר כך טען מראדונה כי פיפ"א בכלל הפלילה אותו. שלמעשה היא הרשתה לו להשתמש באותה פורמולה במטרה להשיל את הקילוגרמים העודפים כדי שיהיה מוכן בזמן לגביע העולם. והרי גביע העולם ללא מראדונה זה לא אותו דבר. בהמשך גם טען מראדונה שאמנם נכשל בבדיקה, אבל מאמן הכושר שלו נתן לו משקה אנרגיה שלא ידע כי בארצות הברית מכיל אפדרין אסור. אבל פיפ"א לא קיבלה את הטענות ובכך באה לסיומה קריירה בינלאומית בלתי נשכחת של 17 שנה.
יממה לאחר מכן עלתה ארגנטינה – עם אותה חולצת פסים תכולה-לבנה, אותם שחקנים מוכשרים, אבל בלי הקפטן והלב שלה – למפגש מול בולגריה. היא הפסידה ללא תנאי 2:0, ובשמינית הגמר נכנעה לרומניה 3:2 של גיאורגי חאג'י. היא לא התאוששה מהעונש של מראדונה. רבים טענו כי היא לא התאוששה עוד 20 שנה קדימה, עד שלאו מסי לקח אותה שוב לגמר, או עד 2021, אז מסי סיים בצורת של 28 שנה ללא תואר לארגנטינה, עם זכייה בקופה אמריקה.
ועבור מראדונה – זה היה הסוף. אומרים שפרישה של ספורטאי היא סוג של מוות ספורטיבי. דייגו מראדונה הכדורגלן "מת" שם, על הדשא במסצ'וסטס. אחרי המונדיאל יבואו שנתיים של משחקים ספורדיים בבוקה ג'וניורס, יגיעו סקנדלים, השמנות והרזיות, התקרבות למוות וחזרה ממנו, סרטים, סדרות, כישלון כמאמן במונדיאל, שערוריות, ציטוטים ומהומות. וגם המוות. האמיתי.
הגול ההוא מול יוון היה מהלך הכדורגל האחרון שהעולם זכה לראות מ"גאון הכדורגל העולמי". עבור האיש שיצר אינספור קסמים – זה היה הקסם האחרון. זה היה הסוף של "דייגו". אחריו נשאר רק מראדונה.
ובמטבח של אמא, מול מסך 19 אינץ' ועם בטן מלאה, לא הבנתי למה הוא צועק.
היום אני כבר מבין.
פרק מתוך הספר "פלאי מונדיאל" של שרון דוידוביץ', המדרג את 50 הרגעים הגדולים בתולדות גביע העולם. הספר זמין בכל חנויות הספרים ובלינק:
https://www.davidovitchtop50.co.il/
